For private communication, write to eliezere at aol

Thursday, March 18, 2021

Bananas for Karpas

 This is just a bagatelle, but interesting nonetheless.

 A friend told me that his father always used celery for Karpas, and he strongly dislikes celery. There are two reasons for this strong dislike. One, because celery is not a barbecued rib. Two, it is celery.  He is already dreading the Seder because of the inexorable approach of the celery. So he asked, can he use a different vegetable?

I answered him that yes, he can use anything upon which you make a borei peri ha'adama. If he likes to dip Terra Chips into saltwater, he can use Terra Chips. He can use a banana, he can use pineapple. (Some poskim say that you make ha'adama on Papaya too because the stem is relatively soft and hollow. I strongly disagree. It can grow twenty feet tall and lives for years, and there are no early sources that consider the quality of the stem/trunk to be a factor. But if you follow Harav Ovadiah and not me, you can use a papaya, too. For an excellent discussion of the bracha on Papaya and the issue of Orla, this article from the OU.)

But his question reminded me of a story with the Chasam Sofer. 

After stealing the Afikoman, the Chasam Sofer's son, later known as the Ksav Sofer, asked his father, why do we do this? Why do we steal the Afikoman? His father said nothing. He asked again; again no response. He realized that his father was not going to answer the question, and he did not ask again.

The following night, the Chasam Sofer told him, now I will answer your question.

The reason we steal the Afikoman is because it says by yetzias Mitzrayim "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו "  Not a dog will bark at any of the Israelites, at man or beast ....

The Gemara (Psachim 113a) says 

 לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא 

Do not dwell in a city where no horses neigh nor dogs bark.

and Rashi explains

סוסיא - משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים:

Horses: because (by reacting audibly to strangers)  they provide safety from enemies and thieves.

So we see that dogs are a shmira from ganovim. That means that when the dogs are not barking, ganovim can do whatever they want. That being the case, by Yetzias Mitzrayim, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, nothing would be safe from Jewish Ganovim. To commemorate that miracle, we steal the afikoman.

Why didn't I tell you this answer yesterday? Because you need to know that the first rule is to respect minhagim, even if you have no idea why the minhag makes sense. You do it with full faith. After you learn to defer to and properly respect minhagim, then I can tell you the reason for the minhag.

(I suspect that the question had been asked dismissively, implying that it was a foolish minhag, and the Chasam Sofer needed to correct this attitude.)

Back to Karpas. If you really dislike celery, you're welcome to use whatever you want. There is some benefit to doing precisely what your father did at the Seder.  But the truth is, there are minhagim and there are minhagim. I think the choice of vegetable for Karpas is really not important, and you can choose whatever you enjoy. And if you choose to dip a banana into saltwater, instead of the mundane celery or potato, you can be sure that you are going to get questions from the younger members of the family - and that is exactly what you are trying to do!


I mentioned 'bananas' because I thought the image of using bananas for karpas was comical. It was that or strawberries in pink Himalayan saltwater. If you do want to go with bananas, I recommend banana chips. 

But, in a cosmic coincidence, Reb Sass tells me that he heard that Harav Pinchas Teitz of Elizabeth davka used bananas for Karpas.  He did so to publicize the fact that the proper bracha on bananas is indeed ha'adama, and by using them for Karpas, the word would get out. How do you like that?

I just got an email from eidim ne'emanim that Rav Teitz did indeed use a banana. It was not his innovation, though. It was the idea of his father in law, Rav Elazar Mayer Preil z’l, and Harav Teitz decided it was a good idea, and adopted it. I even got advice on how to do it like the Teitzes: Bring the banana to the table whole, and peel and slice it right before dipping, so it does not oxidize.


Reb Tzvi was kind enough to direct our attention to the shitta of my uncle, Reb Dovid Feinstein zatzal.  I saw it in the Artscroll "Laws of the Seder" that he authored.  Notable points there on page 35:

1. That the optimal mitzva is to use a vegetable that grows above ground, in that a root is not called a yerek. This excludes potatoes and carrots.

2. A fruit, even if you make ha'adama on it, would not be called a yerek, and, as such, is not lechatchila for Karpas.  This excludes cucumbers and tomatoes.

3. That Karpas should be raw, not cooked, because according to some the Karpas should stimulate the appetite, and according to the first teretz in Tos Eiruvin 55b, only raw vegetables do that, while cooked vegetables satiate. This would exclude cooked potatoes. 

4. That since onions are rarely eaten raw in the US, the bracha on onions is here and now shehakol. 

HOWEVER, my father in law, as did his father, uses cooked potatoes and Reb Aharon used raw onions. Since I grew up using potatoes, and I married into the Reb Reuven side of the family, I feel comfortable recommending banana chips and strawberries.

NOTE: My wife reminded me that my father in law, out of respect for his brother, has been using both celery and potatoes ever since Reb Dovid publicized his opinion. Guess what we're having alongside potatoes this year.

IF you want to be really serious about your karpas - more serious than, for example, the Chofetz Chaim, then maybe you should do what many yekkes do, and use Parsley. As Reb Dovid points out, the Gemara never uses the word Karpas in the context of the seder, only Yerek. But since we call it karpas, the fact is that the Rishonim in other places generally say that Karpas is parsley. See Rav and Yachin on Mishna Sheviis 9:1, Rashi Sukka 39b.  Some say that it is cress or celery.  Parsley, if you can get it without insects, is perfect almost lechol hadei'os. I personally do not understand why you make a haadama on it - for men, it's a garnish, not a food, but I am alone in that opinion.

Wednesday, March 17, 2021

Mitzva of Simchas Yomtov

It is well known that the Gaon said that the hardest mitzva of Yomtov for him is to be besimcha the entire duration of Yomtov.

It has been pointed out that this is apparently contrary to the Rambam in Avos 2:1 that indicates that it Simchas Yomtov is a mitzvah kallah, not a difficult mitzvah.


רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבר לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.


שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח


The Gaon is certainly not like the Netziv in the Haamek Sheilah Vayakhel, where he deals with the differences of opinion regarding aveilus on Purim. (There are two prints. In the older one, it's on page 107. In the newer one, it's on page 429.) He says that the mitzva of simcha on Yom Tov is one moment, like Lulav and Shofar and Matzah.

ולא תקשה הא פורים דרבנן ואבלות יום ראשון מה"ת לדעת הגאונים ז"ל. שהרי כ' הרא"ש כתובות פ"א בשם הרמ"ה ליישב הא דחתן דוחה אבילות יום א' משום דהוי דברי קבלה ביום חתונתו וביום שמחת לבו. מכש"כ פורים דמפורש בד"ק מצות שמחה וגם הוי עשה דרבים. זה שיטת רבינו. והרא"ש בשם רבינו מאיר מרוטנבורג ז"ל הקשה דא"כ ה"נ פורים מבטל גזירת שלשים שהרי מדמה לרגל. וא"כ אמאי לא חשיב במשנה כמו רה"ש ויוה"כ. ולענ"ד ודאי דוקא שבעה מבטל משום שמחויב בשמחה ולעקור מצות שבעה מש"ה הוי כרגל לשבעה. אבל גזירת שלשים דעיקר הוא אחוי קרע וגהוץ ותספורת כמבואר בירו' פ"ג דמ"ק ה"ה גזרת שלשים אחוי גהוץ ותספורת ואע"ג שבכלל גזרת שלשים הוא שמחת מריעות דאסור כל שלשים. מכ"מ עיקר גזרת שלשים הוא גו"ת וע' מש"כ לעיל שם דאיכא דמפרשי הא דאי' בד' י"ט ב' דנוהג מצות שלשים ברגל כפרש"י דאסור בגהוץ ותספורת ואע"ג דס"ל דשמחת מריעות מותר בקובר מתו ברגל ולא כהרמב"ן וסיעתו ז"ל. ובהא דאסור בהני תרתי מש"ה קרי שנוהג כל מצות שלשים ומש"ה עולה למנין שלשים ע"ש היטיב והטעם דקרי לגו"ת מצות שלשים נראה פשוט משום שהקילו במקום מצוה שאין לו בנים לישא בתוך שלשים. עכ"פ כיון שעיקר גזרת שלשים הני תרתי ולא מצינו מצוה לכבס ולספר בפורים כמו במועד שקנסו שלא לכבס ולספר בחוה"מ כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין כדאי' ריש פ"ג דמ"ק. משא"כ בפורים. וא"כ דנוהג בפורים איסור גהוץ ותספורת מש"ה אינו מפסיק מצות שלשים. עוד הקשה הר"מ ז"ל דחזינן בפורים נשים מענות ומטפחות ולא כמו במועד. ולי העני לק"מ. דהא שאין מטפחות במועד לאו משום שמחה. דפשיטא שאין הולכים לפני המטה בשמחת המועד ח"ו ובאמת אין זה בטול המצוה כלל. שאין מצות שמחת החג תמידית בלי הפסק. אלא הוי כמו כל מצוה זמנית אכילת מצה ותק"ש שאינו אלא פעם א'. ה"נ מצוה לשמוח שעה א' ברגל. עכ"פ הא דאין מטפחים לאו משום שמחה אלא משום כבוד המועד שלא ינהגו בו מנהג חול. ובפורים לא חשו משום כבוד. 

After all, bigdei tzivonim is not going to have her walking on clouds all day long, nor is eating the Chagiga going to make you smile for 24 hours. 

Of course, the Netziv only means the ikkar mitzvah chiyuvis is fulfilled with one peula. He certainly holds that there is a kiyumis of simcha the whole day, because he famously says that every mitzva that has a shiur is still a kiyumis beyond that shiur.

He says this in the Sheiltos in Yisro regarding kolos of Shofar, in the Meromei Sadeh in Chagiga, and here it is in in the Meromei Sadeh on 39, where he warns his son to not overdo it with the horseradish, to use a minimal kezayis, or even better, to use lettuce.

ל"ט א במשנה ומצטרפין לכזית אשר כתב לבנו הגר"ח זצ"ל מיום ג' ח' ניסן תרמ"ב  

הקשבתי ואשמע מבנינו שליט"א כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור והוא חריין ונפלאתי על זה מה ראה מעכ"ה בני נ"י לזה הן אמת לדעתי כל חיובי זית אינו אלא לצאת ידי חובה אבל מצוה יש כל זמן שמרבה וכמוש"כ הרבה בחיבורי (העמק שאלה י סימן נ"נ אות ד') ובפי' איתא בירושלמי והובא בתוס' חגיגה דף ח' לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין בדעתי להוסיף, בכ"ז אין מצות מרור בכלל, חדא, אחר שאינו אלא מדרבנן. שנית, לשיטת הרא"ש אין מצוה אלא כל שהוא לטעום טעם מרור, ועי' מש"כ בהשמטות הנדפסות בח"ג על סי' ע"ג ישוב שיטת הרא"ש מקושית הגאון שאגת אריה. זה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד ולמה לנו להחמיר 

וגם מה שמדקדק לאכול חריין איני מבין מדוע לא ינהיג עצמו בסאלאטא כדעת רוב אחרונים זצ"ל שהוא חזרת והכי נראה ממס' עוקצין פרק ב' משנה ז' ולמאי נחמיר לאכול דבר שהוא כחרבות לגוף והלא דרכיה דרכי נועם כתיב ומכל שכן בליל פסח אחרי תענית ושתית יין לפי דעתי הדלה על בני נ"י לשנות  מנהגו בזה 

Differences in his words in various places create some doubt about whether he means you can be mosif by doing more in the same peula, like אל תשתה, or that you can be mosif all day long even after a hefsek, like the Yerushalmi. I think that he holds that it's a mitzva to be b'simcha even after a hefsek.

It is well known that the Shaagas Aryeh, and Reb Chaim in the stencil, and RYBS, all say that there is a din simcha besides the simchas chagiga which does not apply the first night. But all I am pointing out is that there is no denying the vast difference between the approach of the Netziv and the Rambam, and that of the Gaon.

I have to add one thing. If you read the Netziv kipshuto, it is extremely difficult to understand, and I believe he means something very different from the pashut pshat in his words. According to him, why אין נושאין נשים במועד? Have a piece of your Chagiga, or a piece of kishka, and then get married. I think he means that the day is mechayeiv simcha; the kiyum hamtizva is done with one peula. But the nature of the day is that is makes a chalos chiyuv simcha, which permeates the whole 24 hours, such that besides the constant kiyumis of simcha, anything inconsistent with simcha is a bitul asei. But then his pshat in Shloshim on Purim becomes difficult.

But the bottom line is that the Netziv will somehow have to agree with the achronim brought above, nicely expressed by R Nissim Karelitz

חוט השני חלק יום טוב וחול המועד דף קנ"ח:

ודע דמצות שמחת יום טוב יש בה ב ענינים, והם א', להיות שמח וטוב לב כמ"ש הרמב"ם, ב', לעשות פעולות מסוימות שמביאים את האדם לשמחה כמו אכילה ושתיה 

גדר הענין להיות שמח וטוב לב הוא מה שנקרא בל"א "צופרידען" [מרוצה] ופריילך [שמח] כאדם שיש לו קורת רוח, וזוהי מצוה שבלב וחיוב המצוה הוא להשתדל להגיע למצב של שמח וטוב לב, וכל שכן שצריך להרחיק מעצמו כל דבר אשר יכול לעשות היפך מן השמחה, כמו צער ודאגה, שצריך להסירו ולהיות בשמחה.

ולהיות "שמח וטוב לב" לא סגי שפעם אחת ביום טוב הוא שמח, אלא הוא צריך להיות במשך כל היום טוב במצב של שמת וטוב לב. וכבר אמרו על הגר"א שאמר שמצות שמתת יום טוב היא מצוה שיותר קשה לקיימה משאר המצוות, והיינו מפני שצריך להסיר מעל עצמו כל צער ודאגה ולהיות שרוי כל היום טוב בשמחה וטוב לב וכבר דנו האחרונים (חכם צבי) אם מותר ללמוד הלכות אבילות ביום טוב 

Whoever you hold like, I wish you a 

חג כשר ושמח במלא מובן המלה!

Tuesday, March 09, 2021

Do the Rules of Perika/Te'inah Apply to Tzedaka and Chesed.

 Mishpatim, Shemos 23:5

כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

There are two chidushei dinim in this parsha. One is that if the owner of the animal refuses to work alongside you as you help him, you have no mitzvah. You are welcome to walk away. The other is that given the option of helping a friend, an Oheiv, with Perikah, or a Sonei, some lowlife, with Teinah, you should help the one whom you justifiably dislike. There is a machlokes Rishonim (familiar to most of us as the Tosfos in BM and the Tosfos in Pesachim) whether it's a real rasha, or just a nasty kind of person, and the Rama paskens it is not a real rasha. But it certainly is a lowlife.

Do these dinim apply to the general parsha of Tzedaka and Chesed?  Do we make a binyan av from Pr'uT? If not, why not?

The second halacha, the din that a sonei comes before a not sonei. 

BM 32a:

אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו

Is this true by Tzedaka? How about helping someone change his tire. Your friend and someone that it is a mitzvah to dislike are both on the side of the road, in the rain, with flat tires. Or need to be pushed out of the snow. Do you have to prefer the person you dislike? I hope not, because that would eliminate the whole concept of Tovas Hanaah. Besides being somewhat absurd.

The answer, as my brother Harav Akiva mordantly pointed out, is, "of course not." 

In the parsha of Tzedaka, the Torah says the instructive word "Achicha." 
(דברים טו, ז): “כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן”. 
In YD 251:
למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו. ובו י"ד סעיפים:
מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו  (ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום) (טור בגמרא פ' הניזקין):
Gaon there - 
מי שהוא כו'. לשון סמ"ג ור"ל מומר לתיאבון כמש"ש ומ"ש בספ"ד דגטין (מ"ז א') שר' אמי רצה לפדותו לפנים מש"ה דעבד וטעמו כיון שהוא עבריין אינו אחיך ואינו מצוה על מאחד אחיך ועל וחי אחיך עמך עד שילקה וכמ"ש במכות כ"ג א' במתני' וכ"כ סמ"ק וכמ"ש בס"ב וכן דייק הב"י מלשון הרמב"ם שכתוב בס"ב מי שהוא עבריין להכעיס כו' משמע דלתיאבון אין איסור אבל ג"כ אין חיוב וכמש"ש בהג"ה אבל עבריין כו' ואין מוכרח ותוס' בעבודת כובכים כ"ו ב' ד"ה אני כתבו דמחוייבין לפדותו ולהלוותו וכן עיקר:,
There you have it. By regular Tzedaka, there is a din of Achicha, and Achicha means bemitzvos, and the more achicha, the more priority. Based on the other dinim of kedima, it appears that Achicha is interpreted in its normal meaning as well - your brother, your compatriot, your friend. In seif 9,

So it is clear that the din of favoring a sonei does not apply to other dinim of Tzedaka and Chesed. 

However, it appears that the other din in Pr"uT does apply generally.

Mishna BM 32a:

 הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו

Of course, this is only where the owner is an az panim, as the Meiri says.

הלך וישב לו כלומר שהיתה בהמה זו רבוצה והיה בעליה עז פנים והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור ועל זה נאמר עמו ואם היה זקן או חולה ר"ל בעל הבהמה זקן או חולה ואין בו כח לעזור ואינו עושה כן מתוך עזות אלא מתוך חולי או זקנה חייב זה לפרוק ולטעון עמו לבדו:

YD 253:10:

עשיר המרעיב עצמו ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו אין משגיחין בו:

and Maharashdam YD 166:

 כל הנהו עובדי כתובות מז ע"ב דהלל שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ואנשי גליל שלקחו לעני ליטרא בשר היינו שהיו מלומדים בכך דלא מיירי אלא במי שהורגל ואין לו יכולת עתה בשום צד למצוא הרגלו ולימודו ואפשר יסתכן על זה אמרה תורה אשר יחסר לו לא על מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל דאין זה נקרא יחסר לו כי הוא מחסר את עצמו ושאיש כזה אין על הצבור מוטל לפרנסו ולא על קרוביו הוי כמי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו שאין נזקקין לו 

 פשיטא שאין חלוק בין מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס למי שאין לו מעות בעין ויכול להתפרנס ממקום אחר ממלאכה או אומנות או סחורה שאם יעלה בדעת שכל מי שאין לו מאתים זוז בעין ויכול להרויח מזונותיו במלאכה או בענין אחר כנזר יתפרנס מן הצדקה אין ספק שהיה זה מן הנמנע שרבו מאד האנשים שאין להם מעות בעין והם בעלי מלאכה או ד"א שיתפרנסו מן העשירים ולא היה הקומץ משביע את הארי 

 And his slightly younger contemporary, the Kli Yakar, in Mishpatim, directly relates this to the parsha of Pru'T:

 מכאן תשובה על מקצת עניים בני עמנו המטילים את עצמם על הציבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או באיזו דבר אחר אשר בו יכולים להביא שבר רעבון בתיהם וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם כי דבר זה לא צוה השם כי אם עזב תעזב עמו הקם תקים עמו כי העני יעשה כל אשר בכוחו לעשות ואם בכל זה לא תשיג ידו אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו די מחסורו אשר יחסר לו ועזב תעזב אפילו מאה פעמים 

and Sefer Chasidim 

יש צדקה שאינה נראית כצדקה והוא לפני הקב"ה צדקה מעולה, כגון עני שיש לו חפץ למכור או ספר שאין חפצים לקנות, ואדם קונהו מידו, וכן עני שחפץ לכתוב ואין אחרים רוצים להשכירו והוא משכירו, אין צדקה למעלה ממנה, שהוא יגע בכתיבה ואתה נותן לו רווחים, אבל אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין וסופר שיכול לכתוב ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תתן להם צדקה קורא אני עליהם "לצדקה והנה צעקה" (ישעיה ה') שנאמר (שם כ"ז י"א) "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו. (תתרלב-ה) (ספר חסידים [מהד' הרב מרגליות], סימן אלף ל"ה). 
(I have to admit that the Sefer Chasidim is most likely focusing on the problem of enabling and perpetuating dependency and its destructive consequences, or taking limited communal funds that are needed by the weak and destitute. He seems to not want to derive it from the parsha of Pr'uT, perhaps because such a derivation is not necessary.)

In any case, it seems clear that the din of עמו, as stated in the parsha of Pr'uT, does apply to all kinds of Chesed, directly or indirectly.

Several years ago, my nephew, the תלמיד חכם and עוסק בצרכי ציבור באמונה, Rav Tzvi Ray, said something deeply true. It may be that you have no mitzva to support someone that is capable of supporting himself. But that is not the question you should be asking. Your reaction should be "How can I help." 

I found that the Smak says exactly what Reb Tzvi says, and he says it with an iron fist. The Smak is in 20:

שלא לאמץ לבבו מליתן צדקה כדכתיב (דברים טו) לא תאמץ ולא תקפוץ פי' קפיצת ידים שלא יאמר אם אתן פרוטה לעני לא יהא קרני שלם מוטב שלא אתן תלמוד לומר לא תקפוץ: ולא תאמץ שלא יאמר מה לנו לסייע לפלוני אם היה רוצה היה מרווח יותר מצרכו ת"ל לא תאמץ: שאפילו אתה נותן מהמחשבה הזאת אתה עובר בלא תאמץ:

You might say that this is a Smak in the face. He says forget about not giving. Even if you do give him, but you are THINKING this when you give him, you're over an issur deoraysa of לא תאמץ את לבבך. If you know it as a fact, that's one thing. But until you know it, thinking it is a symptom of רוע לב.

My cousin, Harav Moshe Kaufman, Harav Mordechai Tendler's son in law, Dayan at Midwest Beis Hora'ah, added something to this. He said that he feels that this was what Eliezer eved Avraham was looking for. When he asked Rivka to give him some water, it would have been natural and perfectly fine for Rivka to say, "Please, go ahead! Help yourself." Eliezer was travelling with an entourage, and he was a very capable man himself, so she could easily have offered him access to the water. But instead, she said to herself, if he is asking me to draw the water, there must be some reason that he can not draw the water himself, so I will help him. That was the kind and throughtful heart that Eliezer was looking for.

And this is really evident in the Maharashdam as well!
לא על מי שאבותיו ואחיו וארץ מולדתו רגילים להתפרנס מטרחם ועמלם ויגיע כפיהם והוא רוצה להתנהג מעונג בלתי עמל 
He is clearly saying that you have to take into account the man's cultural milieu. If he comes from a place where this kind of behavior is expected, he can not be criticized or penalized. You should help him באשר הוא שם.

As far as preferring the Sonei over the oheiv, this is unique to Pr'uT, and does not apply anywhere else. Despite the benefit of לכוף את יצרו.
As far as a beggar that prefers to take tzedaka but he could earn his own living,  we have the Sefer Chasidim, and Kli Yakar, and Maharashdam, and the Mechaber in YD, and that is all fine. But the bottom line is, for Shleimus Ha'adam, for being a baal Chesed, make sure you are not asking the wrong question. If you do, you are oveir on the Smak's issur deoraysa.

As the Maharashdam indicates, we tend to be judgmental, and often fail to consider a person's behavior in its context. The reality is that some people have a much harder time being effective and functional. The alcoholic, the procrastinator, the feckless, the obese, the member of a family that learned at his father's knee to grow up subsisting on would be well advised to leave the criticism for one's self and to marshal only pity and empathy for others.  I think that this is the pshat in the Smak. It is your ometz haleiv that makes you think that he is lazy and willfully poor. You can not possibly know that for sure, and if you are thinking it, there's something wrong with you.

I just saw something interesting in the latest Masores Moshe, Volume IV p 277, (edited by Harav Moshe Kaufman) which I think is a good mussar haskeil about the proper attitude of a person that is asked for tzedaka. 
רמ] ואחר מהﬠניים השיכורים הבאים מדי פﬠם בפעם לבקש צדקה בישיבה, בא כדרכו לבקש גם מרבינו, והשיב לו רבינו: אתמול נתתי לך המון כסף [וסיפר לי שנתן לו כמה דולרים] ולא יתנו לו ﬠוד היום, ואח"כ אמר לי רבינו שקצת לא ברור האם שייך במקרה כזה הﬠנין של “די מחסורו אשר יחסר לו“, מאחר שהעני משתמש בכסף לקנות יין שרף לשתות, דבשלמא אם הﬠני רוצה דבר משונה ויקר שטוב לו שייך בזה הﬠנין הזה, אבל במקרה זה שמבקש דבר שמזיק לו יתכן שלא שייך במקרה זה הﬠנין של “די מחסורו“, או אולי מאחר שמצטﬠר הרבה כשאין לו יין שרף, וגם קצת משוגﬠ בפרט זה או כן שייך הﬠנין הזה.

The encyclopedic Mechaber, Harav Avraham Bukspan, as always, has a great mareh makom on this topic. One is from Reb Yaakov, which is a perfect example of the central message of this post:

באמת ליעקב " (יו"ד סי ' רנג הערה קמ"א) כתב על אחד שיש בכוחו לעבוד ולהתפרנס אך הוא מסרב לעשות כן והוא נתמך ע"י אחרים , שמותר ואף צריך להפסיק לתומכו , כדי להכריחו לעבוד , אלא שיש להתחשב באפשרות שיתכן שהוא חולה וזה חלק ממחלתו שאינו יכול או אינו רוצה לעבוד, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.

And another one attributed to the Chofetz Chaim, although I have my doubts, both about whether the Chofetz Chaim said it and whether that is the pshat in the Medrash.
. ובספר באורח צדקה הביא ( עמ ' שפג ) במכתב מבעל הדרך אמונה שכתב , החפץ חיים היה אומר שכאשר נגזר על האדם עניות הקב "ה נותן בו עצלות שלא יכול לעבוד. וכן הוא במדרש רבה ( בהר ל"ד ד' ) אמר העשיר לאותו עני לית את אזיל לעי ונגיס [ מדוע אינך עובד בשביל שיהיה לך לאכול,] חמי שקין חמי כרעין חמי כרסון חמי קפרן [ראו שוקיו , רגליו כריסו ובשרו כמה בריא הוא ומדוע אינו עובד]. אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא גם במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה. עיי"ש.

It is interesting, though, that it appears that we really should and do extrapolate from Prika and Te'ina to other types of chesed, as we do for the din of עמו, but we can not do that for the din of שונאך because, in contradistinction to Prika where it says שנאך, by regular Tzedaka it says אחיך. 

Sunday, February 21, 2021

Finishing the Mitzvah Before Finishing the Bracha

 עובר לעשייתן means that you have to say the bracha before you do the mitzvah. 

Do you have to finish the Bracha before you finish the Mitzvah, or is it enough that you began the bracha before you finished the mitzvah.

(There is a similar question regarding זמני תפילה. Is it enough to begin during the zman even if you finish after the zman, or do you have to complete the tefilla during the zman. This is a machlokes between the Mishna Berura and the Aruch HaShulchan. Mishna Berura, you must complete. רל'ג ס"ק י'ד and קכ'ד ס"ק ז. Aruch HaShulchan, it's enough to begin during the zman (his raya being from Tosfos in Brachos 7a about Bilaam.) ק'י סע' ה and  קכ'ד סע' ו. I do not think this has any logical connection with our discussion, just like our discussion has no connection with Birkas Hanehenin.)

Reb Moshe says that as long as you began the bracha before the mitzvah was finished, it doesn't matter if the mitzvah was completed before you finished the bracha. What matters is that you begin the bracha עובר לעשייתו. So (point #1) you can begin the Bracha while the mitzva is taking place, and then (point #2) you can finish the bracha after the mitzva has already been completed. 

The Chayei Adam vehemently says the contrary. 

Reb Moshe's shittah is based on a Rosh in Halachos, but the Rosh in the Teshuvos seems to say like the Chayei Adam. I do not think Reb Moshe saw the Teshuvos inside. Whether he would change his mind if he did? I doubt it. I know enough of Reb Moshe to be confident that he would say that the Rosh in the Tshuvos isin the name of Rabbeinu Tam, and the Rosh in Maseches Shabbos is saying his own opinion, and Reb Moshe is paskening like the Rosh.

I do need to point out, though, that the Aruch Hashulchan agrees with Reb Moshe on one point and argues with him on the other. The Aruch Hashulchan brings the Chayei Adam's requirement that the bracha begin before the mitzva begins, and he disagrees with this point. He agrees with Point #1 in Reb Moshe, that you do not have to begin the bracha before you begin the mitzvah, but then he says that you do have to finish the bracha before you finish the mitzvah, or finish them at the same time.  This is contrary to Reb Moshe's Point #2, which is that as long as you began the bracha עובר לעשייתן, it is fine if you finish the mitzva before you finish the bracha.

The question arises regarding the nature and the halacha of the father's bracha of להכניסו, which seems to conflict with the rule of עובר in that it is said after the removal of the ערלה. To explain why this is done, Rabbeinu Tam says that this bracha is not on this particular act of mitzvas milah, it is a praise to Hashem that He gave us this mitzvah, it is a ברכת שבח והודאה, and, as such, it does not need to conform to the rule of  עובר לעשייתו. The Rosh, on the other hand, holds that it is a regular ברכת המצוה, and, as such, needs to be  עובר לעשייתו. So the Rosh in Shabbos 137b says that the minhag is to say this bracha immediately after the Mohel's bracha, and although it may be after the removal of the orla, it is before the pri'ah. Because Pri'ah is essential to the fulfillment of the mitzvah, a bracha said prior to the pri'ah is  עובר לעשייתו. 

Reb Moshe (YD 155, end,) says that this can not mean that the mohel should wait to begin the pri'ah for the father to make the bracha. To do so would be cruel. It means that the father begins the bracha before the completion of the mitzvah. Clearly, Reb Moshe holds that what matters if that you begin the bracha prior to the completion of the mitzvah. 

The Chochmas Adam (149:19) says, absolutely not. He says that עובר means that you finish the bracha before you begin the milah, and certainly that you finish the bracha before you finish the milah. He severely disparages those mohalim who finish the mitzva before finishing the bracha. 

Here are the relevant sections.

אגרות יו"ד קנ"ה
ומצד ברכת להכניסו הנה דעת ר"ת והרמב"ם והר"ן ועוד ראשונים שברכה זו א"צ עובר לעשייתן אך לעצת הרא"ש שכן איתא גם בש"ע שיברך בין חתוך לפריעה הא ג"כ המוהל אסור לו לחכות בהפריע' עד שיברך אבי הבן בט"ז סי' רס"ה סוף סק"א אלא הוא רק שהתחלת הברכה יהיה עובר לעשייתן וזה יכול גם כשחותך המוהל בב"א כשיתחיל תיכף אחר ברכת המוהל שתהיה התחלתו קודם גמר החתוך 

 חכמת אדם קמ"ט י"ט
המל מברך אקב"ו על המילה ואין חילוק במדינתינו אם האב עצמו מל או אחר ולדעת רמב"ם אם האב מוהל מברך למול ובדיעבד גם לדידן אם בירך למול או אפילו אם בירך רק ברכת להכניסו כו' לחוד יצא (רס"ה סעיף א"ב) ולא ימול עד שגמר כל הברכה דכל הברכה צריך להיות עובר לעשייתן ודלא כיש מוהלין המראים חריפותם שתיכף כשמתחילין הברכה חותכין וזהו מעשה בורים וע"ה

רא"ש שבת קל"ז ע"ב
 ועוד שמעתי כשאבי הבן מברך מיד אחר ברכת המוהל מיקרי שפיר עובר לעשייתו וגם להבא לפי שעדיין לא פרע ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל 
שבת קל"ז ע"ב

 תשובות הרא"ש כלל כ"ו אות א
ועור היה אומר רבינו תם כדי לקיים המנהג דברכה זו לאו לגמרי על מילה זו שנעשית עכשיו נתקנה אלא מודה ומשבת להקדוש ברוך הוא שצוהו לעשות מצוה זו כשתבא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע שזו המצוה נעשית להקב"ה ולא לשם מורנא פירוש תולעת האוכלת הבשר ולא לשם הר גריזים ועוד אומר טעם אחר כיון שמברך אבי הבן מיד אתר שסיים המוהל ברכתו ודאי יגמור אבי הבן הברכה קודם שיעשה המוהל הפריעה והוי שפיר עובר לעשייתן דמל ולא פרע כאלו לא מל אבל ראיתי בארץ הזאת שאבי הבן מברך אחר גמר המילה וקשה עלי המנהג אלא שאיני יכול לשנותו וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם ז"ל 

ערוך השלחן רס"ה סעיף י
ברכת "על המילה" נראה שצריך לברך קודם המילה, כדין כל הברכות שמברכין עובר לעשייתן. וראיתי המוהלים שמברכים בעת החיתוך. ואחד מהגדולים התרעם על זה (חכמת אדם). ואני אומר שאין כאן תרעומות, ואדרבא שפיר עבדי. חדא: כיון שמסיימים הברכה בגמר החיתוך – הרי זהו "עובר לעשייתן", כמו בברכת "המוציא" שגומרין אותה בגמר חיתוך הפת. כדאמרינן בברכות (ברכות לט א): צריך שתכלה ברכה עם הפת. ואף על גב דפסקינן בשם מברך ואחר כך בוצע, כבר כתבו התוספות שם דהיינו שלא יפריד הפרוסה מן הפת, אבל לא שיברך קודם החיתוך. והכי קיימא לן באורח חיים ריש סימן קס"ז, עיין שם. אך לבד מזה, הא גמר המצוה הוא הפריעה, ואם כן אף אם יחתוך קודם הברכה עדיין הוא עובר לעשייתן. 

Just one additional thing that bothers me, and that is the Rosh in Chulin by Kisui Hadam, which ought to be directly nogei'a to the father's להכניסו. I don't know why it is not addressed in the achronim that I am familiar with.

רא"ש מסכת חולין פרק ו סימן ו 
כתב בעל הלכות שמכסה תחלה ואח"כ מברך. ואף על גב דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. הני מילי בתחלת המצוה. אבל זו סיום מצוה היא ובאמצע מצוה אינו ראוי לברך. הילכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצוה. ועל כסוי אחר גמר המצוה. והעולם לא נהגו כך משום דחשיבי כסוי מצוה בפני עצמה:

Rhotacism in Hebrew and Aramaic

We are all familiar with words that are common to Aramaic and Hebrew which interchange certain letters.

Common changes, from Hebrew to Aramaic, are z to d, such as זהב-דהבא and tz to ayin, such as ארץ/ארעא and צפרדע to עורדעניא. 

More generally, there is this, that groups similar and often interchanged letters together:

עיצורים הנחתכים בשפתיים: ב',ו', מ', פ'

עיצורים הנחתכים בשיניים:ז', ס', שׁ', שׂ', צ'

עיצורים הנחתכים בחיך הקדמי ובלשון: ד', ט', ל', נ', ת', ר'

עיצורים הנחתכים בחיך האחורי: ג', י', כ', ק'

עיצורים הנחתכים בסדק הקול ובלוע: א', ה', ח', ע'

The Ramban in Breishis 41:47 discusses these at length.

(I should mention the ibn Ezra's firm opinion  in בראשית ח:ג that there is no such thing as letters that interchange other than the letters אהוי, and shin with samach.)

I understand most of them, In college, my Jewish communist professor made sure to remind us of his fluency in Mandarin or Cantonese by pointing out that the Chinese Newspaper was variously called Jenmin Jibao and Renmin Ribao. But I have a hard time with the change from Hebrew N to Aramaic R.  They are so very different that I can not see why that would ever happen. L to R? Yes. But N to R? I don't get it.  How can the quintessentially nasal consonant shift to a back of the throat letter? But there are numerous such cases.

(1) בן/בר

(2) נבודכדרצר /  נבודכדנצר (Yirm 21:2, 26:7)

Medrashim give drush reasons for the change, such as ב"ר מ"ה, ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שלג:, but this shift is found elsewhere. For example, you have Rashi in Erchin 33a, on the passuk 

 (הושע ו, יא) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי:

Rashi says  (3)

קציר - קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש כדכתיב נבוכד נצר נבוכד ראצר:

and Onkelos in Shemos 23:11, (4)

והשביעת תשמטנה ונטשתה 

who is metargeim natash/ratash. 

וּשְׁבִעֵתָא תַּשְׁמְטִנַהּ וְתַרְטְשִׁנַהּ

which is also evident in Hoshea 10:14, בני אם על בנים רטשה, which is the same as נוטשה, as Rashi says there 

רוטשה. נבקעה וכן נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח) ועולליהם ירוטשו (שם ט'ז) ל"א רוטשה עזובה כמו נוטשה:

and Malbim on דברי הימים א ב:ז who applies it to (5)  עכן/עכר

ובני כרמי. כלל זה יהיה בידך בכל הספר, שעזרא העתיק ספרו מספר היחוס הגדול, ששם היו נמצאים יחוסי כל משפחה ושריגיה וענפיה מראש עד סוף, עזרא לא העתיק רק הצריך ורק אנשים מסוימים, ושם היה כתוב ובני זמרי וחשב כל בני זמרי שהיו רבים ובתוכם כרמי, ואחר כך היו כתובים כל בני כרמי ובתוכם עכן, ועזרא דלג על הבלתי צריך ולא העתיק רק ובני כרמי ודלג עד עכן, והעתיק עכר עוכר ישראל. ולכן כתב ובני בלשון רבים, כמו שהיה כתוב בס' היחוס, ששם הזכיר בנים רבים. וקראו אותו עכר ע"ש שעכר את ישראל, שהרי"ש והנו"ן מתחלף בשמות, כמו נבוכדנצר נבוכדרצר:

Rav Reuven Margolios, in his Margolios Hayam on 44b, finds two more. In his own words - 

ולמה נקרא שמו עכן בדה"י ב' ז נקרא עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם שחלופי למנ"ר מצויים בתנ"ך ע' ערכין ל"ג א עה"פ גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי וברש"י קציר קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש כדכתיב נבוכדנצר נבוכדראצר, וראה מגילה י' ע"ב נין זה מלכות שזהו מלשון והשארתי ניר לדוד עבדי, ובחז"ל במדות פ"ג מ"ג רבובה כמו נבובה ע' רע"ב שם.

One is in Megilla 10b, where it says that the word נין means royalty.  Rashi there says

נין - לשון ממשלה וכן ינון שמו (תהילים ע״ב:י״ז) ימשול ויגדל:

Rav Margolios says this is because ניר means royalty in Melachim I 11:36, (6)

ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדויד עבדי 

and Rashi there says 

"ניר" - ממשלה וניר לשון עול

so it is a case of r/n, נין/ניר

His second one is from Middos 3:3,  (7)

ורבובה היתה לו במערבו, ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף

where the Rav says

רבובה. כמו נבובה, לשון נבוב לחות:

And one more (8)- ('רחום (עזרא ב' ב') נחום (נחמיה ז' ז

So you have Rashi pointing out that this change can be expected, that it is just a quirk of languages, and we have the EIGHT examples that I listed.  So what is the pshat?

Pshat is, that it is a factual phenomenon that has been observed in other languages, and it is called Rhotacism.  Wikipedia, of course, has a piece on it, but its Aramaic examples are pretty stingy (only two) compared to mine. I have eight.

So now we can give it a name, and we must recognize that it is scientific fact in language. But if the N and the R are what we know them to be, I still find it hard to understand. 

The only way I can understand this is to postulate that the letter R was sometimes pronounced similar to the letter L. That is not unusual at all, both in Tanach and in our personal experience. If the R was somewhat like L, it is understandable that the L might shift into an N.

In a remarkable coincidence, today, the day this was posted, on February 21, 2021, Reb Abbie Jakubovic, after a four year silence on his blog Emunas ha"ish, posted a new discussion- and the topic is interchangeable letters! Please see his post at  

Additionally, Reb Abbie showed me that Rav Baruch Epstein in vol I of his Mekor Baruch (on page 156-7) discusses this r/n interchange, and brings examples. He then suggests (קרוב לודאי!) that in Ki Seitzei, Devarim 23:14, when it says ויתד תהיה לך על אזנך   and everyone scratches their head wondering what אזנך means, it is simply another case of interchange, and על אזנך is another way of saying על אזורך, on your belt.
This volume is not available online in a form amenable to OCR, so you'll have to look at it inside at the link to Hebrewbooks.

Wednesday, January 27, 2021

Beshalach. Lo Nacham Elokim. Two Havolim on one passuk.

"Havolim" as used in the title is not meant חלילה to deprecate or disparage. See, e.g., the name of the website. It is a reference to

 אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.

But l'maiseh, you'll see why I'm posting this here, and not on my other website.

1.  Rav Galinsky here in his sefer talks of an experience he had when he travelled to collect all over the world. He once stayed at a fine man's house, a baal tzedaka, and he told him a vort. It was not meant as a criticism, it was just in response to something the man had said.

He began by saying that although we have tremendous potential, and every man should say "when can I be like Avraham, Yitzchak, and Yaakov," we also have terrible middos which are part of what it means to be human, and we have to constantly be on guard against them, and not be meyayeish if we have that feeling or thought. You just have to realize this is part of what it means to be a mixture of Heaven and Earth, and you should anticipate it, and face it, and overcome it.

He said that he once heard from Harav Chatzkel Levenstein on the topic, who said that every middah can be used in Avodas Hashem in some form. The Alter from Kelm said that this is why they're called middos. Middah means measure. Every middah, what we call good and what we call bad, is vitally important, but only in the right dose. 500 years ago, the Swiss physician and chemist Paracelsus expressed the basic principle of toxicology: “All things are poison and nothing is without poison; only the dose makes a thing not a poison.” This is often condensed to: “The dose makes the poison.” Anivus and rachamim can be deadly (ענוונותו של זכריה בן אבקילוס), and gaiva and achzariyus can be vitally important. 

Rav Galinsky asked Reb Chatzkel, how can we possibly use the middah of "ולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם," the middos of Kefira?  Reb Chatzkel famously answered that when a person is faced with a terrible challenge, he must have bitachon. When a person earns a living, he must have b)itachon. But if a poor person comes to you, or someone that doesn't have a job and can't earn a living, comes to you for help, do not tell him to have bitachon. That should not be what you say, and it should not be how you feel. You should feel that if you don't help him, he will be hungry and he will suffer.  That was one of my all time favorite New Yorker cartoons:

Rav Galinsky's host told him that they, Chasidim, had exactly the same idea, expressed differently. Someone came to the Baal Shem in terrible distress, saying that the army was going to quarter a soldier in every person's house. The concerns of kashrus, drunkeness, having women in the house, are self evident. It so happened that the Baal Shem's talmid was in the house, Reb Nachum of Horodna, or something like that, and he said, "Gam zu l'tova." The Baal Shem retorted "It is a good thing that you did not live at the time of Haman, because instead of eitzos and taanis and tefilla, you would have just said "Gam zu l'tova.""

(I heard this in the name of Reb Meir Simcha. At a kneisiah, the gedolim discussed all the terrible dangers facing the community, and one person said אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. Reb Meir Simcha said that now he understands why that expression is in the Mishna that speaks of the terrible events of ikvesa d'meshicha. This, too is one of the terrible events, that the gedolim will throw their hands up in the air and say oy, אין לנו etc.)

The host then continued and said that he heard someone apply this to a passuk in our parsha, in Beshalach. It says ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם. The lesson is that when the tzibbur is faced with a crisis, you had better not act like נחום איש גמזו, that is not the time to say גם זו לטובה. That is pshat in the passuk. When it comes to את העם, when the tzibbur is facing hardships, then לא נחם, it is not the time for Nachum, it is not the time for pieties like gam zu l'tovah.

2. When I said this to my friend, he responded with a famous story. 

Reb Nachum the Darshan was chastising the community. As is often the case when the mussar is needed, his criticism offended some of the listeners.  The insulted Baalei Batim got up in protest,shaking their fists at the Rov and one of them cried out "Who are you to criticise us? You're not God, לא נחם אלקים!" The Rov immediately responded, 

"דרך ארץ, פלשתים!!"

Ok, then, now that I've taken care of this, I can go shopping for fruit for Tu biShvat and bird seed for Parshas Shira. I have my priorities straight.

UPDATE WITH EXCELLENT MM FROM ר' בוקספאן, from R Yaakov Yosef

וזאת דרש הרב הגאון מו"ה יעקב שליט"א מ"מ ומ"ץ דק"ק ווילנא בחברה "סומך נופלים" דח"ק קירזנער יצ"ו דווילנא בשנת תרמ"ה 
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' (כה לה) ואיתא במדרש ויק"ר פרשה לד א וכי ימוך אחיך הדא הוא דכתיב תהלים מא ב אשרי משכיל אל דל וגו' ע"כ וצרינין להבין כוונת המדרש ומאי קשה ליה 
ואמר הרב הנ"ל כן דהנה ידוע דהקדוש ברוך הוא נתן באדם כוחות שונות ונפרדות אשר כל אחת מתנגדת לחברתה לא כן שאר בעלי חיים דכת אחד הוטבע בהן מתחילה והוא עומד תמיד על מצב אחד מצד דאין לו התנגדות כנגדו למשל הבת יענה יש לה מדת העצבות לזאת היא בוכה תמיד ואיננה שמחה בשום פנים ולהפך יש בעלי חיים שהם שמחים תמיד ואין נעצבין כלל אך האדם מצד שהוא בעל שכל נטע בו השי"ת את כל הכחות והוא בשכלו ישתמש בכל אחת מהן כפי שיהא נדרש לו לפי המקום והזמן ולפעמים צריך להעביר מדת אבר אחד לאבר אחר 
ועתה נדבר מן שני כוחות הנצרכים לענינו והמה הדאגה והבטחון הנה יש אנשים שהם תמיד בדאגה ואף פר' מצורע אם ברכם ה' בעושר והון רב אשר אך מפירות הונם יוכלו לחיות כל ימיהם בשלוה בלי שום עסק ורווח ממקום אחר כלל בכל זאת הם עמלים תמיד בכל כחם להרבות הון כי ידאגו עבור בניהם שיש להם שלשה או ד' בנים ויחשבו מה יהיה עמם לאחר מותם שלא יגיע לכל אחד רק חלק שלישי או רביעי מהונו ומאין ימצאו חית ידם ויש עוד יותר מזה אשר גם לבניהם יהיה די נחלתם לחיות ובכל זאת הם ידאגו עוד עבור בני בניהם כי יש לכל אחד מבניו טפלים מרובים ויחשוב מה יהיה עם הטפלים הללו אחר מאה שנה מאין ימצאו הם חית ידם כל זה וכיוצא בזה מחשבות הבליות מפריעות אותם ממנוחתם בקיצור הם יושבים תמיד ביגון ובדאגה לעומתם יש אנשים אשר אם אך יש להם מזונות על יום אחד או אפילו רק על סעודה אחת הם שמחים וטובי לב ויבטחו בה' כי ישלח להם כל צרכיהם 
אמנם יקרה דהאיש אשר הוא חי תמיד ביגון ובדאגה נעשה לפעמים בעל בטחון גדול דהיינו כשיבואו אליו לבקש נדבה על איזה דבר נחוץ דהקדוש ברוך הוא יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ובודאי לא יעזוב את האיש אשר אתם מבקשים נדבה עבורו ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני (תענית ח ע"ב) ועוד טענות רבות כאלה בקיצור נעשה עליו בעל בטחון גדול ולא יתן אף פרוטה אחת 
הנה האיש הזה ישתמש בכחותיו במדה הפוכה דמדת הבטחון היתה לו להשתמש נגד עצמו דעיקר מדת הבטחון היא נגד עצמו דהיינו שהיה לו לבטוח בה' כי יזין את צאצאיו והוא יעסוק בתורה ובמצות אחרי כי יש לו די ספוקו אשר ברכו ה' והדאגה צריכה להיות בעד אחרים דהיינו לדאוג בעד טובת אחרים ולהחזיק יד עני ואביון ולגמול חסד לכל אדם 
וזאת היא כוונת תורתנו הקדושה במה שסמכה וכי ימוך אחיך וגו' לפרשת שמיטה דבפרשת שמיטה כתיב האי וכי ימוך ייקרא כה לה ודרשת חז"ל בזה הסמיכות ידוע (בערכין ל ע"ב) משום דשמיטה משרישה בלב הישראלי נחוץ מדת הבטחון רכל השנה היו עיניהם נשואות לשמים כדאמר הכתוב שם (שם פ' כ) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' ולכן חששה תורתנו פן יפסיד להם זה הבטחון לצד זה שיהו תולין אותו גם על אחרים כנ"ל לזה סמכה וכי ימוך אחיך וגו' ר"ל דמדת הבטחון הוא רק נגד עצמו אך כי ימוך אחיך כל תסמכו על הבטחון כלל רק והחזקת בו וגו' 
וזהו גם כן כוונת המדרש וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל ר"ל דאל דל הוא משכיל ולא יסמוך על הבטחון וכוונת המדרש היא לדרוש הסמיכות כנ"ל כנ"ל 
כן אמר הרב להחברה הנ"ל הנה נא ידעתי כי אנשים לא עשירים אתם ובכל זאת קמצתם מעצמכם ותדאגו עבור עניים שבחברתכם הנה זה אות אמת כי תתנהגו עם כוחותיכמ במדה נכונה בכן התחזקו ויעזריכם ה'!
(קהלת יצחק פר' בהר)

Thursday, January 21, 2021

A message from the Senior Member of Hatzola in Prince's Bay, Staten Island

 Rav Shmuel Cohen is the senior and founding member of the Hatzola that is based near my father in law's yeshiva, Yeshiva of Staten Island. He sent me this letter about a member of the Kollel that came home this week after 44 weeks going from hospital to hospital to nursing home, intubated, unconscious, hovering between life and death. He is home now, Baruch Hashem.  Here is what Reb Shmuel wrote.

I very seldom send these types of emails, I cannot recall ever sending one.   Please indulge me.  On March 26, 2020. Rabbi Storch  called me to his house, he was having trouble breathing.  Upon exam, I determined, that although he did not meet the criteria of Low O2 levels, I decided that he needed to go to the hospital.   I requested the an ambulance, they came and following procedures, re-evaluated him.  The Crew Chief determined that he was not going to transport because he did not reach the standard of transport.  I had a bad feeling about the patients overall condition and pulled the crew chief aside and informed him that he would be taking him to the hospital.   Needless to say he argued.  I politely insisted (easy on the polite heavy on the insist). I may have intimated that as the senior member on scene, I can assume charge of the ambulance and take him myself.    He saw the error of his ways.    Rabbi Storch’s O2 deteriorated and on Saturday March 28, he was intubated and would remain intubated for over 45 days.  Had he been left at home, he almost assuredly would have died.    I will say that his very sizable family stormed the gates of heaven.   It was touch and go for weeks on end.  System failure after system failure...... two hospitals and a rehab later- After 44 weeks, almost to the day, Rabbi Storch came home.

I went to see him and he relayed the following to me:
As people we take and assume much for granted- Walking, talking, breathing, hand and leg movement, using the bathroom, turning a page of a book, holding a phone, holding a cup, eating and drinking, having clear thoughts, speaking, standing up, sitting down, holding a pencil, writing, seeing.    The list literally goes on and on.  Rabbi Storch beat the odds.  He is home and is expected to make a full recovery.  He is able to do everything- although he will need to build up strength.   

The take away is as follows:   Our lives are busy, sometimes too busy.  We rush around, sometimes neglecting the ones we love, we sometimes worry about things we have no control over.  We take so much for granted, our ability to walk, talk, breath, live, eat, drink- again the list goes on.   We fail to show appreciation to those who help us, to those we love, to those we value.  We take for granted or physical agility, our abilities.  We take for granted our resources and friends.  Everything we have can be gone in the blink of an eye.  

The purpose of me writing this is simply to remind us of something we already know, but sometimes forget.  We are the recipients of tremendous good, kindness and love.   Even what we sometimes refer to as hard, brings us benefit.   I am asking, please take a few minutes, think of your families, of everything you have- children, grandchildren, parents, grandparents, resources, health, the list is endless.  We have the strength to lift and drink from a cup, hold a fork, be outside, appreciate colors, etc.  There is such an abundance of things we take for granted, stopping every so often to appreciate what we have, would surely enrich our lives.  Rabbi Storch beat the odds.  When I first saw him at home, he was discussing the numerous things he could not do, but now could.  He said, “I was mad at a few people, I forgave them.“  He said Life is too short to hold a grudge, be angry or upset.   In my opinion, this lesson is not only worth learning, it is also worth sharing.  Finally, showing appreciation to others cannot be understated.  When I walked in to say hi, he started with thank you for saving my life, because of you I can.....and he continued- the truth is, I did nothing except make sure he got to the hospital-  the credit for the save goes to his family and the teams of medical professionals that treated him, as well as his push and desire to get well.

Please feel free to share if you feel it contains value.

Pictured below is Rabbi Storch’s arrival home 1/20/21 almost 10 months since he left for the hospital.

Monday, January 18, 2021

Bo and Yisro. Rabbeinu Bachya (Bachai) on Rei'echa.

We are not discussing the meaning of רעהו or  רעך or  רעותה. There are innumerable proofs back and forth on that topic, and I have m'ms at the end of the post. I am only addressing one thing: the stira in Rabbeinu Bachay.

There seems to be a blatant contradiction in Rabbeinu Bachay as to the meaning of the word Rei'acha/Rei'ei'hu.  

In Bo, Shemos 11:2 he says that only before mattan Torah were Gentiles called Rei'ei'hu to the Jewish people.  But this changed with mattan Torah, after which the Torah only speaks to Jews of their fellow Jews as Rei'ei'hu.

וישאלו איש מאת רעהו......  ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום הוא שכתוב (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי, וזהו שדרשו רז"ל (דברים כ״ב:ג׳) לכל אבדת אחיך, אחיך ולא גוי, וכן (שם כג) לא תשיך לאחיך אחיך ולא גוי.

But in Yisro 20:13 he directly contradicts this, by saying that at the Aseres HaDibros, the word Rei'acha means your fellow, Gentile or Jew, and he proves it from Parshas Bo. Just as in Parshas Bo it means Gentiles, so in the Aseres haDibros it also means Gentiles.

לא תענה ברעך. לא אמר באחיך כמשפט הכתובים (דברים כ״ג:כ׳) לא תשיך לאחיך, (שם כב) לכל אבדת אחיך, וכיוצא בזה, כי שם אנו דורשים אחיך ולא עכו"ם וכאן הזהיר אפילו על העכו"ם כי כן מצינו (שמות י״א:ב׳) וישאלו איש מאת רעהו והוא נאמר על המצריים, ועוד שאלו אמר באחיך היה נראה שהעדות כשרה בקרובים כי לא יזהירנו אלא מעדות שקר אבל עדות של אמת כשר ואין הדבר כן כי כל עדות פסולה בקרובים הן שיהיה שקר הן שיהיה אמת הן יהיה לתועלתו או להפסדו. והיה הכתוב ראוי לומר לא תענה ברעך עדות שקר, ואלו אמר כן לא היתה האזהרה כי אם למעיד עצמו שלא יעיד הוא עצמו עדות שקר, אבל כשאמר עד שקר יתבאר מזה שהוא אזהרה שלא יהיה נסכם להזמין עד שקר, וזהו לשון לא תענה לא תסייע ולא תזמין ברעך עד שקר שיעיד עליו.

Additionally, as Rabbi Avraham Bukspan pointed out, his words in Parshas Yisro are k'neged many Gemaros which assume, as he said in Bo, that the word rei'acha/rei'ei'hu denotes a fellow Jew. And, as we pointed out, he contradicts himself.

Rav Chavel points out the contradiction, and quotes someone that shall remain nameless who offers a very, very, very, unconvincing explanation - that, reminiscent of the Kesef Mishneh in AhT 6:15 by tevilla, the distinction between Jew and Gentile only vested at the END of the Aseres HaDibros, not while it was being given. Lord have mercy. That's an example of why waterboarding is not useful - in extremis, people will say anything.

But Rabbeinu Bachay did not make mistakes. So what seems like an irreconcilable contradiction obviously is not a problem, and the answer must be pretty simple, so simple that Rabbeinu Bachay didn't think he needed to explain it.


The answer requires only that we modify one assumption, and that is, our assumption that רעך is the same as רעהו. It is not.

רעהו connotes a רע of the Ribono shel Olam. As Rabbeinu Bachay writes in Bo, רעהו means Hashem's Rei'im,  אחים ורעים למקום. The word רעך, on the other hand, means your fellow. 

 רעהו once meant everyone until Matan Torah, when it changed, as the Gemara in BK 38a says by שור איש את שור רעהו. But רעך means everyone and still means everyone.  Rabbeinu Bachai's proof from ve'yishalu in Bo is just that the word rei'ah/רעה can include a non Jew, as it does there. After mattan Torah, though, when it says rei'eihu, it means only a Jew. But Rei'acha still means your fellow, Jew or Gentile.

I am aware that this raises serious questions about how Rabbeinu Bachay will read the passuk in Vayikra 19:18,  

לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה' 

first, because it is highly unlikely that there's a din ahava, to say nothing of ahava kamocha, if you're not מצווה להחיותו (and the Toras Kohahim there says that it refers to a ger- I assume a ger toshav-), and also because the beginning of the passuk will then be inconsistent with the end. But that is not my problem. You'll have to figure out how Rabbeinu Bachay in Yisro will deal with it. (Or you could use Rabbi YG Bechhofer's discussion of the Sefer HaBris' chiddush on this question. But it seems to me that the chiddush is a daas yachid, especially in light of the Toras Kohanim.  I am not an advocate of, pardon the Latin, Ignotum per ignotius.

Here is the Sifra/Toras Kohanim on Kedoshim 8:3-4

[ג] "כאזרח" – מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.

[ד] "יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך" – כשם שנאמר לישראל "ואהבת לרעך כמוך" כך נאמר לגרים "ואהבת לו כמוך". . )


The Gemara in BK 38 that I mentioned begins by saying the רעהו excludes Gentiles, just as it excludes הקדש. There is a machlokes whether that is true in the maskana. The Gemara asks, if רעהו excludes עכו"ם, then the din of nizkei shor should not apply whether ours damaged theirs or vice versa. 

ממה נפשך אי רעהו דוקא דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר ואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב 

So the Gemara answers 

א"ר אבהו אמר קרא (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל. דרבי יוחנן אמר מהכא (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן מפארן הופיע ממונם לישראל

Some, for example the Maharam, understand this to mean that the Gemara is saying אלא, and has dropped the רעהו למעוטי עכו"ם, and now is saying it's a din in vitur. Others, like the Ran the Maharam brings, hold that רעהו למעוטי is the maskana of the Gemara.  Maharam:

ד"ה עמד והתיר ממונן לישראל משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם וכו' כך היא הגירסא בספרים שלפנינו משמע דהאי דנגח שור שלנו את שור של כנעני דפטור נמי אתיא מקרא דראה ויתר גוים ולפ"ז צ"ל דמסקנא דמשני רבי אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ וגו' כוונתו לומר דלעולם לענין כנעני רעהו לאו דוקא ר"ל דכנעני לא אימעט מרעהו דיכול להיות דכנעני נמי מקרי רעהו והא דכי נגח שור דישראל את שור של כנעני פטור היינו מטעם דראה ויתר גוים ולכך נמי דשור של כנעני שנגח שור ישראל חייב. נזק שלם ואע"ג דלעיל משמע דלכ"ע רעהו דוקא היינו לענין הקדש דבהקדש לא שייך רעהו והוי כאלו כתיב את שור איש דהקדש לא הוי בכלל וכנעני הוי בכלל אבל בר"ן משמע דגם לפי המסקנא הא דנגח שור שלנו את שור כנעני דפטור אתיא מרעהו דרעהו דוקא אלא דכי נגח שור של כנעני את שור שלנו דמשלם נ"ש הוי מטעם קרא דראה ויתר גוים וזה טעמו של מהר"ש לוריא שכתב בספר ח"ש שגורס בתוס' דוקא בענין זה שנגח שור שלהם את שור שלנו וכו' ע"ש:

Since it is the better part of a century since I was fifteen years old, I will not say that in Bo, Rabbeinu Bachai is saying like the Ran, and in Yisro, he is saying like the Maharam.  Clearly, he is saying like the Ran, that the maskana of the Gemara is that רעהו excludes עכו"ם. But, as I said, he just holds that the miyut is not because they our not OUR רעים.  There might be an entirely different definition as to what comprises our רעים. Maybe it means friends, compatriots, fellows, people who sympathize with you....I do not know. The מיעוט is because they are not רעים of the Ribono shel Olam.  As he says in Bo, עם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום.

I mentioned earlier that I'm not discussing what  רעהו or  רעך or  רעותה mean in Tanach. There are many different shittos and possibilities, including תנא דבי אליהו רבה ט״ו and ב"מ פ"ז and קי"א and the מושב זקנים  on איש לרעהו and the אחיעזר חלק ג ל"ז ה- ו and the 'רמב"ם רוושמ'נ ד and רש"י סנהדרין נז עמוד א and the Gaon's talmid in his ספר הברית which Rabbi Bechhofer discusses here. That is all besides the point. I am only talking about the Rabbeinu Bachay.

Friday, January 08, 2021

Shemos. The Kedusha of Har Sinai

This is a simple post. The point is that Chazal's insistence that Har Sinai's kedusha was ephemeral obscures the fact that it is a place of recurring Giluy Shechina. The temporary nature of the kedusha was not because the Shechina only came to Sinai once, because it was there several times. It is not because of the unique nature of Mattan Torah, because other appearances had nothing to do with Mattan Torah. It is not because the events were extrinsic, because Chazal talk about Har Sinai's intrinsic qualities. Despite this, the kedusha was temporary every time.  UPDATED 1/12/21

That Har Sinai only had kedusha during the period of Mattan Torah is practically a truism. Besides the pshuto shel mikra, the Gemara in Taanis (21b) says

רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה (שמות לד, ג) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה (שמות יט, יג) במשוך היובל המה יעלו בהר

There are some variations on exactly how that played out. For example, Rashi in Beitza (5b) says that while the kedusha only lasted while the Shechina was on the mountain, the Shechina was there until the Shechina/Anan either appeared over the newly built Mishkan, or when the Annan lifted up from the Mishkan and they left the area near Sinai, a month and a half later.  (The Mishkan was first erected near Har Sinai.)

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' שמות לד) מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא כל זמן שהוא בהויית קדושתו שהשכינה עליו אסור אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא

What Rashi means by saying that the Shechina stayed till the Mishkan was erected (Rosh Chodesh Nissan,) and then saying it was there till they left the area (the twentieth of Iyar,) is a girsa issue discussed in the Achronim there. But that does not affect our discussion. The passuk in Bamidbar 10:11-12 says that the Mishkan was near Har Sinai, and that they stayed near Har Sinai till the twentieth of Iyar, and we will see that Sinai retained a special status until then.

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת  ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן

Even though the passuk in Shemos 33:21 says that Hashem spoke to Moshe at Moshe's "Ohel Moed" until the Mishkan was built, apparently the voice came from Sinai.  More evidence for this is that in 33:21, Rashi says that Hashem instructed Moshe to come up to Sinai, and calls it
הנה מקום אתי. בָּהָר אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ תָמִיד
It doesn't say  "אשר דיברתי עמך שם" during the forty day periods of Mattan Torah and slicha, it says "אשר אני מדבר עמך תמיד".  What does Tamid mean? Apparently, whether Moshe came to the Kol, or the Kol came to Moshe, it originated on Sinai.

The Ramban (Shemos 34:3) says like Rashi (as does Rav Saadiah Gaon brought in the Ibn Ezra) -

ואיש לא יעלה עמך, שלא יעלו עמך כלל זקני ישראל כאשר עשו בלוחות הראשונות, וגם איש אל ירא בכל ההר גם בתחתית ההר מקום מעמד ישראל בראשונה וכו',
והנה עדיין היו עומדים באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות האחרונות, אבל עתה החמיר בשעת מתן הלוחות האלו יותר ממעמד הראשון, והטעם בכל זה, כי בראשונות היה המעמד בעבור כל ישראל, וזה למשה בלבד בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה על ההר האחרון מן הראשון.

Whether "during Mattan Torah" means the three periods of forty days, or the entire year from Mattan Torah till they left Midbar Sinai, is not really important. The point is that unlike the Beis HaMikdash, and even unlike your local synagogue, the kedusha of Har Sinai was not a fixed kedusha - it is a kedusha contingent on the current presence of the Shechina.

One might think that the transitory nature of the Kedusha is because the Giluy Shechina on Sinai was a one-time event, but that is false. Mattan Torah was not the only time the Shechina appeared on Sinai.  It was on Sinai that Hashem appeared to Moshe in the miracle of the Sneh, it was from Sinai that Hashem spoke to Moshe for the entire year after Mattan Torah, it was on Sinai that Hashem put Moshe into the Nikras HaTzur, and it was in that same Nikras HaTzur on Sinai that Eliyahu Hanavi experienced something closely akin to that of Moshe Rabbeinu. 

The transitory nature of the Kedusha can not be due to Mattan Torah being an never to be repeated event. It can not be due to Mattan Torah relating to the world as a whole and not to any specific location.  It must have something to do with the type of kedusha that Sinai attracted.

We'll start with the Sneh, in Shemos, 3:1

משה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה 
וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל 
ויאמר משה אסרה נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה 
וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני 
ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא

Rashi explains the name "har ha'elokim" as a reference to what would happen in the future, by Mattan Torah. 
אל הר האלהים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד:

Which is like the Targumim,
 וְאָתָא לְטוּרָא דְאִתְגְלִי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ לְחוֹרֵב: 

There has to have been a reason why the Sneh occurred davka where Mattan Torah would later take place.

The Seforno says that he went there to be misbodeid, which implies that the place had a quality that Moshe Rabbeinu was aware of, besides being remote and barren.
ויבא אל הר האלהים חורבה הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך ויבא עד חברון: 

The Or Hachaim also puts him there because the place had a special quality for nevuah. 
ומשה וגו' וינהג וגו'. פירוש כי ה' סבבו לעשות כן. או שהוא נהג כמנהגו והצאן הלכו שמה אל הר וגו' כי שם ידבר אליו האלהים: 

Aharon was told to meet Moshe Rabbeinu davka on Sinai - 4:27,
 לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים 

And Moshe Rabbeinu, in his Bracha to Yosef in Vezos Habracha (33:16)  refers to the Ribono shel Olam as the  שׁכני סנה

On to the נקרת הצור in Ki Sisa, in Shemos 33:22. When Hashem told Moshe
ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור   והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי וראית את־ אחרי ופני לא יראו 
this Nikras Hatzur was on Har Sinai. 

The Abarbanel then adds the important point that that this place was "מיועד לקבלת השפע," it was uniquely fit for nevu'a and gilui Shechina.
הנה מקום אתי - מיועד לקבלת השפע, והוא הר סיני. (שמות לג כא) 

Also in the Seforno there in Ki Sisa - The nikras hatzur straddled the line between the world of Gashmiyus and the world of Ruchniyus (from Pesachim 54a.)

הנה מקום אתי מקום מוכן למראות אלהים, כאמרם ז''ל (מגלה פרק הקורא) על מערה שעמדו בה משה ואליהו שהיא מי' דברים שנבראו בין השמשות:

The Nikras Hatzur was used later by Eliyahu HaNavi, in Melachim I 19.

ויגד אחאב לאיזבל את כל־אשר עשה אליהו ואת כל־אשר הרג את־כל־הנביאים בחרב
ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם
וירא ויקם וילך אל־נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את־נערו שם
והוא־הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת [אחד] וישאל את־נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי־לא־טוב אנכי מאבתי
וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה־זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול
ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב
וישב מלאך יהוה שנית ויגע־בו ויאמר קום אכל כי רב ממך הדרך
ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב
ויבא־שם אל־המערה וילן שם והנה דבר־יהוה אליו ויאמר לו מה־לך פה אליהו
ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה
ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה
ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה
ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו
ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה (ס)
ויאמר יהוה אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את־חזאל למלך על־ארם

Eliahu and Moshe Rabbeinu were both in the same nikras hatzur, and that nikras hatzur was on Har Sinai. There, they experienced Giluy Shechina to the greatest extent a human being can experience and remain living. As we saw in the Abarbanel, this Nikras Hatzur was uniquely qualified for this purpose. 

It is also in the Gaon on that passuk, where the Gaon says
הנה מקום אתי כו' הוא בהר וכמ"ש רז"ל במגילה (י"ט ע"ב):

The Gemara the Gaon is bringing from Megilla 19b says
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי

And the Abarbanel in Melachim.
ויבא שם אל המערה וגומר. ספר הכתוב שאליהו בא אל המערה, והיא המער' הידועה שהיא טנרת הצור עצמו שישב משה שם, כמו שת"י במערה טינרא, ושלן שמה, ולא אמר הכתוב שישן כי אס שלן, פי שכל הזמן שישב שמה היה מתבודד ומכין עצמו לנבואה ויצעק אל ה' כל הלילה ולזה נאמר והנה דבר ה' אליו, רוצה לומר, אז בהיותו באותו מקום מקודש אלקי ומתבודד וקורא כשם אלקיו באהו הנבואה שלא באה אליו כל אותם הימים אשר עברו לא בארץ ישראל ולא במדבר בהליכתו שמה

And finally, the Abarbanel in Yisro, who says that 
כי בחר באותו מקום להיותו מעון לשכינה ומקום קדוש
and adds that the neis of the water from the tzur was on Har Sinai.

אברבנאל שמות י'ח
שם ויהי בשנה השנית הכל היה בי"ב חדשים הראשונים שיצאו ממצרים. והנה אמר הכתוב כאן שבא יתרו אל המקום אשר הוא חונה שם הר האלהים. לפי שעם היות מחנה ישראל ברפידים. הנה משה הלך אל הר האלהים שהוא סיני להוציא מים מן הצור כי שם היה הצור כמו שבארתי ובהיות שמה משה והזקנים ורבים מהעם עמו שבאו לענין המים בא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ר"ל מאותם שהיו ברפידים ומשה מהר האלהים שהיה יושב שם שלח את יהושע להלח' בעמלק ונשאר משה בהר כי ע"כ אמר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה כי בחר באותו מקום להיותו מעון לשכינה ומקום קדוש
 ויתרו בא ממדין ומצא את משה שם בהר של מדבר סיני ומפני זה אמר שבא אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים שהוא מדבר סין הוא המקום הכולל ושבא למקום המיוחד שהיה משה עומד בו והוא הר האלהי' כי משה מן העת שהכה צור ויזובו מים היה עומד שם להיותו מקום קדוש ולכן אמר עומד בלשון הווה. ואין לתמוה מאשר קודם מתן תורה נקרא הר האלהים כי הנה במראת הסנה נאמר (שמות ג' ח') ויבוא אל הר האלהים חורבה ובאהרן כשבא אל משה כתיב ויפגשהו בהר האלהים לפי שנקרא כן על שם סופו ומשה כשכתב את התורה תמיד קראו כן.
ואפשר לפרש אל המקום אשר הוא חונה שם אל המקום שהיה משה תמיד חונה שם מתחלה כשהיה רועה את צאן יתרו כי תמיד בהר ההוא היתה ישיבתו ודבקותו ולכן אמר חונה בלשון הווה.

As we saw above, the Seforno also told us that the Me'arah of Eliyahu was the same as Moshe Rabbeinu's and that it was created Bein Hashmashos. The source for בין השמשות is the Gemara in Pesachim 54a.

(Equating the experience of Moshe Rabbeinu with that of Eliahu Hanavi is consistent with Reb Yochanan in Yoma 3b-4a, that there was no Prisha for Moshe on Sinai, while according to Reish Lakish there, it's difficult to understand how Eliahu could just walk up to the cave on Sinai and immediately experience the presence of the Shechina without prishas shiva. I guess Eliahu's prisha was during the forty days he had to walk to get there, but it's still different than Moshe's prisha on Sinai gufa.) 

Har Sinai did not have Kedushas Makom except when the Shechina was present.
On the other hand, it seems that it was a place that had a special hechsher for hashra'as haShechina.
Because of that special hechsher, it was there that the miracle of the Sneh occurred, it was there that Moshe was given his life's work of creating a new Klal Yisrael, it was there that Mattan Torah occurred and according to Rashi it remained kadosh until a year and two months after Mattan Torah, it was there that Hashem spoke to Moshe and placed him in a covered cave as His Shechina passed over him, and it was there that Eliahu Hanavi experienced a gilui Shechina greater than he even had before.

 - Perhaps Hechsher for hashraas haShechina is not kedusha;
 - or the Shechina is not mekadeish the rocks and dirt, it's mekadesh the Makom, (as Reb Chaim says in Beis Habechira 1:10,  first and second paragraphs,  דלא חיילא קדושת מקדש רק במחובר לארץ, ומשום דקדושת מקדש היא קדושת מקום, וכדכתיב: המקום אשר יבחר, שאינו רק בארץ ולא במטולטל.) Since it's a kedushas makom, there's a special din in hashra'as haShechina that it only has a din makom while the Shechina is actually shoreh, as opposed to the din makom of the Mikdash. Perhaps this is because there can not be a din of makom that confines the Shechina to any one place (אין העולם מקומו), and it is only the effect of the hashra'a on us that gives the place kedusha;
 - or our chiyuv to build a mikdash gives the makom a din kedusha as opposed to Har Sinai where we have no chiyuv to do anything with that kedusha;
 - or you can say like Reb Meir Simcha in Parshas Yisro (and many other places) that the only kedusha that lasts is the kedusha created by the efforts of human beings such as the akeidah;
עוד נראה כמו שבארנו בכמה מקומות דעל ידי מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר רק בהקדישו האדם. ולזה מוכרחין אנו לפרש המקרא הלא אתה העדותה בנו כו׳ הגבל את ההר וקדשו׳ לא שהשם צווה למשה שיקדש ההר׳ רק שהוא שב אל השי״ת שהוא יקדש אותו במה שירד לעיני כל העם על ההר, ואינו צווי רק הוא עתיד [עבר מהופך ע״י הוי״ו לעתיד].  
 - or you can say like Reb Meir Simcha in the end of that paragraph, that the nature of hashra'as hashechina is that it does not come down below ten tefachim, so it's in a different reshus:  
עוד נראה שלכן אמרו ז״ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, והלא היה מקום הכבוד למעלה מי׳ ולא נתקדש קרקע ההר ודו״ק בכ״ז:
 - or you can say like Reb Elya Lopian (לב אליהו ח"א שביבי אש ס-סא) that השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם means that any kedusha on Earth requires the act of בני אדם , and acts of Hashem are only mekadesh Shamayim, similar to Reb Meir Simcha's first teretz.  

It's easy enough to come up with speculative explanations, and I'm not fishing for any - feel free to use whatever explanation is helpful for your drasha requirements.

Despite the undeniable difference between the persistent kedusha of Har Chorev and the temporary kedusha of Har Sinai, obviously Sinai still has a tremendous maalah. For some reason, the Ribono shel Olam wants us to stay away from it and so its location has been long forgotten.

UPDATE 1/10/21
Rav Avraham Bukspan sent me two on target ha'aros. 
The Netziv in Shemos 4:27:1, that, at least for Moshe Rabbeinu, perhaps for others as well, Har Sinai is particularly auspicious for the highest level of Dveikus.
ויפגשהו. ולא כתיב וימצאהו. אלא ויפגשהו שמצא אותו פרוש ומובדל בדביקות מאד נעלה עד שלא הרגיש משה בביאת אהרן אליו. עד שפגע בו. ובזה נתפעל אהרן והבין כי גבה ממנו ערך משה. ומכ״ש בבואו אל הר האלהים אשר שם ראה מראה נפלאה בסנה. וגם מיועד להעלות שם לערך שאין כמוהו בקבלת התורה. ע״כ בבואו לשם השיג הערה מיוחדת גם עתה:

Sforno same passuk which indicates a transformative experience.
וישק לו כמנשק דבר קדוש, כענין וישקהו, ויאמר הלא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד: