Aseres Yemei Teshuva and Parshas Vayelech. Sometimes, the Ribono shel Olam taps you on the shoulder.

Around a year ago, my wife and I began learning Tanach together. We have gone through Yehoshua, Shoftim, and Melachim, all with Rashi. My wife was not looking forward to beginning Yeshaya, because the Hebrew is idiomatic, and because it is so depressing. Nonetheless, we began. We found Rashi to be much lengthier than elsewhere, and that added to the challenge, so we cut down our usual twenty or so pesukim a night to five. We discussed changing our way of learning, because the length of Rashi made it so much harder, so maybe we would find another peirush for our seder, maybe the Radak.

Come Friday night, she says that it probably is not appropriate for her to learn Yeshaya on Shabbos, because it makes her teary eyed, as do all the stories of tragedies and missed opportunities. I say that we should try anyway. So we sit down to learn, including Rashi.  

Here are the Pesukim we learn Friday night.

לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃

כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃

לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃

חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃

וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃

רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃

לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃

לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃

אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃

וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ 

Rashi on passuk 16:

רחצו הזכו. (פתח הוא) ל' צווי לפי שהוא מגזרת רחץ, אבל רחצו קמץ לשון עבר שהוא מגזרת רחץ

 רחצו. הזכו. הסירו. חדלו. למדו. דרשו. אשרו. שפטו. ריבו. לכו.

י' אזהרות של ל' תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות:

".... Wash, purify, remove, cease, learn, seek, uphold, judge, fight, come: ten mandates of repentance here, corresponding to the Ten Days of Repentance [between Rosh Hashana and Yom Kippur] and corresponding to the ten verses of Kingship, Remembrance, and Shofar."


The ten imperatives in Pesukim 16, 17, and 18, correspond to the עשרת ימי תשובה. I never would have known this. How often are the עשרת ימי תשובה referred to in Tanach? So far, only one other place, where Naval died ten days after he insulted Dovid HaMelech, those were the עשרת ימי תשובה (RH 18a.) To have learned Tanach a whole year, to get to Yeshaya, to wonder whether yes Rashi or no Rashi, to decide to do it anyway, and to do it now, and to learn davka the pesukim that are meramez to the עשרת ימי תשובה, that is not just general information. 


Even more: This week is Parshas Vayelech. In 31:18, the Torah warns us that Klal Yisrael will face Hester Panim.

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים

Rashi in Yeshaya 8:17 brings a Yerushalmi (San 10:32) that discusses the "Hester Panim" mentioned in our Parsha. The Yerushalmi says that there was no worse moment of Nevu'ah than that moment when the Ribono shel Olam said through Moshe Rabbeinu that there would be הסתר פנים.

וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו'. אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה (דברים ל״א:י״ח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא

We are used to thinking of הסתר פנים like the story of Megillas Esther, that Hashem hides from us, that His Hashgacha Pratis is hidden behind Teva. But the Navi Yeshayahu tells us that there is an aspect of Hester Panim that is much, much, worse than that. This is the aspect kind of Hester Panim that the Gemara in Chagiga (4b) uses our pesukim in Yeshaya 1:12 to explain.

רב הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.

This is an aspect of Hester Panim where Hashem doesn't want your mitzvos. 

The Navi Yeshaya applies this to the Avoda of the Beis HaMikdash - I have no interest in your korbanos. Who asked you to make Aliyah LeRegel? Your Yomtov gatherings make me tired. But the Rambam and Rabbeinu Yonah explain that this הסתר פנים is not limited to the things the Navi Yeshaya described, it is total. All the mitzvos you do are rejected by the Ribono shel Olam. This is not an issue of עבירה מכבה. This is an iron curtain created by failure to do Teshuva.

The Rambam (Teshuva 7:7) says that when a person has not done Teshuva, the RBSO does not want a person's mitzvos. Not just Aliya l'regel - all mitzvos.

כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט ב) "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א טו) "כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה" וְגוֹ'. וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א יב) "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי", (מלאכי א י) "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם" וְגוֹ'. וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה כד) "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה". וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז) "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד) "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת":

Rabbeinu Yona says this in Shaarei Teshuva (א' מ"א) as well. 

העיקר הט"ז התפלה. יתפלל אל השם ויבקש רחמים לכפר את כל עונותיו. שנאמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. זה ענין הוידוי. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. זה ענין התפלה. ופירושו - וקח טוב מעשה הטוב שעשינו. כי אמרו ז"ל עבירה מכבה מצוה. ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה. אחרי אשר לא הגיה אורו לפני התשובה. וכן כתיב (איוב ח) אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם זך וישר היית לא נאמר. אלא אם זך וישר אתה. שעשית תשובה. כי עתה יעיר עליך. עתה אחרי התשובה שעשית. יעיר עליך כל הצדקות שעשית מלפנים ואשר היה ביתך פתוח לרוחה. ונטעת אשל אכסניא. כמ"ש (שם לא) דלתי לאורח אפתח וקודם התשובה לא היו צדקותיך מגינות עליך. ואחרי שובך וסר עונך. יעיר זכותך ושלם נות צדקך.

All the mitzvos, and maasim tovim, and Torah, that you did, Hashem tears them up in front of you; Only after Teshuva they are changed into zechusim. 

Reb Ahron (Mishnas Rebbi Ahron/Torah/Vayeilech, p 368)

ובאמת זהו עיקר גדר קלקול העוון, ההבדלה והריחוק בין האדם לבוראו, וכדכתיב (ישעיהו נ"ט ב') "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם" ומגיע הריחוק עד כדי כך שאין רוצים במצוותיו, וכמש"כ הרמב"ם בהל' תשובה פרק ז' ה"ז שעושה מצוות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וגם תורתו אינה רצויה וכדכתיב תהלים ג' ט"ז ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך והגדר הוא שאין למצוותיו ותורתו מבוא וכניסה לפנים ובגדר מה דתנו יזנה כ"ח ב' משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו וזהו מה שאמרו סוטה כ"א א' עבירה מכבה מצוה ואפילו בעסק התורה שבה אמרו שם אין עבירה מכבה תורה אבל מ"מ יש שהאדם מגיע לדרגה כזו שגם תורתו אינה רצויה עד שאומרים לו מה לך לספר חקי ואף שברור ופשוט הוא שגם אז מחוייב הוא בתורה ומצוות אך מ"מ אינם לרצון וכמו שנאמר בקרבנות שמות יח יח לרצרן להם וכן הוא בכל מעשי המצוות שכולם נקראים ריצוי ובזה שעוונותיו מבדילין בינו לבין קונו ומרחיקין אותו ממנו ית' אינו במצב של רצוי 

ובאמת שחשיבות תורתו ומצוותיו של האדם הוא כפי התקרבותו אל ה' וכמש"כ בממ"י פ' ט"ו כשם שאינו עולה על המזבח אלא סולת מנופה וכו' כן אינו עולה על רצון מזבחו העליון וכו' אלא המובחר שבמעשים הטהור וכות ונמצא דמשקל התורה והמצוות הוא לפי מדרגתו בכלל אף שהמצוה עצמה נעשית בתכסיס שוה 

That means that when a person does not do Teshuva, then his heartfelt davening is not a davening, his mehuderdikkeh tefillin is not tefillin, his hasmada in Torah is not Torah. Only with Teshuva do these things turn to your eternal benefit.

Learning this Friday night of Shabbos Shuva felt like a Navi knocked at my door with a message from the Ribono shel Olam. "The Ribono shel Olam wants you to know this: It is the עשרת ימי תשובה, and you had better take this very, very, seriously."

We don't have neviim, we don't even have a bas kol. But we apparently do have something. That "something" arranged that after almost a year of learning Tanach, during Aseres Yemei Teshuva, the night before we read in Parshas Vayeilech about Hester Panim, we read a Rashi that told me that until a person does Teshuva, all his Mitzvos and Maasim Tovim just make the Ribono shel Olam tired. They bring no Ritzui. The person is in a self imposed condition of Hester Panim, a Hester Panim that means not only that Hashem is hidden from him, but far worse, that Hashem does not want to see him or his pathetic mitzvos and Torah.  In order to escape from that miserable condition, the Navi told us we have Aseres Yemei Teshuva. These Aseres Yemei Teshuva are not just a matter of time passing. They represent the ten steps a person must take to climb out of his pit of Hester Panim. They are  

 רחצו. הזכו. הסירו. חדלו. למדו. דרשו. אשרו. שפטו. ריבו. לכו.

The Gaon in his Peirush on Nach (MHK) says
טז רחצו וגו' חשב כאן תשעה דברים ואחר כך אמר לכו נא ונוכחה והמה כנגד עשרת ימי תשובה והעשירי יום הכפורים ואמר בפסוק הראשון ד' דברים רחצו הזכו הסירו חדלו שהם ד' דרכי התשובה היינו חרטה וידוי עזיבת החטא ולחדול מכל הדברים שהביאו לחטוא והם כנגד ארבעה פעולות שבאדם במחשבה בדיבור במעשה והמעשה נחלק לשתים עשה ולא תעשה יז למדו היטב הרגילו את עצמכם להיטיב דרשו לדרוש יפה אשרו לשון הדרכה כמ"ש רש"י ורצה לומר הגזול תמיד שלא היה יכול לילך בדרך מפני העושקים ורצחנים וז"ש בחולם לשון מקור שהיה תמיד עשוק וגזול תדריכוהו שפטו בשביל היתום כמו שפטני אלהים וריבו הוא יותר כי שפיטה מדת השופט וריב הוא מדת בעל דין ואצל אלמנה שהיא מעונה יותר מהיתום וגם כל כבודה פנימה אמר ריבו שתהיה בעל דין בשבילה 

The notes from R Meir Yehoshua Katzenellenbogen there:

 ביאור פסוק זה בכת"י וז"ל 

"רחצו הזכו הסירו כו' חדלו אמר כאן כב' פסוקים יו"ד דברים נגד יו"ד ימי תשובה. ובפסוק הראשון הוא דברים נגד ד' דרכי תשובה והם חרטה וידוי ועזיבת החטא. דהיינו אם גזל ישיב את הגזילה' וכן כל דבר יקבל על עצמו שלא לעשות עוד' והם נגד מחשבה דיבור ומעשה. ומעשה הוא ב' דברים עשה ולא תעשה, והיינו חרטה בלב נגד מחשבה, וידוי הוא בפה נגד דיבור, עזיבת החטא נגד מעשה שהוא משיב הגזילה וכדומה, ומה שקיבל על עצמו שלא לעשות עוד נגד לא תעשה, וז"ש (דברים ל יד) בפיך ובלבבך לעשותו. וז"ש: רחצו היינו חרטה, הזכו הוא וידוי, הסירו כו' כמשמעו עזיבת החטא. 

[בליקוטים: להסיר כל העבירות מה שגזל יחזיר לבעליו וכן בכל העבירות יראה לתקנם] חדלו הרע שיקבל על עצמו שלא לעשות עוד." [בליקוטים: נמצא יש בארבעה אלו שתיים לעבר ושתים להבא, רחצו הזכו לעבר, הסירו חדלו להבא. וע"ש עוד] 

Reb Tzadok Pri Tzadik Devarim 11:

והנה אמר בתוכחה זו עשרה לשונות של תשובה, רחצו, הזכו וגו' עד לכו נא ונוכחה וגו' כפירוש רש"י ז"ל, והיינו הטהרה והזדככות מצד האדם כסדר להיות מקודם סור מרע במחשבה ובמעשה, ואחר כך להיות ועשה טוב גם כן במחשבה ובמעשה, כי הד' ראשונים המה בסור מרע, רחצו הזכו הוא במחשבה בלב, הסירו חדלו הוא במעשה, ואחר זה ד' בחינות כנ"ל בועשה טוב, ולמדו היטב הוא הכנה לזה ללמד את עצמו אופן העשה טוב, ודרשו ואשרו חמוץ הוא במחשבה, ושפטו יתום ריבו אלמנה הוא עשה טוב בפועל. ואחר כל אלה לכו נא ונוכחה שיהיה מעתה בכח להיות נקרא מהלך, כמו שנאמר "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'", כי כל עוד שלא נטהר מחלאת הנפש הוא נסבך בסבכי חטאים עד שאין בו כח לזוז את עצמו ולהלוך. ומעתה אם יהיו חטאיכם כשנים היינו דבר הנפעל ונצבע לעצמו, כשלג ילבינו, שיוכל להתהפך לתכלית הלבנונית להיות עזה כשלג, כי כבר בא על ידי מעשיו לתשובה עלאה שזדונות נעשים כזכיות. וגם תיבת רחצו הוא בחינת תשובה תתאה בהרהור במחשבה בלבד, שאמרו על זה שזדונות נעשים כשגגות... וגם אם יאדימו כתולע, שהוא לשון מפעיל כתולעת שצובע את אחרים, היינו גם מי שהחטיא את אחרים יש בכח להתהפך כצמר על כל פנים שהוא במדרגה למטה משלג, כידוע משאת כצמר לבן, כי גם אלישע אחר ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר (חגיגה ט"ו), והיה זה מפני שאין מספיקין בידו, ועם כל זה היה בזה התעוררות לדחוק את עצמו והיה מועיל תשובתו גם כן כדאיתא בשל"ה הקדש, וגם לירבעם שחטא והחטיא תפסו הקב"ה בבגדו שישוב... (שם דברים יא)

Rabbi Krasner speaks about this at length in his amazing Nachalas Shimon on Yeshaya 1, numbers 31 and 41, and brings from the Noda Biyehuda a long discussion of how the Rambam could say what he says and his makor. Among other things, the idea is that וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו  doesn't mean that he doesn't get schar. It means that his schar goes to where his ikker roots/yenika are/is, so if he is a ben olam hazeh, all the schar goes to olam hazeh. If he does teshuva, and becomes a ben olam haba, then his schar goes to the olam haruchni, to olam haba.

Rosh Hashanah. A Guest Post by Rabbi Avraham Bukspan

I have the pleasure of corresponding with Rabbi Avraham Bukspan (Miami. Author of "Classics and Beyond/אבני קודש/Parsha Pearls", Feldheim Publishers).  

This year, he sent me this amazing thought. I am not a fan of modern Gematrios. This outstanding piece is definitely an exception to the rule.

  ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים                   

And Yaakov said, “How awesome is this place! This is none other than the home of G-d” (Bereishis 28:17).

After leaving his home and heading toward Charan, Yaakov lay down to sleep and had a prophetic dream. When he awoke, he realized that the place where he had slept was holy; it was the spot where the Beis HaMikdash was eventually built.

The Beis HaMikdash is a makom nora, an awesome place, since it contains the Presence of Hashem.  

The sefer Imrei Noam, quoted by Rav Moshe Wolfson in Emunas Itecha (Parashas Ki Savo, p. 246, 249, 250), writes that the word ראש השנה has the gematria of 861, which is the same as בית המקדש.

This is also the gematria of only one pasuk in all of Tanach: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך (Tehilim 119:91), which can be translated: “To Your judgment they stand today, for we are all Your servants.” What better way to describe the yom hadin! 

Rav Wolfson goes on to explain that during the ten days from Rosh Hashanah until Yom Kippur, the ten levels of  kedushah that are generally found in the Beis HaMikdash begin spreading out and enveloping the world, and get stronger every day. On the tenth day, Yom Kippur, we are on the level of Kodesh HaKodashim. 

This explains why there is no mitzvah of aliyah le’regel on the two holiest days of the year: Rosh Hashanah and Yom Kippur. We do not have to go to Him; He has come to us! 

This is also why we bow so many times on Rosh Hashanah and Yom Kippur – as was done in the Temple – because we are on that same level of kedushah; the sanctity of the Beis HaMikdash is here.

In addition, the chazzan begins the recitation of Shacharis from his seat, by saying “HaMelech,” and then walks to the Aron Kodesh and continues the prayer. During the rest of the year, the chazzan begins with Shochein Ad or Hamelech in front of the Holy Ark with the Torah - the closest semel of HKBH. On these days, however, we don’t have to go anywhere to be before Hashem; He is  where we are.

With this we can understand the meaning of the term Yamim Noraim, Days of Awe, in which the Shechinah of Hashem is present, just as in the Beis HaMikdash. When Yaakov awoke after his vision in the spot where the Beis HaMikdash would eventually be built, he said, “Mah nora hamakom hazeh – How awesome is this place.”

The Beis HaMikdash is the makom nora; the days from Rosh Hashanah to Yom Kippur are the Yamim Noraim. These are the days in which the Shechinah, the Presence of Hashem, is found among us, just as it was in the Beis HaMikdash; we just have to tap into It.

This idea dovetails with society’s term for Yom Kippur: the Day of Atonement. According to Oxford English Dictionary, the origin of the word atonement is at-one-ment. Although this is not the translation of the word kippur, which means to cleanse, the sentiment is clear.

Sin creates distance and a rift in a relationship. During these days of atonement, we are given the opportunity to reestablish the bond with Hashem – to reunite with Him. He wants us to use this time to take stock of ourselves, to look at our credits and deficits, and to see where we have to make changes for the sake of the relationship.

So we can truly be at one with Him, just as in the days of the Beis HaMikdash.

Here is my brief review:

It is well known, from, for example, Reb Tzadok, that the way a word is used in its first appearance in the Torah reveals a deep truth about its essential meaning. 
Reb Tzadok, Yisrael Kedoshim 7:1

[א] ופעם ראשון שנזכרה בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. וקבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת, שהיא קדושה קביעא וקיימא, שקבע הש"י בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. 

Also, Maamarei Rosh Chodesh Tamuz:

בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

Also Bnei Yisoschor, מאמרי חודש אייר/מאמר ג

נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. 

The period from Rosh HaShanah to Yom Kippur is called the Yamim Noraim. What is the first time the word נורא appears in the Torah? When Yakov realized that he was at the Shaar HaShamayim, at the Har HaBayis, at the place of the Beis HaMikdash.
Breishis 28:16-17

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים

We see that Nora, in its truest sense, refers to a place where the spiritual world intersects with the physical, where the Ribono shel Olam makes HImself accessable to Man, the Beis HaMikdash, the Shaar HaShamayim.

It is, then perfectly appropriate to call these days the ימים נוראים, because ראש השנה is the same Gematria as בית המקדש.  They are 861. 

And it appears that only one passuk in Tanach shares that Gematria, and that is

 למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך 

(Tehilim 119:91), a perfect description of Rosh HaShanah.

(There is another partial passuk, a phrase, in Tanach that shares this Gematria, though. That is Shemos 3:5, אדמת קדש הוא. That was Har Sinai, not the Beis HaMikdash. But it was, at that moment, Admas Kodesh.) 

In fact, the Gemara tells us that the Tekias Shofar is akin to standing in the Kodesh Kodashim. Rosh HaShanah 26a:

והא איכא בגדי זהב מבחוץ? מבפנים קא אמרינן. שופר נמי מבחוץ הוא! כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. 

Rabbi Bukspan uses this idea to explain why the Shaliach Tzibur begins HaMelech from his seat - because unlike other days, when we need to go the Mikdash to be in Hashem's presence, on these days, Hashem comes to us, wherever we are. Wherever we are, we are at the Beis HaMikdash, at the Shaar HaShamayim.

Excellent!

Jewish Things That are Polarizing

By now, I  hope that readers know that my main website is https://beisvaad.blogspot.com/
That being the case, I have the latitude to post here the type of thing I used to post when this blog was anonymous, before I married off all of my children.

So here's the observation from your humble éminence grise.

There are things in Jewish life that are polarizing. By that I mean that people's attitude toward them is not a bell curve, it is an inverted bell curve, a bi-modal distribution that falls to a trough between two peaks.  In English, that means that you either love them or hate them.

I immediately thought of two examples.  The first was inspired by the approaching onset of Slichos.

Chazzanus

P'tcha


I would be happy to hear more suggestions.

More:

A Tisch

A Kumzits

Gefilteh Fish

Arak



Someone suggested Shtreimels, but I think that since more than ninety five percent of Lithuanian Jewry was murdered, and the escapees in South Africa always included Lubavitchers, the Litvaks have basically given up, and even if they're "misnagdim," seeing Chassidishe behavior as a farce is no longer common in the Frum community. Especially considering the Torah gadlus of the Gerrers.

Parshas Eikev (Sheva Brachos #10)

Picture this: I register my usual complaint about having to prepare a drasha for a Sheva Brachos with my wife. Mrs. Sympathy says, "What's the problem? You've spoken thousands of times. Why don't you just say that vort about marriage being like a house?"  Fine. I agreed. I thought about who was going to be there, and decided that nobody had heard that vort, and if they had they would have forgotten it, so it would pass. 
Then I get up to begin the speech, and I stand behind my friend, Dr.Irv Birnbaum. Dr. Birnbaum turns around and says "I hope you're not going to say over that thing about what makes a Bayis Ne'eman. I heard that one already." Unfortunately, Dr. Birnbaum is a בור סיד שאינו מאבד טיפה, and he pays serious attention, and so much for the speech I had prepared. 
But הודו לה' כי טוב I managed to pull my chestnuts out of the fire, and this is what I said.

There are three hundred sixty five days in the year, three hundred sixty five "giddin/sinews in the body," and three hundred sixty five issurim in the Torah. It has been said that each of these three sets have a one to one correspondence.  The date of Tisha B'av, which we just passed through two weeks ago, corresponds with the physical Gid Hanasheh, and the issur of the Gid Hanasheh. 

The Sh’lah in Parshas Vayeishev (not Vayishlach, Vayeishev) in the Drush “Tzon Yosef,”section 12, d’h “ve’inyan vateikah,” says: 
The malach of Eisav injured Ya’akov by overturning his כף הירך, the kaph hayarech. The letters chaf and phei, which comprise the word "kaph," are variable and can be open or closed. The letters chaf and phei symbolize the hand and the mouth, and the hand and mouth, too, can either be open or closed. An open chaph is better, because it symbolizes a hand, a caph, that is open and gives tzdaka— paso’ach tiftach es yadcha, that is ready to help others. A closed phei is better, because the greatest maileh is shtikah. In other words, the Gid Hanasheh symbolizes the danger of “loose lips and a tight fist,” being loose lipped and tight fisted. The better way is keeping your hand open in generosity and assistance, and your lips tight, avoiding criticism. The malach touched the kaph yerech to put in place a klalah that when the children of Ya’akov are oiver on the chaph and phei that national suffering will result.

So when Yosef brought dibbah ra’ah to Ya’akov, and opened his mouth, and when the brothers took money for selling him— mah betzah...nimkerenu le’yishme’eilim... the result was the suffering of Ya’akov and the golus Mitzrayim.  Later in history, this bad behavior, this sin'as chinam and lashon hara, resulted in the churbanos of Tisha B'av.

In a marriage relationship, it is vital to remember to keep your mouth closed and to keep your hand open. Be loath to criticize, and always be ready to give. 

(When I said this in Shul, someone pointed out another interesting connection: Chazal say that Yaakov had left the family encampment and gone back to retrieve “Pachim K’tanim.” So there you have pachim again. With the Sh’lah in mind, we gain a remarkable insight in what Chazal wanted to say with the term pachim k’tanim, and the connection to the event and din of Gid Hanosheh.)

The other day, I heard a nice thing from Rabbi Shlomo Tennenbaum. Many say that the purpose of Bri'as haolam was for Hashem's middah of chessed to have a sentient recipient that could understand and appreciate His chesed. We, mankind, are a tzelem Elokim, and, as such, chessed is a fundamental and essential part of what we ought to be. With this in mind, we can say a new pshat in "עזר כנגדו." Eizer k'negdo can mean that Hashem said that it is not good for Adam to be alone, because he needs to have others for whom he can do chessed. אעשה לו עזר כנגדו!  I will make for him someone for whom he can be an eizer, someone that he can love more than himself, someone for whom he can fulfill the middah of chessed selflessly and unreservedly.

And now, the words of the Abudraham become even more dramatic. 

The Abudraham says something that builds on the Gemara in Ksuvos on ח but is a great chiddush.. 

The Gemara says that we say Yotzer Ha'adam twice because Adam was created in two steps. But the Abudraham emphasizes that the reason we say בצלמו only in the second bracha is because it is only with the creation of Chava did Adam Harishon truly have a צלם אלוקים!  Only with chava is the yetzira complete, and that's why because with Chava came the shleimus of Adam Hatishon gufa. (That's my pshat in the Abudraham.)

The Abudraham.

ברוך אתה ה' יוצר האדם ברכה זו נתקנה כנגד יצירת אדם הראשון עד שלא ניטלה ממנו הצלע ואחר כך מברך אשר יצר את האדם בצלמו כנגד יצירת אדם וחוה שאף יצירת האדם לא נגמרה אלא לאחר שנגמרה יצירת חוה שהרי כשנלקחה ממנו הצלע נשתנית בריאתו ממה שהיתה קודם לכן.

So you see that it is davka with a Chava for whom you can do chesed can you be truly called a Tzelem Elokim. It is an opportunity to do the chessed we were created to do. With this chessed, a person has to means to build a Bayis Ne'eman B'Yisrael.

But there is another element that is extremely important for any young couple, and even for the rest of us old people. 

Rav Sternbuch in Eikev brings down a remarkable thing, something one would never associate with Misnagdim. 

שאל מעמך (י. יד). ובברכות לג: אטו יראה מלתא זוטרתא היא. אין לגבי משה מילת א זוטרתא היא, ותמהו המפרשים הלא דרשה משה לכל ישראל. ומה לנו שלגבי משה מילתא זוטרתא היא, והנראה בפשטות שלא הבין משה שי ש קושי ביד איש ישראלי לירא ולפחד מהדר ה׳ וגאונו.

אמנם הגאון רבי יצחק מוולוז׳ין פי׳ שמשה רבינו העניו מכל האד ם אף שידע גודל העמל והיגיעה הנזקק לאדם כדי להתעלות למדרגות ביראת שמים. אלא שמרוב ענותנותו חשב בלבו שאין בני ישראל מתקשים בזה כ״כ, כי בודאי גדולים וטובים הם ממנו.

(This, of course, is very hard to understand. Moshe Rabbeinu cannot have been a manhig if he were so out of touch with the pnimiyus of his people.)

והלום דאיתי דבר פלא להמגיד מדובנא לפ׳ שנויא דגמ׳ בשם הגר״א

כי הזוכה להתחבר עם החכמים ולהתמיד בישיבתו עמהם יגיע בידו בנקל להדמות למעשיהם, ולא יקשה בידו היראה, כי ככלי המלא העובר על גדותיו כן הצדיק משפיע על כל סביבתו יראת ה׳, עד כי מילתא זוטרתא היא, ומשרע״ה מנהיג ישראל הכיר בהם בישראל. שלגודל מעלתם יש בידו להשפיע עליהם מדרגות נעלות מאוצר יראת שמים. והיינו שאמר להם משה מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, כי אין אתם צריכים להתייגע הרבה על כך, כיון שקרובים לו, בקל להם להשיג יראת שמים. ובספרי חסידות האריכו הרבה בשבח מעלת הדבקות בצדיקים ורבנו הגר״א פי׳ להאי קרא באופן הזה.

The point is that every young couple needs to have an adam gadol, a yarei shamayim, a pikei'ach, a baal seichel, with whom to discuss their major decisions.   Now that you were mekayeim the words of Chazal of קנה לך חבר, there is no time in life when it is more important to be mekayeim the words of Chazal עשה לך רב

With the good advice of an adam gadol, with chesed to each other, and with siyata dishmaya, you will certainly be zocheh to build a Bayis Ne'eman b'Yisrael.

Here is the Shelah.

 וענין ותקע יכף' ירך יעקב נהתפך רז ל אמרו ב"ר ע"ז גי וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו בראשית ל"ב הם הדורות היוצאים מירך יעקב דהיינו הגזירות שגזרו האומות וכשגברו על היונים נתהפך הכף לפך והוא פך שמן והירך נתהפך לירך מנורה ועתה ארמוז ענין כף ופך כי האותיות שוין רק כי כפופה ויףי פתוחה ופך הוא להיפוך פי כפופה רך פתוחה וכף היא גריעותא כי כף' רומז לכף יד רפא' רומז לפה ומעלה גדולה היא שתהיה כף של אדם פתוחה לצדקה כמו שנאמר פתוח תפתח את ידך דברים ט"ו ואח כ מעלה גדולה שפה של אדם יהיה כפוף ולא פתוח כי אין מעלה בעולם ממעלת השתיקה ובכף שגגו השבטים ויוסף בפה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם בראשית ל"ז השבטים התאוו לכסף נמאס למכור את יוסף בעשרים כסף ונמצא בספר יוסיפון בן גוריון כשנצחו חשמונאים מלחמות גדולות אז חלקו הרבה מהשלל להעניים הרי כף שלהם היתה פתוחה אחר כך הרגו מלשיני ישראל שהיו מלשינים על היהודים למסיתי מלכי יון והרג אותם יהודה מכבי כאשר סיפר היוסיפון הרי תקנו פאי שהוא פה להיות כפוף זהו סוד יפך' שמצאו שהוא היפך מן כף וזהו רמז מה שאמרו לא מספידין בחנוכה ואיזהו הספד סיפוק כף על ירך כי ותקע כף ירך ראוי להספיד אבל מן כף נעשה פך וירך הוא ירך המנורה ורמז פך של שמן כי השמן הוא מאיר ולעתיד יהתפך הפך לקרן דהיינו לקירון אור ויוחזר הגוף לכתנות אור ויאירו שניהם הגוף והנפש מאור הגדול וזה מאור הקטן מ הגוף והנפש והיו למאורות הגוף שהוא כלי להנשמה יאיר גם כן והפך הוא הגוף שהוא הכלי הוא מלא שמן המאיר ואור הנר המאיר למעלה כטבע האור שעולה הוא סוד אור הגדול של הנשמה

Eikev. Mezuza, and Seeing Eye Dogs in Shul

Fifteen years ago, we posted on the question of Jews having dogs as pets. Recently, when I was interviewed on the David Lichtenstein show on the topic, I alluded to the Gemara in Shabbos when I said that a Jew should feel at home in every other Jew's house. If you own a dog, the dog lives to bark at strangers, and when someone rings the bell, the first thing he hears is "A stranger is here, a stranger is here." This is the opposite of Avrohom Avinu's Eshel. 

When I later reviewed that Gemara in Shabbos, I looked at the Maharsha, and saw an amazing thing.

The Gemara 

Shabbos 63a-b

מר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר (ריש לקיש) ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס

ס״ג ב

מרעהו חסד שכן בלשון יונית קורין לכלב למס רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא נבח בה כלבא איתעקר ולדה אמר לה מרי דביתא לא תידחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה אמרה ליה שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד 

The Maharsha

כל המגדל כלב בתוך ביתו מונע וכו' כבר אמרו במס' ב"ק אסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו שנאמר לא תשים דמים בביתך אבל הכא הוסיף דאל יגדל כלב אפילו הוא יודע בו שאינו כלב רע ומשום דמונע חסד וגו'

 דהאורחים והעניים לא ידעו בו שאינו רע וסוברים שהוא רע ויראים ממנו מלבא לביתו וכדמייתי הך עובדא דלא היה הכלב רע ולא היה יכול להזיק ומתוך שהיתה סבורה שהוא רע הפילה ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו וכו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק מחרשייא שבת סייג

The Gemara had said that along with all the other problems with owning a dog, there is פורק ממנו יראת שמים.
What does that mean? How does owning a dog take away your yiras shamayim? When I say the daf, I always say it means that a dog is discribed as being an Az Panim, and keeping a pet like that will influence you to azus panim as well. It may be true.  But the Maharsha says that you keep the dog by the door to guard the house, and that shows that you don't trust the shemira of the Mezuza, and that's פורק ממנו יראת שמים. 

Really??? Are you supposed to rely on the mezuza for shemira instead of taking steps to improve your security? Is it a lack of emuna to build walls around your cities?  What about locking your doors at night?

Obviously, locking doors is teva, and nobody says that a mezuza allows you to be somech on nissim. Apparently, according to the Maharsha, getting a dog for security is unusual and shows that you are not relying on what most people do. If what people do bederech hateva is not enough for  you, then for your enhanced shemira you ought to be relying on your mezuza. 

My friend, Harav Shimon Kalman Goldstein, showed me something in a teshuva that I have known for more than forty years. This teshuva shows clearly that Reb Moshe held that even though a mezuza is a shemira, it is not a shemira from ganovim! This is contrary to the Maharsha. That's fine; the Maharsha is not a Rishon. But it's fascinating. 

The Teshuva is a famous one, about wearing a mezuza as a necklace.  
Igros YD II 141:3.

 "שגם הרמב"ם מודה שאיכא שמירה בשמות מלאכים ושמות קדושים ופסוקים ולכן פשוט שגם פרשיות דמזוזה לא גריעי משאר פסוקים ושמות ששייך לכותבם בקמיע לשמירה, ורק מה שסוברין שהנחת המזוזה בפתח הבית היא לשמירה גשמית דהנאת עצמן הוא ביטול המצוה, ולכן שלא במקום המצוה אף ששם נכתבו לשמירה דקמיע אין בזה גרעון וחסרון לכתיבת הפרשיות והנחתן בפתח הבית למצוה, כדחזינן דפסוקים ושמות הם דברים שיש בהן ענין שמירה אף להרמב"ם ממה שכותבין בצד השני, שא"כ יש להבין מזה שגם הפרשיות יש בהו ענין שמירה אף שלא מצד המצוה, ומ"מ מודה הרמב"ם שאין בזה בטול וגריעותא להמצוה דאף דאיכא בה גם שמירה עכ"פ הוא מניחן בפתח למצוה ולא לקמיע, א"כ גם כשכותב אחד את הפרשיות לקמיע מה בכך הא כן הוא האמת שאיכא בהו ענין שמירה. ולכן אין למילף שהרמב"ם יאסור שם לכתוב פסוקי הפרשיות לקמיע כשמניחים במקום שלא שייך ענין מצות מזוזה, דאין ראי' שסובר דאסור להאמין שכתיבת פסוקים ושמות יועילו לשמירה בכלל ואף לא שפסוקי הפרשיות יועילו, היפוך מה שמפורש בגמרא בשבת דף ס"א שהיו כותבין קמיעין מענינות הרבה ויש בהן משום קדושה ואיפסק כן ברמב"ם פ"י מס"ת ה"ה, וגם בכאן אינו כותב שהן טפשין שמאמינים בדבר שאין להאמין אלא כתב שהן טפשין במה שמבטלין המצוה שעושין מצוה גדולה שהיא יחוד השם כאילו הוא קמיע שזהו הטפשות וגם איסור גדול לדעתו. ולכן יותר נוטה לע"ד שאם נושא אדם על צוארו לכוונת שמירה ליכא בזה איסור דלא כסברת כתר"ה בזה, וכמפורש בתוספות יום טוב כלים פי"ז מט"ז שמפרש כן בכוונת הרמב"ם פ"ב מכלים ה"ב שנקט מקל שיש בו בית קבול מזוזה שמשמע שכן הי' אורח ארעא, ואינו כלום מה שכתב בתוס' אנשי שם שהרמב"ם שכתב שהם טפשים קאי גם על אנשים כאלו דהא אדרבה מפורש ברמב"ם שאינו כן אלא על אלו שכותבין שמות מלאכים ושמות קדושים בפנים קראן טפשים, ולא על אלו שכותבין מבחוץ וכ"ש שלא על אלו שנושאים מזוזה עמם לשמירה, ומשמע שגם הוא סובר דיש בזה שמירה כקמיע, ואף חכמים גדולים רשאין לעשות כן"

 ועיין בספר סדרי טהרות להגאון האדמו"ר מראדזין שפי' כהתוי"ט, וביאר בד"ה ומקל שמוכרחין לפרש כן. וארטבון דשלח לו רבי מזוזה, כדאיתא בפאה ירושלמי פ"א ה"א, ודאי היה נכרי. דאם היה יהודי כפי' הפ"מ, ודאי ידע ממזוזה והיה לו מזוזות על פתחי ביתו. ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קכא שהביא ראיה מכאן דמותר ליתן מזוזה לנכרי שיודע שינהוג בה כבוד דארטבן ערל היה. ותמה על מהרי"ל שנעלם ממנו ירושלמי זה, משום שגם בעובדא שמהרי"ל היה הגמון שבקש המזוזה לשמירת המבצר שודאי היה שומרה. ולדידי לא קשה זה דרבי היה בטוח שהמזוזה תשמור לארטבן, ומהרי"ל היה חושש דשמא לא זכה אותו הגמון שהמזוזה תשמרנו להמבצר שלו. וגם אולי חשב ההגמון שהמזוזה תשמור גם מגנבים, שזה לא מצינו שהמזוזה משמרת, וכשיזדמן לו הפסד מגנבים וכדומה יכעוס וישליך המזוזה לאשפה בבזיון, שלכן אסר. עכ"פ חזינן שמזוזה הוא דבר המשמר גם שלא במקום מצותה לא פחות מקמיע . . ".

 אבל אולי מפני שנכנסין לבית הכסא אין כדאי להניחן בצואר ואף שהן מחופות בהגובתא שמסיק בשבת דף מ"ב שמותר בקמיעין שמחופות עור ליכנס לבהכ"ס אולי עכ"פ יותר ראוי שלא ליכנס בהן כדי שיכירו שהוא דבר שבקדושה וגם לפעמים שעל הגובתא חקוק שם דש"י שזה אסור ולא ידעו לחלק

You see that Reb Moshe held that the shemira of Mezuza does not extend to protection from Gneiva. So it's ok to install an alarm system in your house. According to the Maharsha, it's not pashut. If alarm systems are like locks on the door, then they're fine. If they're more than people normally do, then having an alarm system is a flaw in your yiras shamayim and trust in the Shemira of the Mezuza.

Since I mentioned this sugya about dogs, there's another teshuva from Reb Moshe on the topic. He is mattir bringing a seeing eye dog in to shul. 

  Igros OC I 48

מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר פינחס מרדכי טייץ הגאב"ד עליזאבעט שליטתם שלו' וברכש הנה נדבר הסומא אשר למדו לכלב להוליכו וטוכרח הכלב להיות תמיד אצלו אם יבול ליחס לביה"כ להתפלל בצבור ולשמוע קדיש וקדושה וקה"ת וקריאת המגילה וכדומה אף שהכלב מוכרח ליכנס עמו או שיש בזה בזיון להכניס בע"ח לביה"כ שהוא מקדש מעט 

והנה איתא בירושלמי פ' בני העיר ה"נ ר' אימי מפקיד לספריא אם אחא ברנש גביכון מלכלך באורייתא לגבכון תיהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמטי. והוא משום דסובר כר"י בן לוי דאמר שם לעיל מזה בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם וכדאיתא גם בגמ' דידן בדף כ"ח אמר רבא חכמים ותלמידיהן מותרין דאמר ריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן ולכן אמר ר' אימי לספריא שאף אם הוא רק קצת בן תורה נמי נחשב כבן תורה לגבי זה ומותר כשהוא אורח להיות שם עם חמורו וכל כליו והובא בר"ן במגילה שם. וא"כ חזינן דהכנסת חמור לביהכ"נ אין קלות ראש ובזיון יותר מאכילה ושתיה ושינה דאם היה יותר מזה לא היה ניתר לת"ח דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא דמקדש כדאיתא במג"א סי' קנ"א סק"ב ודייק גם מלשון הטור וש"ע דאינך מילי אסור וגם המג"א הביא םש ירושלמי זה ברמז שכתב וכן הוא בירושלמי שת"ח מותר להתאכסן בביהכ"נ עיי"ש והוא ירושלמי זה שמפורש שגם רשאי להכניס שם החמור וגם הגר"א בסק"ח הביא לשון הירושלמי וא"כ פוסקין כן  

וגם יש להסתפק דאולי בכלל שום בזיון וקלות ראש בכניסת בהמה אלא כשהכניסה היא שלא לצורך תפלה אלא לצורך התאכסנות כעובדא דירוש' אבל כשהכניסה היא לצורך תפלה של בעליו אפשר אין זה דבר בזיון וקלות ראש כלל ויהיה ניחא מה שלא הזכירו זה לחדוש דין משום דאין בזה אלא משום ההתאכסנות שהזכיר המג"א בסק"ב ונוגע זה בביהכ"נ של א"י שאנו על תנאי שג"כ לפ"ז יש להתירו אבל אין זה ראיה ברורה ועדיין יש לעיין בבתי כנסיות של א"י אבל בב"כ שלש היא ראייה ברורה לע"ד שיש להתיר

 ועיין בברכות דף סיב שפרש"י בהא דאביי מרביא ליה אמרא מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד, והא אביי היה כמעט כל היום בביהמ"ד וא"כ משמע קצת שהלך עמו גם לביהמ"ד דאל"כ אלא על המעט מהיום שהיה הולך לעסקיו היה הולך עמו לא היה שייך לשון תמיד. וגם הטעם שפירש"י ק הוא ראם לא היה עמו תמיד לא היה הולך עמו לבית הכסא ובמעט היום לא היה מתרגל ונמצא שגם מגמ' דידן יש ראיה קצת אך אין זה ראיה ברורה אבל מהירושלמי הוא ראיה ברורה כדלעיל 

Here's someone that argues. Both his reasoning and his attitude sorely need adjustment, but it's kedai to know that such an "opinion" is out there.

שו"ת תלקת יעקב או"ח סימן ר כתב לחלוק עליו וכתב דאף אם יהיבנא לי' שכוונת הירושלמי ולחמריה הכוונה על חמור ממש אין זה ראי' להתיר להכניס גם כלב לביהכ"נ וכלשונו דודאי לא גרע כלב מחמור אדרבה ודאי כלב מגרע גרע מתמור ומי זוטר לן מאמר חז"ל ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא נבח בה כלבא אמר לה מרי' לא תיסתפי מיניה שקולי ניביה אמרה לי' שקילי טיבותיך ושדי' אחיזרי' כבר נד ולד ודומה קצת להא דסי' קנ"א סע' ו' דיש אוסרין ליכנס לביהכ"נ בסכין ארוך והטעם שתפלה מארכת ימיו של אדם וסכין מקצרת ועוד אמרו שהיתה אשה מעוברת נבת בה כלב והפילה נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל והכא נמי כשישחקו בו הנערים והכלב יתחיל לנבות חוץ מהגנאי והקלות ראש שיהיה בזה יש גם חשש הפלת ולד וקצת דומה לסכין ארוך ובתב שם עוד טעם לאסור וכותב כי זה העיקר אצלו כי במקומות הללו שהפקירות כך מצוי' ויהדות כך נתרופפה ורבים הם האנשים השתצנים ההולכין עם כלביהן בראש כל חוצות אף שעפי"ד אפשר שאין זה בכלל מה שנאמר בסוף מרובה דלא יגדל את הכלב והמגדל כלבים כמגדל חזירים למה נפ"נ למיקם עלי' בארור כיון שבשו"ע חו"מ סי' ת"ט הגירסא לא יגדל כלב רע בתוך ביתו אלא א"כ קשור בשלשלאות אכן מאן מפיס לידע אם זה הכלב אינו בסוג זה ^ והעיקר שאין זה רגש יהדות האמיתית להוליך עמו כלבים רק האנשים השחצנים עושין כן א"כ בשלמא כשאחד יראה חמור בביהכנ"ס שהוא שם לאיזו סיבה ליכא חשש למיגדר מילתא שגם הוא יכניס לשם חמור אבל כשיראה שם כלב ודאי יש מראית העין שיכולין לחשוב זה הכלב של הראש הקהל וכיו"ב שמלווה אותו לדרכו לביהכ"נ עי' ש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ג דברבים קרוב הדבר לטעות ותוץ לזה יפסוק לעצמו כשהותרה הרצועה לאיזה צורך להכניס כלב לביהכ"נ גם לו יש צורך גדול להכניס כלב וכאמור בעווה"ר שהיהדות כך נתרופפה ובפרט במקומות הללו אם יופתח פתח כמחט של סדקית יופתח הפתת כפתתו של אולם ויתכן שימצא כבר איזה ראביי להתיר זאת ויתלה את עצמו באילן גדול לומר כבר הותר מהפרושים לצורך גדול להכניס כלב לביהכ"נ והוא בתור ראביי כבר יכריע מה זה נקרא צורך גדול וח"ו יוכל לצמות מזה תילול השם גדול ^ שהנוצרים אוסרים להכניס כלב לבית תיפלתם ולהבדיל לביהכנ"ס מותר עי' מג"א סי' רמ"ד ס"ק ח' לענין לבנות ביהכ"נ בשבת ע"י קבלנות וז"ל ומ"מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתיר כי בזמן הזה שאין העכו"ם עושים מלאכה ביום חגם תהי' חילול השם בזה ועי' חת"ס ת"ו סי' מ"ג דברים מלהיבים בענין זה שלא לגרום לבא לתיה"ש ועי' רש"י עירובין ו' א' רב בקעה מצא עמי הארצות היו ומזלזלין היו במצות והחמיר עליהן סייג להרחיקן מעבירה כאדם הגודר גדר לבקעה פרוצה ובעוונה"ר לא די שאין לנו כח לגדור גדר נפרוץ בעצמנו גדר הגדור מי שהוא נוטל עליו בהוראה כזו ועי' בהקדמת אגרות משה או"ת דברים מלהיבים בענין זה של יראי הוראה וע"ז נאמר תכמים הזהרו בדבריכם של עצמיכם

I have to insert something a friend wrote. This is Dr. NJS, of Maaleh Adumim.

On 20/08/19 14:29, Eliezer Eisenberg wrote:

I have a personal problem with dogs, that dog lovers [tolerators] just cant relate to.
I have said on a number of occasions. including on a large stage in Koln, at the largest global dental convention. 
(The security was very tight, the  place was crawling with  swat teams each led by a very intimidating dog who was responding if not talking German.My forebears did a fine job of instilling in me a fear and revulsion for all things german and all things dog.They seem to have come a set, the gestapo  guys and their dogs...)
"It is my perception that dogs dream in German" [ explaining why I didn't really want to be there and was going right back to Israel an hour after I finished speaking]

Pinchas. When your mother lets you help her carry the packages.

The new Kol Rom is fantastic. It's all in one volume and indexed and user friendly. And, of course, the divrei Torah are priceless. 
In Parshas Pinchas Reb Moshe says a very poignant vort. It strongly relates to what we had written in Chukas about Chukim and Sichliyos.  I would only add that when a child offers to carry a package, it not only doesn't make it easier for the Mother, it usually makes it harder, but it's worth it.

25:11

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי 

Rashi

בקנאו את קנאתי. בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי — בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף;

Kol Rom

וכתב רש״י בקצפו את הקצף שהי׳ לי לקצוף. וחזינן שזהו עיקר הדבר שקבל שכר גדול כזה וברית שלום, משום שעשה דבר שהי׳ להשי״ת לעשות. ויש למילף מזה על מצות אחרות כה״ג שג״כ יש להם שכר כזה. ואשכחן במצות צדקה ששאל טורנורופוס אם הקב״ה אוהב עניים למה אינו מפרנסם והשיב ר' עקיבא כדי שנזכה אנו בהם להנצל בגיהנם (עיין ב״ב דף י). שנמצא לתירוץ זה שודאי הוא על הקב״ה לפרנסם, אך הניח להאדים שיעשה הוא מה שעל הקב״ה לעשות שעי״ז יש שכר גדול ביותר, אף שברור שהשי״ת הי׳ מפרנסו שהוא הנותן לחם לכל וזן ומפרנס, מ״ם רצה הקב״ה שהאדם יפרנס אותו העני. ודמי לתינוק שרוצה לסייע אמו ונותנת לו דבר קטן לשאת שבעצם אינו מסייע לה כלום, שלא הי׳ קשה לאמו לשאת גם זה, אבל הרצון של התינוק לסייע אף שהיא יודעת שאינו סיוע, מראה החביבות של התינוק לאמו וזהו הנאה גדולה להאם. וכן הוא במצווה שעושה בזה מה שהשי״ת הי׳ עושה ולכן עושה נחת רוח כביכול לבוראו. וכן מצות מילה שמצינו שאמרו חז״ל ע״ז שמעשה האדם עדיף, היינו שודאי הוא דבר שכן הי׳ צריך הילד להתילד, אבל השי״ת רצה שאנחנו נעשה ונגמור מעשיו. והראה כן גם במיני מאכל שהאדם צריך לתקן. וחזינן מזה שאף שכל מין האדם לא הוזהרו למול רק ישראל לבד, מ״ים כיון שרצונו שישראל יהיו נמולים הי' יכול לבראם באופן שיהיו משונים בגופם משאר בני אדם, אבל רצוינו הי׳ שהאדם יעשה מעשה במצוה דמילה ועל זה איכא שכר ביותר, כדחזינן מפינחס.

Pinchas. That Dangerous Moment

Regarding Balak, (we will get back to Pinchas in a moment,) the Gemara AZ 4a-b:

ת"ר אל זועם בכל יום. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה זו היא רגע. ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה (במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון. 

אפשר דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון מי הוה ידע?  ......   אלא... שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. 

So Bilaam knew that one moment in the day when Hashem is "zo'eim," and he intended to curse us at that moment, by quickly saying "kaleim."

The Gemara continues

והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'   א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כו, כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם

It was a great neis that Hashem did not do what He does every other day. Hashem was not zo'eim as long as Bilaam posed a threat.

What is that moment of anger, of danger?

I heard the first part of what follows in the name of the Arizal. 
(The person that said it prefaced it by saying that it is famous, and very bavust. I never heard it, and so far, I haven't found anyone that knew it, so it must be one of those "famous" vorts that nobody but the speaker ever heard.)

Because the רבש"ע recreates the world every day, as Chazal say that Hashem is מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, the re-creation involves the same initial process as the first creation did.
Rashi on the first passuk in Breishis says 

"בָּרָא אֱלֹהִים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. היינו דכתיב (להלן ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

Since the initial briyah was intended to be with Middas HaDin, the re-creation involves a split second of din, followed by the admixture of Rachamim. That moment of דין is the moment of זעם. 

To protect Klal Yisrael, the רבש"ע eliminated that moment from the daily re-creation. 

The AriZal says that this moment of Din is perceived by all spiritual beings, including our Neshamos. It is that moment of Din that strengthens our Yiras Shamayim.

With this in mind, said the person I'm quoting, we can answer many questions that bother us. 

How can it be that after two hundred and ten years of absolute chastity in Mitzrayim, with one minor exception, suddenly, after Yetzias Mitzrayim and Mattan Torah some Jews started not only chasing shiksas, but making utter fools of themselves with Peor while they chased them.
The answer is that Hashem had suspended that moment of din. As a result, our yiras shamayim was attenuated, and we found ourselves unprotected from the power of a yetzer hara that only two years ago would have been unthinkable, and they succumbed to the seduction of the Bnos Moav.

What does בקנאו את קנאתי mean? It seems that the proper formulation would simply be בקנאו לאלוקיו.  Pinchas was a kana'i, certainly, but what is the meaning of קנאתי, My kin'ah? The answer is that the yiras shamayim that Hashem had regularly infused into the briah was missing, and it was Pinchas' act that reinstated the darga of Yiras Shamayim that had been lost. Hashem's Kinah needed replacement, and Pinchas was the one to replace it.

The word chilisi sounds familiar. It is a form of the word "Kaleim" that Bilaam intended to use. The reason Hashem had not been Zo'eim was "ולא כיליתי", in order to prevent Bilaam from exploiting that moment to say "כלם"

Chukas. Chukim and Sichliyos

Many, many, meforshim emphasize that we do mitzvos sichliyos not because of our seichel. We do them because the RBSO commanded us to do them.

Examples, and I'm going to add more as time goes on:

The Netziv asks why it says על האדמה by Kibbud Av in the Aseres Hadibros. He answers that we all know that the ikker of mitzvos is in Eretz Yisrael. But we might think that this only applies to mitzvos that we only do because of Hashem's tzivui. But sichliyos would apply no less in chutz la'aretz. So Hashem says that this is not correct. Even Kibbud Av, the paradigm of sichliyos, is done because of Hashem's tzivui, because it is commanded among the Taryag. As such, it is more meaningful in Eretz Yisrael than it is in chutz la'aretz. You do it because of Hashem's tzivuy.

Reb Micha Berger mentioned a very clear example of this shittah, as follows:

See Arukh haShulchan OC 1:14:

... וכן מיסודי הדת לעשות כל המצות לא מפני שהשכל מחייב כן, כגון במצות שבין אדם לחברו, אלא מפני שהקדוש ברוך הוא צוה אותנו לעשות כן. ולכן נאמר בדברות האחרונות בשבת ובכיבוד אב: כאשר צוך ה' אלהיך". משום דזה מוסכם בכל אום ולשון שהאדם צריך לנוח יום אחד בשבוע כדי לחזק כחותיו, וכן ההסכמה בכל אום ולשון לכבד הוריו. ולזה אמרה תורה: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך", "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך". כלומר: ולא מפני שהשכל מחייב כן. ובדברות הראשונות קודם חטא העגל לא הוצרכו לאזהרה זו, לפי שהיו כולם במדרגת מלאכים, כדכתיב: "אני אמרתי אלהים אתם, ובני עליון כולכם"....

On the other hand, Reb Moshe, for example, says, why does it say אם כסף תלוה את עמי העני והגר..... it's not an "if," it's a chiyuv. He explains that Hashem wants us to be rachamanim, to the point that even if there was no tzvuy we would do it on our own initiative.  This seems to be farkehrt from the others.

Darash Moshe, Yisro.

ואם מזבח אבנים (כ כב) 

שם בג' מקומות נאמר אם והוא חובה, אם מזבח אבנים, והוא חובה, אם כסף תלוה [להלן כב כד], והוא חובה, ואם תקריב מנחת בכורים [ויקרא ב יד], והוא חובה. עיין ברש"י. וצריך להבין הטעם. ונראה שאף שאמרו [תו"כ קדושים] אל יאמר א"א בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך, מ"מ יש דברים שהתורה מקפדת שגם ירצה זה ברצון נפש ממש, והוא שיכין עצמו וטבעו לרצות לעשות דברים טובים. שמה שנדמה לבני אדם שהוא קרבן יהיה אצלו דבר קביעות, וכחלק מטבעו. וזה הוא כוונת מזבח אבנים, שהוא דבר קבוע ולא נפסד לעולם. וכשיעשה רק מחמת שהוא כפוי מהקב"ה ליחן צדקה ולשמור שבת וכדומה, עלול שלא יהיה זה דבר קבוע. וגם הקביעות שייך שיהיה רק ע"י אמונה גדולה ובטחון בהשי"ת עם הידיעה שרק מידו הכל, שאז לא יהיה שום נסיון. ולכן נאמר אם, שאף שהוא חובה, רוצה השי"ת שיהיה זה בדרך רצון שהוא בלשון אם. וכן מצות הלואה וצדקה רצון התורה שירצה בלב שלם לא רק מצד כפיה ממצות התורה אלא שישנה טבעו שירצה בעצם לעשות טובות שרק בזה יהיה קיום העולם. וכן מנחת ביכורים ליתן הראשית להשי"ת ישנה טבעו שירצה ברצון גמור ולכן נכתב בהו אם שהוא לשון רצון 

Even the Netziv seems to say farkert in his hakdama to Breishis about Sefer Yesharim.

I've been wondering about this for decades. I've been arguing about this with Rav Dovid Zucker for at least thirty years. The idea that we should supress our human kindness and focus exclusively on the fact that it's a mitzva in the Torah makes it cold and bloodless. Imagine doing Kibbud Av, and saying to yourself, "I really don't care if he's hungry. But vibalt the RBSO was metzaveh on Kibbud, I'll get him something to eat." Pretty horrible, I think.

Even the Netziv seems to say farkert in his hakdama to Breishis about Sefer Yesharim.

Last Friday, erev Chukas, my son Rav Mordechai said an excellent answer. It is one of those that, like the Gaon, is impossible to think of, and once told, everyone says "Well, that's obvious." It's not obvious at all. The problem is that people think they understand the answer when they do not.

To understand the answer, we need to begin with what will appear to be an impossible yesod:

 - If a person does chesed only because he has a soft heart, he is a loving altruist, then he is not doing the mitzva properly.
 - If a person does chesed only because the RBSO commanded it, he is not doing the mitzva properly.
 - If a person does chesed for both reasons, because he is a loving humanist and because the RBSO commanded it, he is not doing the mitzva properly.

That seems to leave us thinking that no possiblities are left, and nobody can do the mitzva properly. But that is not the case.

We do chesed because the RBSO told us not only to do chesed, but that we should develop our souls to be baalei chesed. We do Chesed because the RBSO told us that the middah of chesed is a wonderful thing, and that He wants us to be BAALEI chesed, and for that we need to be baalei chesed in our hearts.

Hashem told us to kill all that live in an ir hanidachas, but that does not mean that we should be people that enjoy killing children. Hashem told us to do chesed, but that does mean that we should be people that enjoy doing chesed.
Not only should we enjoy doing chesed, but we should do it so many times, and work on ourselves so  much, that we would do it even if Hashem would not command us to do it.

This is really an application of  והלכת בדרכיו. Hashem does chesed not because it is imposed upon Him externally. Hashem does chesed because that is what Hashem does inherently. If you want to be מה הוא רחום, then you have to be an inherent Rachum, not a Rachum because someone is making do rachamim.

Reb Mordechai added that this is why the Gemara in Kiddushin relates the Parah by Dama with his Kibbud Av. For him, Kibbud was a sichlis. For us, they're both chukim. But Kibbud is a chok that is supposed to change us so that it becomes so natural that not doing it would be unthinkable. This is not the case with Parah, or kashrus, or korbanos. It's only by mitzvos of Chesed.


Rav Dr NJ Stone responded to the above sentence "so that it becomes so natural that not doing it would be unthinkable. This is not the case with Parah, or kashrus, or korbanos. It's only by mitzvos of Chesed." with an email titled "Why? Says Who?", and he continued and said 

"why not the others ? maybe tahara should become second nature? kodshim ?"

All I can say is, I have no idea. Maybe he's right. Maybe the dinim of kedusha and kashrus are meant to teach us to develop spiritual sensitivity to whatever enhances or contradicts them. But I know that in the mah hu/af atta list of "vehalachta bidrachav" it doesn't say anything about kashrus.