NOTE: BETWEEN DECEMBER 2013 AND JANUARY 2019 NEW POSTS OF SERIOUS DIVREI TORAH WERE POSTED ONLY AT Beis Vaad L'Chachamim, beisvaad.blogspot.com AS OF JANUARY 2019 I PLAN TO POST IN BOTH PLACES


For private communication, write to eliezere at aol

Sunday, May 17, 2020

The Deerfield Beach Shul Letter: A Lomdus


Many have reacted negatively to the invective directed against the people who participated in a private minyan against the rabbi's express directive.  I am not interested in offering my opinion about kvod mara d'asra and the obligation to defer to a rov's strict instruction, especially in a community where there is only one shul and one rov.  This was not bechadrei chadarim:  This derogation of local religious leadership was, pshuto kemashma'o and in the most essential definition, befarhesya.  Nor should readers care what I think about this. It seems to me that the correct reaction is so obvious that anyone that differs is not amenable to rational discourse.

What I am interested in is offering a lomdus.

A minyan is not merely a quantitative matter, that when you have ten people you have השראת השכינה and a hetter to say דברים שבקדושה. What you do have is a qualitative change, that now you have a צירוף that brings about a chalos din of "tzibbur." (An example of the change is that although you can not be motzi קריאת שמע with שומע כעונה, but if you are in a minyan you can. This is because the tziruf makes it that it is not "I am being yotzei with his dibbur." It is "His dibbur is like my dibbur." This is an elementary truth. But if you need to see it in print, please see  רשימות שיעורים מסכת סוכה דף לח, א; עמ' קפז מהגרי"ד )

It seems to me that when the chalos tzibbur results in communal pirud, it's not shayach that it should have a din of tziruf to make a tzibbur. If the minyan gufa creates פירוד, it can not create a chalos of צירוף that would create a din of מנין.

But someone might argue, and point out that Reb Moshe in three places states that although for Tefilla betzibbur you need ten shomrei mitzvos, for saying devarim shebikdusha you count mumrim and mechallelei Shabbos. His raya is that we learn out the definition of eidah (for אלוקים נמצא בעדת אל) from the meraglim, who were called an eida (עד מתי לעדה הרעה).  You see that even though the meraglim were kofer b'ikker, they had a din eida. After all, he says, nobody would argue and say that there is no din of kiddush or chillul hashem b'rabbim if the rabbim consists of kofrim.

Lechoirah you see that even the meraglim comprised a minyan, despite their terrible intentions and the fact that they had a din of מומרים.

I say that this is not a kashe. 
First, they did not want to shaf a pirud, they were not separating themselves from the ציבור. On the contrary! They were hoping to convince all of Klal Yisrael to join them. It was a public statement that was intended to win over all the people. Here, on the other hand, they were fully aware that their minyan would create pirud; they wanted to make their own minyan knowing that they were and would remain alone in their action. This was not an attempt to convince and change. It was אני ואפסי עוד. 
Second, this case is more than "people who are causing pirud."  It is the chalos sheim minyan that is causing the pirud.  Even if reshoim and mumrim are mitztareif to make a minyan, a tziruf that is inherently divisive is not a tziruf.


To make it clear which teshuva of Reb Moshe I referred to, here are the two clearest of his teshuvos on the matter. You will see that his analysis in determining the validity of the minyan is focused on the limud in Shas Bavli, as is that of all our rishonim.


אגרות או"ח א כ"ג
 נשאלתי מתלמידי הרב ר' אברהם יוסף ראזענבערג שליט"א אם יש בשעת הדחק לצרף מחללי שבתות לעשרה, והשבתי דלמנהגנו שאף בשביל יחיד פורסין על שמע ואומרין קדושה כתלמידי רש"י בשם רש"י שהביאו תוס' במגילה דף כ"ג ואיפסק כן בש"ע או"ח סי' ס"ט יש לצרפם, דהא כיון שמקרא אחד ילפינן הדין בקדוש השם ליהרג בשאר עבירות שהוא בעשרה, והדין שאין אומרין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, ולכן כשם שקדוש השם ליהרג הוא מחוייב אף לפני עשרה כופרים ומומרים אם אף הם מישראל כדמוכח כן מהא דסנהדרין דף ע"ד דפשיט בעית ר' ירמיה בתשעה ישראל ונכרי אחד שאינו מחוייב אלא בכולהו ישראל דאתיא תוך תוך ממרגלים שהיו כולהו ישראל כדפרש"י והתם הא היו כופרין בפרהסיא שגריעי ממחללי שבתות עיין בערכין דף ט"ו אלמא שלזה עדיפי מומרים מנכרים א"כ בהכרח שגם לענין לומר דברים שבקדושה מצטרפי.  

או"ח ב י"ט
בדבר מה שכתבתי בסימן כ"ג שלומר דבר שבקדושה יש לצדף אם יש בהעשרה גם מחללי שבתות בפרהסיא ומומרים מהא דסנהדרין דף ע"ד הוא ראיה גדולה דהא אם הילפותא ממרגלים הוא רק לענין המספר עשרה ולא לענין האיכות איך פשית התם בעית ר' ירמיה לענין קדוש השם שדוקא כולהו ישראל ולא בש' י ראל ואחד נכרי דמה התם כולהו ישראל הא לא ילפינן משם אלא המספר ומצד הסברא היה רוצה ר' ירמיה לומר דנכרי אחד יצטרף להחשב מספר עשדה אלא חזינן דהילמותא לענין קדוש השם הוא שיהיו גם לענין האיכות כמו התם שהיו כולם ישראלים וא"ב יש למילף ממילא שסגי באיכות כזה כהמרגלים שאף שהיו כופרים וגריעי ממהללי שבתות אם הם עשרה מהריב לקדש השם וליהרג אף על מצוה קלה א"כ גם על הדין דצריך עשרה לומר דבר שבקדושה שג"כ ילפינן מאותו הקרא עצמו נמי  הוא אף כאיכות דהמרגלים ויכולים לומר קדיש וקדושה ורק מעלת תפלה בצבור ליכא והוא רק למנהגנו שאף בשביל יחיד אומריי קדושה דלהמצריכין רוב מנין נסתפקתי שם בטוב טעם והוא ברור לע"ד בין לקולא דלומר דבר שבקדושה בין לחומרא שמחוייבין ליהרג ולא לעבור אף בשאר עבירות בפני עשרה אף שהם מחללי שבתות בפרהסיא


Two talmidei chachamim wrote to disagree with what I've said (and the way I said it.) This encouraged me to explain it in a different way, as follows. 


Tosfos in Sukkah 30a teaches that the psul of Mitzva habaah be'aveira only applies (1) to mitzvos of Ritzui, and (2) where the commission of the aveira underlies and enables the fulfillment of the mitzva.

וא"ת לקמן (ד' לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה

Or better, the Yerushalmi Shabbos 3:3
אמר לון תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר, אינו יוצא בה יד"ח בפסח?

I am not applying the rule of מצוה הבאה בעבירה per se. I am saying that that lomdus of מצוה הבאה בעבירה teaches that where the commission of the aveira directly EMPOWERS the mitzva, it becomes part of the CHARACTER  and the CONSTITUTION of the mitzva, and renders the mitzva self contradictory, and tainted, and meaningless. The fact that Korach gathered his people, the fact that the Meraglim gathered people, that is like using a lulav shel asheirah. It's not particularly nice, but it doesn't passel the mitzva, because it is not part of the fabric of the mitzva.  In this case, the effectuation of the halachic status of "minyan" itself causes division; that means that part of the fabric of the tziruf of the tzibur is the metziyus of pirud. Pirud can not be tziruf.  There is no minyan. Their chazaras hashatz is a bracha levatala and their kaddish and kedusha is, at best, a sippur devarim b'alma.

Monday, April 27, 2020

Tazria Metzora. Death and Life

This has two halves that make a whole.


Part one is from Rabbi Abraham Bukspan.

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". (ויקרא יג:מה-מו)



הדברים נראים ככפל הלשון. הפסוק משמיענו ש"כל ימי אשר הנגע בו יטמא", וחוזר ואומר "טמא הוא". מה ביאור הדבר?

ישנו הבדל מהותי בין טומאת צרעת לכל הטומאות; נגע הצרעת אינו 'טומאה' בעצמו, אלא הוא מורה שהאדם בכללותו הינו טמא. הצרעת היא טומאה רוחנית ביסודה, ובאה כתוצאה מהחטא (ערכין טז.). מראה הנגע הינו אך ביטוי חיצוני של נגע רוחני פנימי וטומאת הנפש הנמשכת מכך.

מסיבה זו חייבה התורה את המצורע להכריז על טומאתו, מה שלא מצינו בשאר הטומאות. כי כאשר יגע האדם בדבר טמא, אין הטומאה חלק מעצמותו - אלא היא חיצונית, שבאה עליו מהדבר הטמא. מגעו בגוף המת, לדוגמא, גורמת לטומאת המת להתפשט בכל גופו והוא זקוק לטבילה במקוה בכדי ליטהר.

לא כן הדבר בטומאת צרעת - אלא להיפך!

מקור הטומאה הוא בתוככי האדם עצמו. מטבע החטא שהוא מוליד טומאה בעצם גוף האדם, כטומאת המת והנבלה עצמם. מראה הנגע שבידו אינו אלא סימן חיצוני לטומאתו הפנימית ונגעו הרוחני. הטומאה אינה מתפשטת מהמראה שבידו לכל גופו; גופו טמא במהותו ומראה הנגע הוא רק סימן וביטוי חיצוני לכך.

משום כך חייבה התורה את המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה; מוכרחים להגן על כולם מפני האיש הזה, מפאת היותו מקור הטומאה הממארת במהותו. ולכן גם ציוותה אותו התורה שיכריז המצורע על טומאתו (רש"י יג:מה).

וזה גם ביאור כפל הלשון "יטמא טמא הוא" - שאל תדמה בדעתך שהצרוע הינו טמא מפני שיש בגופו נגע, לא כן - אלא הוא טמא כי "טמא הוא"! הוא ועוונותיו הם סיבת הטומאה. טומאתו הינה שורשית ואישית. הוא גרם לה בעצמו, ורק בידו לתקנה.

ונראה שזוהי כוונת רבינו האבן עזרא (פסוק מו) במילותיו השקולות: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא - כי טמא הוא באמת".

כי טומאת המצורע - טומאת המהות היא.
*

Part two is from Rabbi Yisroel Raisman from Rav Pam.

Rav Pam would often describe his mother, someone who never spoke Lashon Hara, but not because she learned Hilchos Lashon Hara, not because she learned the Sefer Chofetz Chaim. It was because she looked at people with a good eye, she always looked to see a person in a positive way.
The trick to avoiding Lashon Hara is not to fight it every single time, but to battle the root cause of Lashon Hara. 
The root cause of Lashon Hara is the bad eye with which a person looks at others. When a person has complaints about others. That’s the problem, the problem is we don’t look at people with a happy enough eye, with a happy enough face. We don’t Fargin other people. 

*

Combining the two parts, one can discern that the living death of Tzaraas and the guarantee of life of Shemiras HaLashon are opposite ends of one spectrum.

Shemiras HaLashon per se, i.e., refraining from Lashon Hara, is not the opposite of Tzaraas. The Shemiras Halashon of Rav Pam's mother, the Ayin Tov that allows you to see the good in other people, to be happy at their success and to mourn their failings, that Ayin Tov that is the real essence of not saying Lashon Hara, because you respect the other person and wish him well. That is the opposite of the spiritual corruption of Tzaraas.

The contrast is between the teva of jealousy and not fargining, on the one hand, and true joy at another's happiness on the other. That v'ahavta is the reason for the bracha of oheiv yomim and lir'os tov, or arichus yomim and a pleasant life, precisely the opposite of the spiritual corruption of the metzora that brings removal from society and death of the body piece by piece. It brings me'urav im habriyos/daas habriyos nocheh and chiyus to the entire body.



We often see righteous fulminations against extravagant weddings and vacations and homes, all expressed as distaste with such crass exhibitionism, such boorish vulgarity, such heartless selfishness. The vast majority of such diatribes are based not in mussar or even in "good taste," but just green eyed jealousy or a sense of inferiority.  Oh, that's disgusting, look at his private jet, oh, look at the Olympic pool in his basement, of, look at his Saville Row suits and million dollar jewelry.... why doesn't he give his money to the poor, or pay the rabbeim, or......

If, lu yetzuyor, a Rothschild would say that he is opposed to such extravagance and will henceforth not wear million dollar jewelry or buy a hotel in the Alps for a pied a terre for the occasional yomtov or fly in the Philharmonic for a Bar Mitzvah, it might mean something. If it's just you or me burchering, it's most probably just jealousy. If the interest on the cash in your CD were ten million dollars a year, and if you were giving the right amount of tzedaka of your money and your time, if when you made that wedding you paid for the weddings of three poor yesomim, you would be entirely right in making a fantastic extravaganza for your simchos. There would be absolutely nothing wrong with it. That's how you celebrate.  You're happy! You want to go overboard! You want to express your excitement and joy!  If you, the complainer, want to be rich, and you are not, that's not the fault of the rich. It is because you are not smart enough, or not disciplined enough, or not driven enough, or too timid to commit, or, of course, you don't have the siyata dishmaya. Or, as Reb Moshe once said to someone, maybe you had a tzadik ancestor that prayed that you should not have the nisyonos of wealth.

Instead of working on other people's middos, work on your own. If you see someone doing an aveira, then give him mussar.  If you see someone and it looks like they're having too good a time, they're being so self indulgent - just try to not be a metzora. Be a Tov Ayin hu yevorach and be happy for him.



Coincidentally, this point was limned by Rabbi Dr. Nachum Stone of Maalei Adumim in his shul bulletin, which I reproduce in entirety.


Parashot Acharei –Mot and Kedoshim   
Nachum J Stone
.ויקרא 18:3
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃
In our parsha we read and their customs do not follow”
When a passuk is written with an abstract clause, it can't be interpreted literally. One cannot “walk” in a set of laws or behaviors. This invites a wide range of interpretations. Some interpret, not to follow the laws of the gentiles. Some interpretations are hairstyle, behavior, architecture, dress, fashion. Rambam following a number of Talmudic citations rules “all the above”.
[11 avoda zara 1-3]

Rashi quoting the medrash halacha explains:
ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת,
 “their theaters and circuses” in other words, their leisure activities. Rambam did not bring this at all in his longer list of forbidden activities.
As we (hopefully) enter the last stages of our CoronaVirus isolation, I think that we can better appreciate Rashi’s interpretation, which seems to be more metaphoric or abstract than Rambam. 
 To a large degree, many of us have been forced into almost full-time leisure mode. What did we do with our time? A lot of everything, of course. The mix of activities are on a continuum of spiritual, intellectual, mundane, mindless and perhaps even embarrassing. The choices we made to a large degree indicate our values. 
Rashi is instructing us to avoid the entertainments that do not promote or perhaps are even in conflict with our ideals and mores. As we emerge from our isolation, we can use the opportunity to evaluate how we used our time.

*******

In today's (Wednesday) Daf, Shabbat 54b, the discussion surrounds a certain cow who walked about on Shabbat improperly adorned with a decorative ribbon. (It is forbidden to have one’s animal carry an unnecessary burden in the public domain on Shabbat.) The cow is identified as belonging to Ribi Elazar ben Azariya, even though it was not his. The gemara explains that Ribi Elazar ben Azariya is assigned responsibility for the cow, which belonged to a neighbor, because he didn't protest the inappropriate decoration. The leaders of a community are responsible for the behavior of the collective.

Each of us has a leadership role to play within our families, communities, employment. And that is leading by example. Certainly, no one should stick their noses into anyone else's affairs. We must all get our own priorities in order. Have we taken steps to welcome God into our lives? Does our behavior properly express the purpose of our being?

As we strive to make our day-to-day lives reflect the ideals of Judaism, we help each other and all of Am Yisrael. When we accept Rashi’s advice to limit our adoption of entertainments of the gentiles, we can start walking in the Godly path. 


Tuesday, April 14, 2020

Tobacco is Good for You.

In perhaps the greatest cosmic absurdity, it appears that tobacco use protects against infection by the Covid 19 virus.

Perhaps instead of "cosmic," the word should be "comic."




Obviously, medical professionals and laymen assumed the opposite.
https://www.timesofisrael.com/smokers-appear-to-be-at-higher-risk-from-coronavirus-expert/

But a closer examination reveals the truth.

I have been following this from the beginning.  The most recent article that I saw, noting the bizarre inverse relationship between Covid and smoking, concludes by saying


Earlier intimations of this counterintuitive but empirical reality include this, from  "The Lancet"

This sex predisposition might be associated with the much higher smoking rate in men than in women in China (288 million men vs 12·6 million women were smokers in 2018). Of note, one study (preprint) 
5
  found that although ACE2 expression was not significantly different between Asian and white people, men and women, or subgroups aged older and younger than 60 years, it was significantly higher in current smokers of Asian ethnicity than Asian non-smokers; although no difference was found between smokers and non-smokers who were white. Nonetheless, the current literature does not support smoking as a predisposing factor in men or any subgroup for infection with SARS-CoV-2. In the study by Zhang and colleagues, 
2
  only 1·4% of patients were current smokers, although this number was much higher at 12·6% in the study by Guan and colleagues. 
4
  The relatively small proportion of current smokers in each of these two studies compared with the proportion of male smokers in China (50·5%) are unlikely to be associated with incidence or severity of COVID-19. A trend towards an association was seen between smoking and severity of COVID-19 in the study by Zhang and colleagues 
2
  (11·8% of smokers had non-severe disease vs 16·9% of smokers with severe disease), but it was not significant. Without strong evidence of an association between smoking and prevalence or severity of COVID-19 in Asian men compared with other subgroups, no firm conclusions can be drawn. With more cases being examined from different ethnic and genetic backgrounds worldwide, ACE2 expression variation can be better analysed and compared to establish whether it contributes to susceptibility to COVID-19 across the different subgroups.

The article referenced in note 2 is
  • Zhang JJ
  • Dong X
  • Cao Y
  • et al.
Clinical characteristics of 140 patients infected with SARS-CoV-2 in Wuhan, China.
Allergy. 2020; (published online Feb 19.)

Note 5 is 
  • Cai G
Bulk and single-cell transcriptomics identify tobacco-use disparity in lung gene expression of ACE2, the receptor of 2019-nCov.
medRxiv. 2020; (published online Feb 28.)

I am not a doctor. I don't know if the consequence of widespread smoking would be positive because of the protection from Coronavirus, or negative, because of increased risk of cancer, heart disease, and emphysema. 

But it's remarkable that with all the silly nostrums out there, nobody wants to talk about this one, which has such a strong scientific basis that it breaches the "it can't possibly be true" research barrier.

I personally don't want to take up smoking again, because I remember how much it impaired my daily functionality and how hard it was for me to quit. I'm sure that if I started again, I would rather risk some horrible disease than quit again.  Even for the rest of you, only a fool would pick up on this and begin smoking. But vaping might be something to consider. Now we need a vape we can use on yomtov..... A Shabbos Vape. Come on, Tzomet! 




Monday, April 13, 2020

Covid and Tehillim 4: The Apikorsus of Tefilla b'Tzibbur, and the Profit of Hardship

TL:DR - 
In Tehillim Mizmor 4 are two messages that are worth remembering in our current circumstances.

1. You daven where the Ribono shel Olam tells you to daven. If He tells you to daven in your living room, davening in a secret minyan is no better than shchutei chutz.

2. Hardship inflicted by the Ribono shel Olam is the necessary antecedent for a geula that would not and could not have come if not for that painful experience.




1. I came across an interesting Medrash, in Tehillim 4 on passuk 5.
רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה 
Medrash: 
רגזו ואל תחטאו. א"ר אחא ארגיז יצרך ואל יחטיאך. ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבוא לידי חטא. תנא בשם ר' אחא בר יעקב (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה'. מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. ומי ראוי לילך אצל מי הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו. כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר הרהר בלבך. הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. א"ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה. זבח אין כתיב אלא זבחי. 
The point of the Medrash, and the relevance is self evident, is that tefilla is like a mikva. A mikva does not come to you; you have to go to the mikvah. So, too, you have to daven in Shul with a minyan. 
But what if you can not go to shul?
Then daven in your house.
But what if you can not daven in your house in a normal manner?
Then daven in bed.
Your optimal place of tefilla depends on the circumstances: if you can, you must daven in shul. If you can not, then your makom tefilla is your house.
It seems to me that if the mikva is in your living room, and you go and daven with a minyan, then you're not in the mikva at all. The Ribono shel Olam decides where the mikva is, not you. 
And if you daven in a way that increases the danger to your own or your community's health, then you are at best an idiot, at worst an עובד עבודה זרה, and in either case, you would be אסור לרחם עליו. As Moshe Rabbeinu said, אכן נודע הדבר.

Reb Moshe used to say over the Gemara in Sanhedrin 99b
 "אפיקורוס וכו', רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה

In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never have they permitted a raven for us nor have they prohibited a dove for us.

רש"י
לא שרו לן עורבא - לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה

The question is, we understand the Apikorus wants the be freed from the restrictions the Torah places on us - "Why did Chazal never permit eating other birds, like the raven?" But why would he complain that Chazal never prohibited eating the dove?
The answer is that the Apikorus is motivated by the desire to break the Torah, to break the mesorah. He doesn't really care that raven is treif, he doesn't care that dove is kosher. What bothers him is listening to the instruction of the Torah and of Chazal. Anything that breaks that power makes him happy, even if it means there are greater issurim.  As long as it is not Toras Emes, they are happy.

So too, people who insist on davening with a minyan under the circumstances are channeling the House of Binyamin the Doctor. If the mesora, if the leaders of Klal Yisrael, say that we may not daven with a minyan, then "I insist on davening with a minyan."

2. The Yerushalmi Taanis 2 9. The Mishna says that there are special nuschaos for Shmoneh Esrei on a tainis declared because of drought.  The seventh bracha mentions Dovid and Shlomo, and, according to Sumchos, ends with the words  ברוך משפיל רמים, Blessed he who lowers down the haughty. 
The Yerushalmi asks, we know that there was a complaint against Shlomo for expressing pride in building the Mikdash when he said בנה בניתי בית זבול לך. But where do we find Dovid acting high? The Yerushalmi answers that this was shown by his counting Klal Yisrael, על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. 
Then the Yerushalmi brings a memra from Rav Avahu. 
אמר רבי אבהו כתיב [תהילים ד ב] בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:

Pshat in the Yerushalmi is that Dovid HaMelech realized that Hashem's response to his tefillos did not just remove the tzaar. The yeshua that he experienced yielded a benefit that he could not have possibly have attained if he had not suffered through the anguish.  (This is reminiscent of the Beis HaLevi in אז ישיר.)

This is how the Netziv explains it in his Imrei Shefer in the Hagadah, on מן המצר.

מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דמה שקראתי מן המצר הגיע לבסוף שענני במרחב מה שלא היה אלו לא היה מיצר לי וכדאיתא במדרש עה"פ בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקב"ה כל צרה שהכנסתי הרחבת לי ממנו ממעשה דבת שבע יצא שלמה ושלשלת המלוכה ממעשה דמנין ישראל והדבר נתגלה מקומו של בהמ"ק הי לי לא אררתן בשעה שאני במצר מ"מ ה' לי וכמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וזהו מה יעשה לי אדם וכל הצרות שאני מיצר הכל שבטך הוא הכל בהשגחה פרטית למרחב 

Similar:
Orchos Tzadikim 26/Teshuva
ויש על הבוטח בשם ברוך הוא לידע, כי הצרות הם לטובתו ולהיטיב באחריתו, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז, ח); ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אלמלא שנפלתי, לא קמתי; ואלמלא שישבתי בחשך, לא היה אור לי (שחר טוב כב ז). 

I found no exact match for the cited Shocher Tov. What I did find was in Shocher Tov 5:1
אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר:

and Yalkut Shimoni Tehillim Remez 628:
 ד"א אל הנחילות כמד"א (ירמיה י יט) נחלה מכתי וכה"א (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי אלולא שנפלתי לא קמתי (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי  

Shaarei Teshuva 2:5
ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:


Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos 93:
כתיב במיכה (ז, ח) " אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה׳ אור לי". ופירשו חז"ל: "אילולא נפלתי לא קמתי, ו אילולא שישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי". (עי׳ שוחר טוב תהילים ה׳ ובילקוט תהילים רמז תרכ"ח). ואף לגבי מלחמת האדם עם יצרו נאמרו הדברים, אלמלא נפלתי לא קמתי, ואלמלא ישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי, שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת, ומתוך החושך מבחין הוא באור ביתר שאת, וכמו שיתבאר... 
 ובטעם הדבר נראה, כי המפריע העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו... וכיון שכן נשאר האדם במצבו, ואין בו הכח והרצון להתעלות, ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציאה את האדם משלוותו והרגליו, ומעוררת אצלו התרגשות הלב, וכשרואה פתאום את התהום שבו הוא נמצא יש בכוחו להתעלות מעלה מעלה, " עד ה׳ אלקיך", ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם


Some people make the mistake of learning the Yerushalmi like the Medrash in Tehillim, that simply means that Dovid experienced pain several times and Hashem saved him from that emotional suffering. This is just a mistake. The Yerushalmi and the Medrash are completely different. 

Medrash Tehillim 4:2

אמר ר' יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב הקב"ה דעתו בהן ואלו הן בית המקדש ומעשה בת שבע ועסק מלכות שלמה בית המקדש מנין שכן כתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום תהלים קלב א ה והרחיב לו הקב"ה ומצא שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים (דה"א כב א) ואחת מעשה בת שבע לפי שישראל היו מלידין עליו ואמרו אי אפשר ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה עולמית והרחיב לו הקב"ה ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג) שלישית ישראל אמרו מה דוד סבר שתשתל מלכותו על בנה של בת שבע והרחיב לו הקב"ה ואמר לו הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו (דה"א כב ט) אמר ר' יהודה הלוי וכי שאר כל הבנים אינם נולדים ומהו נולד לך לרפואתך מן חטא שלך ע"י נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (ש"ב יב כה) 

Thursday, April 02, 2020

Hallel at the Seder

Yerushalmi Megilla 2:1 (18b)

משנה:
הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:
גמרא:
דכתיב (אסתר ט) ככתבם 
קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב ככתבם וכלשונם 
ר' יונה אמר תנה נחמן בר אדא ר' יוסה אמר תנה נחמן סבא (דברים ו) והיו כדרך הוייתן יהיו ותני אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן ניחה בקריאת המגילה דכתיב ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו מה את שמע מינה א"ר אבין עוד היא אמורה על סדר (תהילים קי״ד:א׳) בצאת ישראל ממצרים לשעבר (תהילים קט״ו:א׳) לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו (תהילים קט״ז:א׳) אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח (תהילים קי״ח:כ״ז) אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג (תהילים קי״ח:כ״ח) אלי אתה ואודך לעתיד לבא

Interpretation:
Mishna:
One who reads the Megilla out of order does not fulfil his obligation....
Gemara:
(An interpolation from the Talmud Bavli:  In the case of Krias Shema, we know the source for the requirement to read it in order, and that is the words) V'hayu, which we understand to mean "exactly as written in the Torah."
The rule of our Mishna, stated regarding Megilla, applies as well to Hallel and Krias Shema.
(Returning to Yerushalmi:)
In the case of Megilla, because it states Kiksavam, meaning "as written."
What is the source for requiring Hallel to be read in order?
Because it says "From place to sun rises to where it sets, God's name is praised."  This implies that order is essential, to begin from the beginning and proceed to the end.
Another proof: Because the concepts expressed in the Hallel are written chronologically:
B'tzeis refers to the redemption from Egypt.
Lo Lanu speaks of our time in the current exile.
Ahavti speaks of the time after Mashiach comes.
Isru Chag is the days of Gog u'Magog.
Eili Attah is the ultimate and final goal of the future.

With this Yerushalmi, we understand why Hallel is split at the seder, with the first half before the meal and the second half after.

The first half sings of the redemption from Egypt, and then prayerfully speaks of our condition as free men who await the return of the Shechina and all of Klal Yisrael to the land, and asks Hashem's protection during our exile.  After we finish "Pesach, Matza, and Maror," the Hallel after the meal deals with the future God promised us, and although the wait seems endless, we sing about the wonders and joy that we will all experience when God fulfils His promise.

This year, at our lonely sedarim, as we celebrate the Geulas Mitzrayim, let us hopefully and confidently and joyously sing of the Geula Ha'asida.

Wednesday, April 01, 2020

Were there minted coins in the time of Mattan Torah

The obvious answer is yes, because of Medrashim that refer to various coinages in the time of the avos, and the halacha that Pidyon of Maaser sheini can only be done with minted coins, Kesef Tzura.
-בבא מציעא (מז ע"ב):  "רבי ישמעאל מאי היא – דתניא: (דברים יד) וצרת הכסף בידך – לרבות כל דבר הנצרר ביד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: לרבות כל דבר שיש עליו צורה".
-מעשר שני (פ"א מ"ב): "אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינן ברשותו".
-מאירי (ב"מ מז ע"ב): "מעשר שני אין מחללין אותו על אסימון אלא בכסף מפותח או בצורה או בכתב ואם פדה באסימון לא עשה כלום שנאמר: וצרת הכסף – כסף שיש עליו צורה. והאסימון הוא כסף שאינו טבוע לא בצורה ולא בכתב ונקרא בלשון תלמוד פולסא ואע"פ שבמסכת שבת פרק במה אשה אמרו אי משום צורתא ליבעי פולסא לא שתהא צורה בפולסא אלא פירוש הדברים ליבעי פולסא שיעשה בה צורה ויש מפרשים שיש בו צורה שוקעת כמו שביארנו במשנה".

This is inconsistent with the archeological record, which indicates that the minting of coins only began at the earliest eight hundred years before the common era. No coins have been found that predate that time, not in China, not in Europe, not in the Middle East.  Matan Torah was around 1300 BCE.

So I found it interesting to see this comment from Reb Yisrael Isserl of Ponevezh, who learned by Reb Chaim Volozhener as a young person.  This is from his Sefer מנוחה וקדושה, which has contemporary haskamos from the Netziv, the Pischei Teshuva, and Reb Betzalel HaKohen. It also has a modern haskama from Rav Shmuel Auerbach. So it's kosher.

This is from the end of the sefer. In the 1964 print, it got left out of the end and was printed on the second page and is titled
השמטות מחלק שני השייכים לסוף הספר

 כא כספנו במשקלו (שם מ"ג כ"א) בימים ההם עדיין לא היו בעולם מטבעות. וכל מסחרם היה או בנסכא של כסף או בכלי כסף.  ומזה ב' ראיות שזהו כספם. (א' כספנו) פי' אנו מכירים אותו בטביעות עין. ב' (במשקלו) שמשקלו שוה עם הכסף והאיש אשר על בית יוסף השיב להם. הכסף אשר הורדנו להם  אני קבצתי התבואה מהרבה בע"ב ולאחד היה הכסף טמון בתבואתו וכבר נתיאשו הבעלים.  ומזליכם גרם שבא המטמון הלז באמתחותיכם וזכיתם מן ^ ההפקר. מה תאמרו. אין השכל מסכים ששלש אלה יזדמנו יחד תמונה שוה, משקל  שוה,  עוד שלישיה שלא ירגישו בו המודדים,  הלא ע"כ צריך לתלות בנס, כי אני יודע בודאי ובברור (כספכס בא אלי) והנחתים באוצרותי.  בכן אין לתמוה אף שהנס למעלה מהשכל כי (אלהיכם ואלהי אביכם) הוא כל יכול לעשות בזכותכם וזכות אביכם (נתן לכם מטמון) השוה לכספכם והיה טמון באותה התבואה שנים הרבה  ואח״ז  בא (באמחחותיכם) ולא הרגישו המודדים. 

 I don't know how he deals with the evidence in Chazal to the contrary.

I had hana'ah from Reb Micha Berger's comment:
Or maybe coinage was invented in parashas Sheqalim, which is why HQBH needed to show Moshe what He meant visually.(Sheqalim 1:6, vilna 6a)
The mitzvah is simpler if Moshe could count half-coins, and not weigh random pieces of silver. But that doesn't mean that HQBH's revelation of the idea became commonplace for money.
Perhaps it wasn't until the idea of coinage or even of medallions kindled a lamp over some Lydian's head that the coin became a commonplace way of standardizing money.

He is suggesting that this is why Moshe Rabbeinu had to be shown the "matbei'a shel eish." Until that point, the concept of a uniform currency simply did not exist, and Hashem showed Moshe Rabbeinu that currency means that you take a certain weight of metal and you shape it and stamp it with an image that is unusual but reproducible, such that seeing the coin ensures that it is official, meaning that it reliably contains a specific weight of a particular metal.

So it could very well be that davka then was the first time mankind was introduced to the concept of a  minted, standardized, currency. 

There are still statements in Chazal about earlier coinage, such as in BK 97b, 
ואיזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר
But it's possible that this was a medallion, not currency. After all, it was not produced by a government.

Friday, March 27, 2020

Covid-19 and Amaleik

If covid wasn't enough as is, it seems to be favoring amaleikim.



On the other hand, in Iran, virulent anti-semitism is not a guaranteed protection, because lots of the leadership of Revolutionary Guard are dying.
Unless they're all Israeli spies....
So I'm having trouble coming up with a unified theory. It is possible that the protection is race related, that it relates to Amaleiki ancestry, not with mere anti-semitism. It could be that the Iranians are just motivated by religion and nationalism, but are not of the Amaleiki bloodline.
Adayan Tzarich iyun.

Tuesday, February 25, 2020

The Luz Bone

I am going to present statements in Chazal, followed by a discovery that is currently in vogue among paleontologists.  Then I will leave it to you to draw your own conclusion.

You most likely will agree that this is the closest anyone has gotten to identifying what Chazal were talking about, and you will be reminded of the passuk in Tehillim Chazal often quote (Sotah 4b, San 48b, Chag 3b)  סוד ה' ליראיו.



 (בראשית רבה, כח, ג):
ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפלו אסטרובלין של רחיים נמחה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה רבי יהודה בצפורי בצבורא ולא קבלו מיניה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפלו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מנין אתה יודע, אמר ליה איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום.
עץ יוסף שם-
לוז פי' עצם קטן כאגוז ועומד בסוף השדרה:

Similarly,
 ויקרא רבה  יח א
ויסתבל החגב זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מן הן את מודע לי, אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה, טחנו בריחים ולא נטחן, נתנו באש ולא נשרף, נתנו על הסדן התחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום. 



This legendary bone is mentioned in Halacha.  We are told that this bone only derives sustenance from the food we eat at the Melaveh Malkah. It therefore derived no nourishment from the fruit of the עץ הדעת that Adam Harishon ate ( 'אליה רבה או"ח ש' ט and the Levush there,) and was not included in the Gzeira of death.

בית יוסף אורח חיים סימן ש
לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת וכו'. בפרק כל כתבי (קיט:). כתוב בשבלי הלקט (סי' קל) משל שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו (ע' פסחים קג.) ובסדורים מפרש אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת עכ"ל. וכתוב עוד שם (סוס"י קכט) נהגו לומר פיוטים וזמירות ללות השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו:

מטה משה ח"ד סי' תקי"ג
משל שמלווין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו.
בסדורים מפרש, איבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת (שבלי הלקט סי' ק"ל). ואותו עצם הוא לוז שאינו נימוח ואינו נפחת ואינו נעכל לעולם.

משנה ברורה ש ס"ק ב
(ב) כדי ללוות וכו' - דכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו ועיין בשע"ת דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות. ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:

What is this bone?  At my oldest son's, Harav Mordechai's, Sheva Brachos, our uncle Harav Hagaon Moshe Tendler said over the Medrash, and he continued and said, (I think I'm quoting him verbatim,) "It's a beautiful Chazal. The problem is, there ain't no such bone."
He continued and said that the derisive challenge posed by Adrianus was, how can you Jews think that you will ever regain autonomy and live out some glorious future? You are beaten, you are dispersed, and you are despised. There is nothing left of you. You will assimilate with our dominant and advanced culture, as all other nations have, and your history will soon be nothing more than a vague memory.  Reb Yehoshua answered him, there is a bone in the spine of the Jew that that can not be vanquished. You might bend him, but that bone in his spine remains unbent. If you burn him, it doesn't burn. If you crush him, that bone remains uncrushed. The Jew carries eternity within himself, and nothing you can do will destroy that.

Nonetheless, many have tried to identify the bone Chazal are talking about.  See, for example, the Wiki article on the Luz bone.

זיהוי העצם
על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים:

יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר הבולטת (חוליית הצוואר השביעית, C7).
יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם של בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.
יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י (ליקוטי תורה לאר"י פרשת שופטים), וכן דעתו של ר' אברהם אזולאי בספרו "אור החמה", פרשת נח, סימן ט'.

רב הונא אמר לא כך הוא, ואני הייתי במדינות הים, ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה ההוא, הנשאר מכל הגוף בקבר (ואינו נרקב), בתואל הרמאי, דהיינו נוכל. שאלתי עליו, אמרו שצורתו כמו הראש של נחש, שהוא רמאי, ואותו העצם הוא רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף. כי למדנו אמר רבי שמעון למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, הוא משום שהוא רמאי, ואינו סובל טעם מזונות של בני אדם כמו שאר העצמות, ומשם זה הוא חזק יותר מכל העצמות, והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו, (בעת תחיית המתים), וזהו שכתוב בת בתואל הארמי... (תולדות נ, ועיין שם עוד)

The estimable physicians and Talmidei Chachamim Drs Rosner and Reichman wrote an article about it, citing the various theories, and ultimately concluding that this bone, as Harav Tendler said, is best left to the domain of Jewish legend.

Now you know as much as anyone about the Luz bone as described in Chazal and among the Mekubalim.  With this knowledge in hand, please see the following articles.

The Skull’s Petrous Bone and What It Can Tell Us About Ancient Humans: Q & A with Genetic Archaeologist David Reich

Neither femur nor tooth: Petrous bone for identifying archaeological bone samples via forensic approach

Ancient DNA extracted from Neanderthal fossils of Gibraltar for the first time

The sudden flood of DNA information being retrieved from this bone over the last few years brought about  a sea change in paleontology, to the extent that one article humorously described the Petrous Bone as being "the New Black."

Petrous bone is the new black

The point of all these articles is that DNA deteriorates rapidly. Even the hard femur and teeth eventually are infiltrated and adulterated, and after a few thousand years in the elements, no coherent genetic information can be prised from those bones. The one and only bone that retains its DNA for tens of thousands of years, even in warm and moist environments, is the Petrous bone. If, theoretically, you wanted to regenerate a particular human being from his DNA, your best chance would be to use the DNA from that bone.

As one of the article above puts it, 
In addition to advances in genomic technology, another factor is driving the explosion of new discoveries—an inch-long section of the human skull. Found near our ears, this pyramid-shaped portion of the temporal bone is nicknamed the petrous bone. The bone is very hard, possibly because it needs to protect fragile structures such as the cochlea, which translates sound into brain signals, and the semicircular canals, which help us maintain our balance. Perhaps because the petrous bone is so dense, it also is the bone in the body that best preserves DNA after a person dies.  
Same article:
(Reporter) Chris Palmer:What is so special about the petrous bone, and what role has it played in advancing research in this field?
David Reich:Bone powder taken from the petrous bone yields on average up to 100 times more DNA than powder from other, softer bones. Also, because it’s so dense, when the rest of a skeleton has crumbled into dust, the petrous bone often still remains. So, it’s been a real game changer for the field of ancient DNA.
Using the petrous bone as the source for ancient DNA has made it possible, for the first time, to begin to regularly extract DNA from older biological material, and from biological material that does not preserve very well, such as samples found in hot tropical environments.
Chris Palmer:Can you pinpoint when scientists realized the value of the petrous bone?
David Reich:In 2014 to 2015, a group in Ireland led by Ron Pinhasi published a paper that clearly documents how much better this type of bone was than other types of bone as a source for ancient DNA.


And here is a good photo of the star of this show.  It is part of the Temporal bone, which is shown here in green - 

More specifically, 

and from the inside,





Here it is.  The Petrous Bone.


In a human, the bone is around an inch long.

The word "Luz" itself either means an almond (according to the Aruch) or a hazelnut. 
Here is an almond, in its shell.

Or


and here is a hazelnut. This is an oblong variety.



Yes, I am aware that even the Petrous bone can be ground to powder; I understand that it is not nourished only from the Melaveh Malka, especially since it is present in all mammals, and kangaroos do not eat from the Melave Malka. I know that there are two, not one, Petrous Bones in each person, since most of us are bilaterally symmetrical.  I also realize that one Medrash refers to it as the לוז של שדרה, and this is located in the bottom/lower side of the skull, slightly above the top of the spine. I am not saying (ἐπὶ ταύτῃ τῇ "πέτρᾳ") that on this "rock" I build any earth-shattering revelation. But after all these years of speculation and lofty condescension about Chazal's "imaginative" anatomical assertions, it's nice to see that  looking behind this curtain doesn't expose human frailty and flaws. It reveals towering wisdom.

So, dear Uncle Harav Tendler, twenty years later I can say that your drasha was, as your words always are, enlightening and unforgettable.  It is beautiful and true and is surely the unstated meaning of the condescending challenge of Adrianus YMSh against Rav Chaninah and Rav Chanina's proud and prescient response. History has proven that Rav Chanina was right, and lehavdil bein hatamei v'hatahor, Adrianus was just another arrogant sheigitz - in this context, the epithet שחיק טמיא is amazingly apt.  But as far as the Luz - yes, there sure is such a bone.





Notes:

1. 
Reb Yaakov Emden in his siddur, on the names Luz and Naskoi, and, according to a Medrash HaNe'elam in Toldos quoted in the Wiki article above, also Besuel:
אמר יעקב, מעודי הייתי משתאה על המראה, כשראיתי בספרים מדברים אודות העצם הלז - לוז של שדרה, ויש שקראוהו נסכוי... ואמרם שממנו בנין גוף האדם ואך הוא לבדו נשאר בקבר אחרי רקבון עצמות הגוף כי ממנו תתחיל התחיה לעתיד... ולא נודע מה טיבן של שמות הללו שנתנו לו... יותר מזה גדלה הפליאה כשלמדתי במדרש הנעלם פ' תולדות שנקרא בתואל רמאה... ומי הרואה מאמר זה ולא יפלא ממנו מה ענין שם בתואל... צער גדול היה לי ע"ד זה, ובדקתי בספרים פורש אין להם, ועתה בהיותי עוסק בענין הראוני מן השמים שכל ג' שמות הללו דבר אחד וכל דברי העצם אחת הן... וזה שנקרא בתואל גי' מת עם הכולל... חסר א' ממספר מת לרמז על זה שאינו מת אמיתי... הוא כמו כן רמאי... וכן ע"ד זה נקרא לוז שהוא גי' דם עם הכולל שממנו חיות האדם... אמנם נחסר ממנו ג"כ א' במספר להורות על זה כי הוא חי אצל המת ומת אצל החי, וזה שקראוהו עוד נסכוי מל' כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה, שנראה כנרדם וגי' קום... ודי בזה לנבון.

2.  
"בספר 'אוצרות אחרית הימים' כתב בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכך הם הדברים כפשוטם. יכול להיות יהודי שקיים כל חייו את כל התורה והמצוות אך לא אכל מלוה מלכה. אדם זה, עם כל הצער והכאב, לא יקום לתחיית המתים"
I absolutely do not believe that Reb Chaim ever said such a thing.  It is obviously derived from Tosfos BK 16b that says 
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
and Tosfos himself there ends by saying that he doesn't believe it, because it is an enormously disproportionate punishment for not bowing by Modim. The same is true for "not eating Melaveh Malka." 

3. 
Reb Avrohom Wagner pointed out that this discussion should mention the city called Luz. in Sotah 46b the city where Tcheiles was manufactured is called Luz, and the Gemara says the Malach Hamaves could not ever enter that City. Whoever was tired of living would leave the city and die naturally. According to the Gemara in Sota, this is not the city that was called Luz which Yaakov renamed as Beis El (Breishis 28:19.) It was the city mentioned in Shoftim as having been built in the land of the Chitim by the one survivor of the old Luz whose Canaanite residents were killed by the Bnei Yosef (Shoftim 1:22-26.)   From the story in Shoftim, you see that even though Yaakov renamed it Beis El, its residents still called it Luz.  
However, the Medrash Rabba in Vayeitzei (69:8) says not like our Gemara. The Medrash states that the city of Tcheiles and immortality was the Luz that Yaakov renaaed Beis El.
The Medrash there also says that it was called Luz because its hidden entrance was through a hollow Luz tree. Rashi in Shoftim says that the entrance was next to a Luz tree.
Also, Luz is mentioned in the Aggadeta in Sukkah 53a, as the city where Shlomo HaMelech sent his Kushite scribes in a futile attempt to protect them from death.

In Sanhedrin 97a a city called Kushta was described as being absolutely truthful, and no one died before his time.  I do not know if Kushta (the city of truth and immortality) and Luz (the city of Tcheiles and no premature deaths) are the same.