Humor and Learning Torah

When we began this website, many people were drawn here by divrei Torah, but then they were put off by the humor.  Since they could only recognize serious divrei Torah when they're bound in a black book, they never came back.  Others were drawn by the name Havolim, looking for letizanus, for jokes, and were put off by the serious divrei Torah.  What can I do.  The Beis Halevi first printed his teshuvos together with his divrei torah on the parsha, but in the later editions he separated them into two volumes, saying that the audience that was interested in the one was totally uninterested in the other.  Lehavdil, I've done something similar, and have begun posting the serious Divrei Torah on my other site, Beis Vaad.

But the truth is that there is no contradiction between humor and learning Gemara.

Stimulating the mind through humor is mentioned in the Gemara (Shabbos 30b) where it says that before he would begin the shiur, Rabba would say something that would make the students smile, and then his tone and demeanor would change, the mood in the room would shift from light-hearted to an extremely tense focus, and he would begin the shiur, expecting absolute attention, unforgiving of even the smallest lapse.

כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

Rashi says that one should begin with something comedic, and the rabbis/students would laugh, and their minds would open from the happiness.

 ובדחי רבנן. נפתח לבם מחמת השמחה

I don't think most people realize how wise and effective this method is.  It sounds, to some, like just another quaint story in the Gemara.  So for us, the modern thinkers, who don't believe anything if it's anecdotal, here are some interesting studies.

A 1976 study by the late professor emeritus at Tel Aviv University, Avner Ziv, (the author of the entry on Humor in the Encyclopedia Judaica) found that those who listened to a comedy album before taking a creativity test scored 20% better than a control group that had not heard the routine.

A 1987 study by Isen, Daubman and Nowicki asked participants to solve a creative logic problem.  In the control group, two of fifteen solved the problem.  The other group was shown a comedy film before being presented the problem.  In the latter group, nine of the fifteen solved the problem.

Remarkably, there are very highly regarded studies that show that laughter and humor increase the immune response significantly- not by some meaningless scale, but by increased lymphocyte blastogenesis and killer-cell activity (a good thing.)

So in that light, when you read the Gemara about Rav's method of teaching, you realize that no, it's not just another quaint habit of those ancients.  Chazal's life was the pursuit of wisdom and they lived to discern the truth; they were well aware of the benefit of humor in opening the mind, and they used it as a very serious means to enhance their students' learning.

Briefly, I want to point out that there are many ways to understand what Chazal mean when they say that בדיחותא enhances learning.  

First we have our famous Gemara, as we brought above, where a humorous word opened their minds.  

The Gemara seems simple enough.  But it's not, because there's a fascinating Ran on that Gemara in Shabbos 30b that has a very different way to learn it.

The Gemara goes like this:

כתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהלל כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה עושה לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה ולשחוק אמרתי מהלל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצוה ולשמחה מה זה עושה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה אמר רבא וכן לחלום טוב איני והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים לא קשיא הא ברבה והא בתלמיד ואיבעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

Rashi:

מהולל. משובח: משחוק שמשחק עם הרשעים. שנותן להם שעה משחקת כדי להאכילן חלקן ולטורדן מן העולם הבא: שמחה של מצוה.כגון הכנסת כלה: שחוק. שחוק ממש שאין דעת שוחק מיושבת עליו ואפילו אינו של לצון מ"מ אין בו יישוב: קלות ראש. לצון: קחו לי מנגן. מצוה היא להשרות עליו שכינה: לדבר הלכה. צריך לפתוח במילי דבדיחותא ברישא: לחלום טוב.אם בא לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב: נוטפות מר. מרירות מחמת אימה: ובדחי רבנן. נפתח לבם מחמת השמחה:

So a simple reading of the Gemara would be that there are two things that can benefit from בדיחותא; Hashra'as HaShechina and learning.  Rashi explained that בדיחותא opens the mind.  We have a Yalkut (ילקוט שמעוני מלכים ב׳ רכ״ו באד״ה כי לולי פני) that says exactly like Rashi-

כי הא דרבה מקמי דפתח בשמעתא אמר להוא לרבנן מילתא דבדיחותא כי היכי דליפתח ליבייהו

But the Ran (ד״ה לא קשיא) seems to connect those two things, the Hashra'as HaShechina and learning.

 ואיבעית אימא הא והא ברבה כלומר דרבה גופיה מיבעי ליה למיתב באימתא וה״מ לבתר דפתח בשמעתא אבל מקמי הכי בבדיחותא שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה כדאמרינן לעיל:

He seems to be saying that the reason learning benefits from בדיחותא is because learning requires Hashra'as HaShechina.  Davka because Hashra'as HaShechina is enhanced by בדיחותא, learning is as well. The benefit to learning is not direct; the way it works is that the בדיחותא creates שמחה של מצוה (as I will bring from the Pnei Yehoshua); the שמחה של מצוה brings Hashra'as HaShechina.  The Hashra'as HaShechina then enhances the learning. This is very different than Rashi.  But we can understand why the Ran says it- after all, the idea that learning Torah involves Hashra'as HaShechina is a Mishna in Avos 3:7-

אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי יי איש אל רעהו ויקשב יי וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי ולחשבי שמואין לי אלא שנים. מנין שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורהי, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו

Second, we have a Medrash in Shir HaShirim (1:15:3) that says that when the talmidim dozed off, the rebbi would recapture their attention with some fantastic story.

  'רבי היה יושב ודורש, ונתנמנם הצבור. בקש לעוררן. אמר: ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת... זו יוכבד, שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל

The Rashba says (תשובת סימן תי״ח) that this is a form of מילי דבדיחותא.

 החלק השלישי כל המאמרים המספרים בשום חידוש יוצא מן המנהג ועל הכלל בשינוי איזה טבע שלא ימשך לנו ממנו שום תועלת מבואר באמונה או שום חיזוק, אלא שיזכירו על צד הסיפור לבד לתועלת הרוחת התלמידים וצורך הכנסתם במילי דבדיחותא להניח מכובד העיון ועמל הגירסא וזה בסיפורי רבה בר בר חנה (ב״ב ע״ג ע״ב) וזולתם מהדומים להם רבים

And third, you have the Rambam, (at least we had this Rambam before Kapach said it's not in the original, but it's in the Meiri anyway,) that says that when the students are exhausted, you can give them strength with בדיחותא:
כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים, בעיון לפיתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הַ ּלֵ אּות. כמו שאמרו. כי הוו חלשי רבנן מגרסיהו, הוו אמרי מלתא דבדיחותא


As to what the בדיחותא consists of, I'm going to leave that to you.  Obviously, it is the type of בדיחותא that a Rebbi would tell his talmidim before a shiur, and involves chochma and torah.  Any other type, as the Pnei Yehoshua says in his introduction to Kesuvos, is מוקצה מהדעת.  And the truth is, it's hard to learn the Gemara any other way, because the Gemara comes to the idea of בדיחותא as a means of attaining שמחה של מצוה.  What kind of בדיחותא is שמחה של מצוה?  So the Pnei Yehoshua says that it either means a farfetched but seemingly logical dvar torah, or an interesting aggadeta.

אלא על כרחך צריכין אנו לפרש דהאי מילתא דבדיחותא צריך להיות בענין שמחה של מצוה דעליה קאי וא״כ יתכן לפרש באחד משני דרכים או שנאמר דהאי מילי דבדיחותא היינו ג״כ בדברי תורה שהיא שמחה של מצוה שמשמח הלב, אלא שהיה אומר לתלמידיו אף שלא אליבא דהלכתא אלא כדי לחדד בו לתלמידים כדאשכחן להדיא בכמה דוכתי ברבה גופיה

 דאמרינן ורבה לחידודי לאביי הוא דעביד, וכל זה הוי מקמי דפתח בשמעתיה אבל לבתר דפתח הוי יתיב באימתא וקא מגמיר להו אגמורי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, או שנאמר דהני מילי דבדיחותא שהיא שמחה של מצוה היינו במילי דאגדתא שמשמח לבו של אדם שאגדה מושכת לבו של אדם לד״ת

(The Pnei Yehoshua's proof is not 100% muchrach.  It could be that simcha shel mitzva is simcha that is sought in furtherance of a mitzva, like eating on Shabbos.  It's not the eating b'etzem that's the mitzva, it's the simcha for the purpose of being me'aneig es haShabbos.  Here, since the purpose of the simcha is to enhance learning, it automatically is called simcha shel mitzva, and it can be anything clever and humorous.  The proof to this is that the Gemara brings from David Hamelech 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה, that it was music that brought him to Ruach HaKodesh.  Music is just music, but it brought ruach hakodesh because he had it played davka because he wanted to come to Hashraas HaShechina.)

Very parenthetically, when I was thinking about this article, I was reminded of Norman Cousins, the very liberal critic and author.  Mr. Cousins was an advocate of the curative power of positive emotions and laughter, and believed it extended his life far beyond what his doctors told him he could hope for.  He assiduously rejected his Jewish heritage, but, nebach, there was an essential goodness about him that no doubt contributed to his daughter recapturing her Jewish heritage for herself and her own family.  Her article is really worth reading.  After that article, read this one at Aish.

Green Kreplach and Self Portrait. Purim 2014

I don't think my Litvishe mother shetichyeh will touch them, to say nothing of eating them, so we made the usual kind too.

And the test-

My Rebbitzen's verdict:

EXCELLENT!

My mother's verdict:

Vos ee dos???

Here's the Purim self portrait, as a shikereh poyer, but wearing a fedora.

It's not really me, although as a symbol, it may succinctly portray my life's work.  In any case, the statue is of Mr. Booker Noe, sixth generation bourbon master.

A Freilachen Purim.

Kiddush Question for Adar: Beer and Herring Pairing

When it comes to food and wine pairings, there are those who carelessly match any dish with any libation and those who painstakingly try to balance the flavors of the food with the perfect wine. But all would agree that a good understanding of ways to properly pair wine with your food can intensify the enjoyment of eating.

For example, here are fifteen rules I found in Food & Wine.
1. Champagne is perfect with anything salty.
2. Sauvignon Blanc goes with tart dressings and sauces.
3. Choose Grüner Veltliner when a dish has lots of fresh herbs.
4. Pinot Grigio pairs well with light fish dishes.
5. Choose Chardonnay for fatty fish or fish in a rich sauce.
6. Off-Dry Riesling pairs with sweet & spicy dishes.
7. Moscato d'Asti loves fruit desserts.

and so forth.  As Adar begins, the question that I've decided to boldly address is:  shouldn't we be giving more thought to herring and beer?  An almost-frozen cold beer with herring is a true oneg Shabbos.  But there is, after all, a plethora of disparate herrings, ranging from hot pink matjes to chopped brown to gray herring in cream sauce.  Clearly, each deserves its own particular kind of beer, and Beer and Herring Pairing deserves serious thought.  I am assuming that the therapeutic value of this blog will be needed more than usual in the coming weeks, and perhaps I will be able to offer a pictorial tutorial.

As always, I solicit reader input.  On questions such as this, there is no intellectual or scholarly threshold for suggestions.

Here what I've seen so far, but these are just suggestions for what beers go with herring in general.

Hansa pils
Sour Flemmish Red Ale, whatever that is.
Berliner Weisse
Berliner Weiss, New Glarus Brewing Company
Makeweight, Furthermore Beer
Pilsener
Whole Hog Imperial Pilsner, Stevens Point Brewery
Jinx Proof, Three Floyds Brewing Co.
Honey Pils, South Shore Brewery
Pontius Road Pilsner, Short’s Brewing Company
Home Town Blonde, New Glarus Brewing Company
Czech Pils, Royal Oak Brewery
Bohemian Lager, New Glarus Brewing Company

This is fine, but too general!   I need specific pairings for specific herrings, not generic "herring."

Here's what came in so far:
1.  Lambic (sour) beer with herring in wine sauce.  Good luck trying to find lambic beer, whatever that is.

A Rare Opportunity For Our Special Friends

For those of you that nebach didn't make it to Uman, here's a great opportunity.  This poster just appeared in my local shul.

They've been doing this for a while.  See this article, from two years ago.  I particularly liked this comment there:

 . ישנם דעות על שתי מקומות בארץ שהם קבורים שם, האם שלחו גם לשם מנין ? לא אתפלא אם ביום מן הימים ישלחו מנין לקברו של מרע"ה .

A New Law

Since I am moving the serious divrei Torah to Beis Vaad, the opportunity presents itself to use this site for things that do not fall under that heading.  In that spirit, I want to present a novel theory.

Analysis of fossil evidence reveals the existence of a massive dinosaur, named Argentinosaurus huinculensis.  This is the largest dinosaur ever discovered for which there is substantial physical evidence.  There is also Amphicoelias, but that is more speculative, being based on extremely scant fossil remains.

Argentinosaurus huinculensis is estimated to have been 115 feet long and weigh 100 tons.  Now please look at the drawing of it and other similar dinosaurs.

Please note how small their heads are.  Now think about how disproportionately small their mouths are.

What I don't understand is how a plant eater with such a small mouth could ingest enough calories to produce such a massive body.  Plant material is not calorie dense, even assuming a symbiotic or inherent means of metabolizing cellulose- I assume that however it was metabolized, it was done no more efficiently than what we have now.  It would have to eat ceaselessly, and even then, I don't understand how it could possibly get so big.  I've read that a 7.5 ton elephant eats around three hundred pounds of plant material a day to maintain that weight, and even that requires that the elephant grasp and push his food into his mouth with his trunk.  The equivalent here would be 4000 pounds a day.  Judging from the illustrations I've seen, their mouths were no larger than those of modern-day elephants.  This is like inflating an air mattress through a pin-hole.

To resolve this quandary, I propose the following.

Many of our Rabbeim tell us that these dinosaurs never existed  Therefore, their metabolic requirements were zero, and their net caloric surplus was 100%.  This net caloric surplus enabled them to accumulate enormous amounts of mass over time.

great Unknown proposed a fascinating corollary to this law:

You can determine if something never existed by seeing how massive it is.
In fact, one could postulate that an object's mass is directly proportional to how much it never existed.

This, he says, also helps to explain another phenomenon.

The reason I am accumulating mass is that I also am not all there.

I think we may have stumbled upon something important here.  This proposed law deserves a name.

Rabbi Dr. Stone suggests "The Mamash Doctrine."  This is an excellent name, neatly comprising the essence of the theory.  It economically describes the proposed mamashus that is associated with non-mamashus.  The name also alludes to one of the baalei hashkafa that says dinosaurs may never have existed, an essential element in explaining their mass.  I say that this proposal is יש בו ממש.

Change of Address

The name of this website, Havolim, is no longer appropriate for either its content or its writers.  Despite numerous reasons for having chosen that name, its denotation is at such odds with what it identifies that any symbolic or philosophical connotations don't matter.

That being the case, all content that was originally posted here has been copied to a new website, Beis Vaad, titled Beis Vaad L'Chachamim, at  http://beisvaad.blogspot.com.

I chose that name because while I initiated most of these Divrei Torah, the comments and letters I then received almost always resulted in the posts being rewritten and dramatically improved.   Over the years, I have benefited from the he'aros and mar'ei mekomos of Rabbis and Doctors and Rabbi Doctors great Unknown, Eli, Chaim B., Nachum Stone, Lakewood Guy, and many that remained anonymous.  Personal conversations with my children and sons in law, with my shiur, and with my friends, have added at least as much.  The classic example is the dvar Torah on Bris Milah, here and now here as well. In several cases, people let me know that not only did they disagree with me, but that what I wrote was a form of Avoda Zara.  In light of the collaborative character of these posts, and the quality of the criticism and comments, the name Beis Vaad LeChachamim fits.

This site has been up long enough to have developed a particular flavor, and I might begin posting other people's insights that have that sort of ta'am.

As I update the divrei Torah that are here, I am going to erase them from Havolim and leave them only on Beis Vaad.

For the moment, most posts will remain in both places.  Eventually, I'll remove the serious divrei torah from here and leave everything else.   That won't be as easy, because it's hard to definitively categorize many of these pieces as being one and not the other.

Vayechi, Devarim 49:15-16. The Tribe of Yissachar and Military Service. אי ספרא לא סיפא

The basic thesis of this post is that the tension between a life immersed in Limud HaTorah and military service is as old as Klal Yisrael- perhaps even older. The antiquity and obduracy of this tension imply that it is a fundamental and creative element of our national identity.

In Yaakov's brachos in Parshas Vayechi, he says to Yissachar

יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד

Yissachar is a broad-boned donkey, lying between the boundaries.  He saw a resting place, that it was good, and the land, that it was pleasant, and he bent his shoulder to bear [burdens], and he became an indentured laborer.

The Ibn Ezra, echoed by the Abarbanel, says that the tribe of Yissachar did not join the army.  They were deeply bound to their land, and psychologically unfit for battle.  Because of the inequity of their not participating in the wars fought by Klal Yisrael, they paid a high tax to cover their share of the war effort- or they gave a tribute to placate threatening neighbors.

Ibn Ezra:

וירא מנוחה . כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור ושב כעבד נותן מס וזה הטעם על יששכר שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם. וכן אמר משה ויששכר באהליך.והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו או לגוים שלא יבאו להלחם עליהם

Abarbanel:

 והיה תכלית מאמר הזקן שזבולון  יהיה טבעו נוטה לסחורה ולכן לא תאות  לו המלוכה ואמנם יששכר היה גם כן בלתי  ראוי למלוכה לפי שאנשיו רובם יהיו עובדי אדמה ולכן קראו חמור גרם רובץ בין המשפתי׳  כי בביתו לא ישכנו רגליו אבל הוא כחמור  נושא סבל רובץ בין המשפתים שהם מערכות  האדמה לעבדה ולשמרה. בי משפתים הוא לשון  מערכה כמו י״י ישפות שלום לנו. ואמר וירא מנוחה כי טוב ר"ל שהיה יששכר אוהב המנוחה לא עמל המלחמות ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול כחמור נושא הסבל ויהי למס עובד ר"ל שהיו אנשי יששכר נותני' מס למלך ישראל כדי שלא יצאו למלחמה וכמ״ש  הראב״ע וכמה רחוק זה ממה שיאות למלך ואפשר לפרש וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה שהיו מבני יששכר חכמי' כדבריהם  ז״ל ולכן אמר עליהם וירא  מנוחה כי טוב  כי  מנוחה האמתית היא הנפשית והיא הטוב  האמתי וכן יהיו מהם עובדי אדמה רבים לכן  אמר ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול  ולא היה דבר זה ראוי למלך. וי״מ שרצה  הזקן לשים הבדל בין זבולון שהיה יוצא למלחמה  ובין יששכר שלא ירצה להלחם עם האויבים  אבל ירצה לתת להם מס כדי שלא יבואי  עליהם למלחמה וזהו להיותו רובץ בין המשפתים שהם תחומי האויבים. 

The Sforno says almost the same thing.  But with his addition of one new idea, he presents Yissachar in an entirely different light- that their unfitness/unwillingness stemmed from their preoccupation with and passion for learning Torah.

from Sforno in 49:14-

יששכר חמר. בלתי מוכן למלחמה. כאמרם אי ספרא לא סיפא.

(The Radak might have presented this idea before the Seforno, but I am not sure whether that is what the Radak means.  I bring the Radak toward the end of this post.)

The Netziv develops this idea.  The reason the tribe of Yissachar did not send soldiers to join in the wars of Klal Yisrael was because they were consumed with a passion for learning Torah, and being in the army and preoccupation with Torah are incompatible.  But this calling did not relieve them of their obligation to share in the defense of Klal Yisrael.  Their alternative service was the payment of a high tax to cover the costs of whoever had to replace them in the army.

Netziv in Vayechi:

"יששכר חמור גרם" – בימי שפוט השופטים בעוד לא היה מלוכה בישראל היה הנימוס אשר כל שבט מפריש איזה סך חיל והוצאותיהם לשמור המדינה ושבט יששכר לא היה מפריש אנשי חיל.  כדמוכח מהא דבעת המליכו את דוד ובאו מכל שבטי ישראל לאלפים ורבבות ורק משבט יששכר לא באו כי אם מאתיים יודעי בינה וכל אחיהם על פיהם והיינו משום שלא היו אנשי מלחמה ומוכח עוד מדכתיב בס' דה"י א' ז' ולבני יששכר וגו'  גיבורי חיל לתולדותם מספרם בימי דוד, ולא כתיב כזה בכל השבטים והיינו משום שבכל השבטים הי' כזה גם לפי מלוך דוד  אבל שבט יששכר לא נמנו להיות גיבורי חיל עד שמלך דוד וגזר עליהם להמנות למלחמה.

וזהו דבר עקב "יששכר חמור גרם" – כעצמות חמור שאינו מסוגל להיות זריז כסוס שוטף במלחמה. אלא "רובץ בין המשפתים" – יושב במקומו  עמל בבית תלמודו. וזהו בין המשפתים מקום שאינו נקי ומהודר כל כך שיהא מוכשר לעוסקי בהליכות עולם. "וירא מנוחה כי טוב" טעם על שסירב להעמיד אנשי חיל משום שראה מנוחה כי טוב. והיא עסק התורה ואת הארץ כי נעמה.  ומי שיוצא בחל א"א לעסוק בתורה ומוכרח לצאת מארצו ויט שכמו לסבול. ותחת  זה הטה שכמו לסבול דעת ל ישראל מה שיטלו עליו  בשבל צורך המדינה ויהי למס עובד. ונתן מס הרבה לבעלי מלחמה משאר שבטים ולהוצאת מלחמה

The Netziv had previously presented this idea in his introduction to his pirush on the Sheiltos on Vayikra.

ונראה שהוא מברכת יעקב אבינו שאמר ליששכר וירא מנוחה כי  טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד* וכבר פירש  ברבה דמנוחה זו התורה ־ וענין הפסוק • דזה היה דרכן של שבטי ישראל •  שיהא כל שבט מפריש איזה סך אנשי חיל והוצאותיהם • וידוע דאנשי חיל  אינן יכולים לעסוק בתורה וגם אינם יכולים לשבת בארץ ־ וע״ז אמר יעקב  שיששכר ראה מנוחת התורה כי טוב ואת הארץ כי נעמה י ע״כ לא רצה  לתת אנשי חיל כי אם אהב להיות רובץ בין המשפתים * והכי נראה מדכתיב  בר״ה א׳ י״ב בבוא מכל שבטי ישראל אנשי מלחמה ימה אלפים ומשבט  יששכר באו יודעי בינה לעתים מאתים וכל אחיהם הסכימו להם  עד שמלך דוד ועשה מהם בעלי מלחמה כדכתיב שם א׳ ז׳ ולבני יששכר וגו׳ מספרם  בימי דוד וגו׳  ותחת זה הטה שכמו לסבול ליתן מס לצרכי הכלל להוצאת מלחמת ישראל  

A few things I need to point out about the Netziv.

☛A. If the Yissachar/Zevulun arrangement were still in force at that time, then the fact that Yissachar paid for their share of the war and for their military stand-ins couldn't be called "a tax on Yissachar."  It would cost nothing to Yissachar and would just increase the burden on Zevulun. It must be that Yissachar did work to support themselves, and they worked twice as hard in order to pay the tax, but this left them the menuchas hanefesh to learn.

This explains why Yissachar paid the extra tax but Levi did not. Levi was supported by Klal Yisrael, so it wouldn't make sense to tax them. The burden would just devolve on the rest of Klal Yisrael. Another difference is that Levi did not receive any private agricultural land in Israel, so their exemption would not be seen as inequitable and would not arouse resentment.

-Important note: Eli, in the comments, tells us that from the pesukim in Divrei Hayamim it appears that David Hamelech ended the exemption of Shevet Levi as well, despite the fact that the Leviim were always supported by others and its members never received any private agricultural property.

-Another important note from Eli in the comments: Eli directs our attention to the Medrash Rabba 99:8-9, here and here, that indicates that there are two models of Zevulun's support of Yissachar. One is the money-in-the-envelope model, which is what I assumed, but the other is that Yissachar grew produce and delivered it to Zevulun, who then marketed it far away where it was more valuable. Zevulun was the entrepreneur who spent his time finding and exploiting markets, traveling and handeling, while Yissachar worked close to home.  If this was the case, then the tax might have co-existed with Zevulun's "support."

זבולן לחוף ימים ישכון הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן יששכר זבולן ולמה כן אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו וכן משה אומר (דברים לג) שמח זבולון בצאתך למה שיששכר באהליך שלך הן שאת מסייעו לישב בהן:

Eli points out that the latter model is consistent with the Rambam's advice to the Talmid Chacham.

ואמנם הדברים שהתירה אותם התורה לת"ח היא שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו ויהיה השכר כולו להם אם ירצה, והעושה זה יש לו שכר גדול עליו 

☛B. People ask on the Netziv from the Rambam (6 TT 10) that says that Talmidei Chachamim cannot be taxed.  The words of the Rambam:

תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ. ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת המלך. ואין מחייבים אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש

Great Unknown, in private communication, suggested that Talmidei Chachamim are only exempt from paying for defensive war, similar to paying שכר השומרים, while this was an expansionist war.  A better answer from Chaim B follows below in C-2-a.

☛C. I posted this discussion for informational purposes only. Any attempt to derive political capital from these sources would be self-defeating.  Even if the Netziv supported one side, all that would happen would be that the other side would passel the Netziv, just as they passel the Tiferes Yisrael and the Torah Temimah and the the Maharitz Chiyos and Reb Yosef Ber Soloveitchik and on and on.  But in any case, the words of the Netziv simultaneously support and contradict all current positions.  From the Netziv we see three things.

☞1. Preoccupation with learning Torah was a valid reason to avoid military service, even for large numbers of people.

☞2. People availing themselves of this exemption had to pay a very costly tax to fund their replacements.

a. Chaim B. points out that the Netziv in the Sheiltos makes a very important point, which he left out in his pirush on Chumash. He says that this arrangement was made with the agreement of the other Shevatim: וכל אחיהם הסכימו להם. It was not unilaterally imposed upon them by Yissachar by fiat.

i. I think that even though it involved the agreement of the other Shevatim, they would not have agreed if they did not approve. If they hadn't approved, then every rich shevet would avail itself of this option of paying others to fight in their place.  This indicates that the other Shevatim recognized the great value of what Yissachar was doing, but only to the extent that it deferred them from active participation.  They felt that Yissachar still had to pay for their replacements. But we cannot deny the fact that according to the Netziv, if the other Shevatim would not have recognized the value of learning, even if this was because their hashkafos were flawed, Yissachar would have no right to unilaterally impose their wishes on the Klal.

ii. Chaim's point might answer the question from the Rambam in B. The tax exemption for Talmidei Chachamim is not relevant to this "tax," which was a negotiated alternative to military service.  Proof for his excellent answer is from the Gemara in BB 8 (הכל לכריא פתיא אפילו מרבנן) that even Talmidei Chachamim are obligated to pay for local improvements and digging wells, because they directly benefit from them.  They only don't have to go out and dig themselves, but they would have to pay others who do their digging for them.  This is reflected in the Rambam's words as brought above in B, תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה.

☞3. While this practice pertained throughout the time of the Shoftim and the time of Shaul, Dovid Hamelech ended the exemption as soon as he became king, and all the Bnei Torah had to join the army.

a. People who were obligated to leave their homes and yeshivos to join the army of Dovid Hamelech could be sure that Kashrus, nekiyus hadibbur, Tzniyus, and Shemiras Shabbos were observed at a standard as high as their own. That might not be the case today.

b. Even if C-3-a is true, that doesn't necessarily absolve people from finding or creating an alternative service that would satisfy their needs.

I have to reiterate the essential point:
It is clear that the tension between a life of immersive Limud HaTorah and military service is an issue as old as Klal Yisrael- perhaps even older, considering Chazal's "criticism" of Avraham Avinu's use of Talmidei Chachamim in the war against the four kings (Nedarim 32a, and see Sotah 10b.)  This will never be resolved.  One might even speculate that the tension is a formative dialectic of the character of Klal Yisrael.


Back to Tanach:
The reason I didn't mention the Radak is that I couldn't decide whether he belonged with the Ibn Ezra or the Sforno.

חמור גרם - ודמהו הדמיון הזה, רוצה לומר, כי תהיה ארצו טובה, כמו שאומר, ויתעסק בעבודת ארצו, ולא יצא למלחמה עם שאר השבטים כשיצאו, אלא יתן מס למלך ישראל, שיניחהו בארצו 

ורז"ל פירשו זה הענין שהיה שבט יששכר עוסק בתורה והיתה לו ארץ טובה, והוא משל שתהיה תורתו נעימה ושלימה ויגיעתו בתורה היתה לו מנוחה. ויט שכמו לסבל עבודת התורה והחכמה, ויהי למס עבד, שהיה עבד ישראל ושלח להם דברי תורה וחכמה.

In a different volume of the Netziv's introduction to the Sheiltos - this one is on Bamidbar/Devarim- he says another interesting thing about the role of Yissachar and other Talmidei Chachamim during the battle- they did not learn in their Batei Medrash and they did not go home at night.  They went out to the battlefield and sat and learned in the soldiers' tents, near the front line.  (He repeats this idea almost verbatim in his Haamek Davar (Devarim 33:18.))

ודבר זה מפליא היאך מצא חזקיהו לב לגזור כזאת שמי שאינו שעוסק בתורה ידקר בחרב. אבל הענין שידוע דבימיו היה סנחריב משחית את הארץ והיה שוטף כמה קהלות ישראל עד ירושלים, ועיקר מלחמתן של ישראל הוא בקול תורה כדאיתא במכות (י' ע"א) "'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים', 'עומדות היו רגלינו' - שלא ימוטו במלחמה, שערי ירושלים שהיו מלאים בתורה", ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ה, כ') ששאלו את בלעם ואת אבנימוס הגרדי אם יכולין אנו להזדווג לישראל והשיבו בדקו בבתי מדרשות, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להזדווג להן, שכך הבטיח להם אביהם ואמר להם 'הקול קול יעקב' - בזמן ש'הקול קול יעקב' אין 'הידים ידי עשו' ואם לאו 'הידים ידי עשו' אתם יכולים להם. ולעולם זאת על ישראל בשעה שהיו יוצאין למלחמה היו מיחדים אנשים מוכשרים לתורה ולתפילה שיצאו עם הלוחמים לאהלי השדה ושם שננו חרב לשונם בקול תורה וכדאיתא במגילה ד'ד מיד וילן יהושע בלילה ההוא  בתוך העמק ואל״י שלן בעומק הלכה • וזה המקרא כתיב במלחמת מי  שנצרך יהושע לעצה ותחבולה כמבואר במקרא והכל הי׳ לצורך המלחמה כדי, לשנן ציר חרבם של ישראל׳ וזוהי כוונת ברכת משה לזבולון - 'שמח זבולון בצאתך' - למלחמה על שדה 'ויששכר באוהליך' - באהלי המחנה עוסק אז בתורה

........

הרי דנדרש  כח התורה בימי יחזקיהו לצורך מלחמתם עם סנחריב שראה שלא יחובל עול סנחריב מפני חרב לטושה ולא מפני כובד מלחמה אלא מפני חרב ישראל המיוחדת להם וכדאיתא שם בסנהדרין וחבל עול מפני שמן יחובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהי׳ דולק בביכ וב״מ . ואם כן שהיה צורך המלחמה היה אפשר לגזור על זה כמו שאפשר למלך לגזור על כל עמו ליטול חרב למלחמה בשעת הצורך.

Finally, Rav Shamshon Rafael Hirsch tangentially mentions Yissachar's military deferment, but the reason I reproduce it here is the beauty of his paean to the Jewish image of an honorable life.

יששכר אוהב לעבוד, אולם רק במידה ובאופן שיש ערך לעבודה בעם ישראל. בעוד יהודה מייצג את שבט המושלים, וזבולון - את שבט הסוחרים, מייצג יששכר את הגרעין העיקרי של עם ישראל, את החקלאי היהודי. אין הוא עובד כדי לעבוד ללא הרף ולצבור הון; איש העם מישראל לא ישעבד את עצמו לעבודה, הוא יעבוד כדי לזכות במנוחה. הוא יניח לזבולון להרוויח בתוצרתו מיליונים, אך הוא עצמו יעדיף לשבת בביתו; הוא יודע כי המנוח הנקנית לו בעבודתו העצמאית, היא היא רכושו הגדול, היא היא חלקו מכל עמלו; שכן המנוחה זוקפת את קומתו של אדם, - ובה ימצא האדם את עצמו. משום כך - "ויט שכמו לסבול", יניח ליהודה את שרביט המושלים, ולזבולון - את דגל הסוחרים. לבו לא יימשך אחרי תפארת מלחמה, ולא אחרי רווח המסחר; הוא מכיר כיבושים אחרים, ואוצרות אחרים, הנקנים ונשמרים רק בשעות המנוחה. לפיכך זכה דווקא שבט זה לשמור על אוצרות הרוח של האומה.

 בהתאסף שבטי ישראל אל דוד אחרי מפלת שאול, באו מכולם אלפים ומאות אלפים. יששכר שלח רק מאתיים, את ה"ראשים" - השאר נשארו בבית ועבדו - 

אך אלה היו "יודעי בינה לעתים" הם הביאו אתם "בינה" שעיקרה "ראיית ביניים", הכרת היחסים ההדדיים של אישים ועצמים, ותוצאות פעולתם זה על זה. הכרה זו ניתנה ליששכר בשעות מנוחתו; היתה זו "דעת בינה", ידיעה מוחשית, לא חידוד סופיסטי, אלא הבנה מעשית ביחסים האמיתיים של אישים ועצמים, זו הנקנית לאדם על ידי החכמה האמיתית של התורה.

Chanuka. Mizmor Shir Chanukas HaBayis- מזמור שיר חנוכת הבית לדוד

This post and the comments were moved to Beis Vaad.

Chanuka. Ma'oz Tzur- The Thirteen Breaches

Yasher Koach to Harav Micha Berger, who sent me his Dvar Torah for Chanuka.  Reb Micha tells us that when in Ma'oz Tzur it says ופרצו חומות מגדלי, that the Greeks breached the walls of my tower, this refers to the Mishna in Middos.  Here is the beginning of Reb Micha's post:

The 5th verse of Ma’oz Tzur describes the Chanukah story. One phrase in this verse is “ufortzu chomos migdalai“, which would be literally translated “and burst open the walls of my citadel”. Mentally, I used to picture breaking down the walls of the Beis haMiqdosh, or perhaps a fortress. However, I found the following mishnah in Middos (Ch. 2, mishnah 2 in the Yachin uBo’az edition, mishnah 3 in Kahati’s — who splits up the Yu”B‘s mishnah 1 into 2 parts). The second chapter describes the Beis haMiqdosh as it would appear to someone walking in from outside the Temple Mount to the Altar. This mishna picks up right after you walk through the gate and onto the Temple Mount.
Inside of it is the soreg, 10 tefachim [appx 2'6"] high. It had thirteen peratzos (broken openings) there, that the Hellenist kings partzum (broke open). They returned and closed them off, and legislated corresponding to them 13 prostrations.
To help you picture what a soreg is, the root means woven. The Bartenura describes the soreg as a mechitzah woven out of thin wooden slats running at diagonals. The Bartenura compares it to the part of the bed used to support the mattress, with plenty of open space inside the weave.
He goes on to say that the Hellenists opened up holes in the soreg opposite each of the gates in the outer wall to let anyone see in. Note the shoresh used /p-r-tz/, the same as in the piyut. The soreg marked the limit for gentiles, they were not allowed in beyond that point. To the Hellenist mind, this havdalah bein Yisrael la’Amim, separation between the Jews and the other nations, was repugnant. It ran against their assimilationist efforts.

Reb Micha then weaves together ideas from Rav Hutner and Rav Shamshon Refael Hirsch to teach a lesson about the symbolism of the Soreg wall and the role of the Jewish People, with special relevance to the victory of Chanuka.

This pshat in Ma'oz Tzur is discussed by Rav Gedaliah Shor in his Or Gedaliyahu, by Rav Mordechai Vinkler in his Levushei Mordechai, and by Rav Mordechai Ezrachi in his Birkas Mordechai.

I only want to make a minor observation.  In one of the Megillas Antiochuses (מגילת אנטיוכוס) that we have, a reference is made  to breaches being made in a wall called "shaar bas rabbim."   This can be seen here, four lines from the bottom.  What it says is

ויהרגו מהם רבים וחומות ירושלם נתצו ויפרצו בתוקפם י״ג פרצות בשער בת רבים וקצץ הפרכת ובטל המערכה והסיר התמיד והרס המזבחות

The term שער בת רבים might refer to the Soreg as well.  After all, it follows a description of their having ruined the walls of the city, and immediately afterwards talks of the damage they did within the Beis Hamikdash. But it might not.  Most people that use the term, and the mefarshim in Shir Hashirim 4:5 where the term appears, understand it to refer to the gates of Yerushalayim, not the Soreg.

Anyway, if the words of Maoz Tzur refers to the Soreg, the expression חומות מגדלי is odd, because the Soreg was certainly not a choma. If the description in Megilas Antiochus refers to the wall of the Har Habayis, or the Azara, whatever Sha'ar Bas Rabbim means, and it is not the Soreg, then it is an interesting coincidence that the number thirteen appears in both cases.

And finally, I want to publicize my personal experience this Chanuka.  I always approach the holiday with a degree of anxiety, because my shiur has for a long time been giving me increasingly expensive and therefore embarrassing gifts, for Chanuka, Purim, my birthday, and Baruch Hashem there are no other days they've thought of.  So last night, before coming into the shiur, I nervously glanced in, and I was relieved to see no tables were set, no sufganiyot, and no glint of gift wrap.  I sat down to begin the shiur, and in walk my friends pushing a MASSIVE SNOW BLOWER.   I mean massive in the sense that this is a multi-horsepower behemoth that can breeze down a block of two foot deep snow without a hiccup.  It would plow through the Soreg with ease.  I think this is unprecedented in the history of Daf Yomi, and I am proud of the bizarre but wonderful and heartwarming thought process, and the desire to show kavod hatorah and hakaras hatov that brought this about.  May Hashem bless them, every last one of them, with Arichas Yamim v'Shanim of good health and happiness.

Here it is.

First reaction:

Second reaction:

Final reaction:

And this video is here partly because they're singing Maoz Tzur, but mostly because I like it.  The group's name is Kipalive.  Thanks, Steve, for sending it.

Ceramic Knives and Tevillas Keilim

Do ceramic knives require tevilla?

Earthenware does not need tevilla.  Ceramics, such as china, do not need Tevilla. Metals and glass do.  But ceramic knives might not fit neatly into any of these categories.  As a result, it is not at all clear whether they need tevila at all, and if they do, whether the tevila is midoraysa or miderabanan.

To address this question you have to know basic hilchos tevillas keilim and materials science.  The chemistry issue is that ceramic knives are made of Zirconium Dioxide.  This material appears in many forms with very different characteristics.  It can be made into imitation diamonds, cubic zirconium.  It is also photocatalytic.  And it can be sintered into knives that are harder than steel.  Pure Zirconium is, in the language of science, a metal.  As Eli points out, the fact that pure Zirconium is a metal means very little.  Pure Silicon is also metallic, but, like Zirconium, does not exist in nature in its pure form.  It occurs as Silicon Dioxide- sand- which is definitely not a metal.  In halacha, are articles formed from zirconium dioxide metals, and if they are metals, are they included in the metals mentioned in the parsha of tevillas keilim?  Or perhaps halacha would categorize them as ceramics, or even glass?

As I said, even if in Halacha it would be viewed as a metal, it is not clear what its status would be for tevilla.  The reason is as follows.  According to Din Torah, metallic utensils requires Tevilla.  But to say that all metal requires tevilla also is not an explicit fact.  It is an extrapolation.  The Torah only identifies gold, silver, copper, steel, tin or lead as requiring tevilla.   What about metals that are not mentioned, such has aluminum or uranium?  There are three opinions.  Some say they are obligated mi'doraysa and should be toveled with a beracha, some say with a beracha but only Miderabanan (Igros Moshe- Miderabanan.  O.C. 3:58, Y.D. 2:164, 3:22, Divrei Chachachim page 189:3:footnote 37, Chai Ha’Levi 4:56:3.)  Others say there is no requirement to tovel them at all, like plastic (Divrei Chachachim page 189:3, Emes L’Yaakov Y.D. 120 footnote 51.)  For most people, as a matter of practical rabbinics, it has been suggested that one just avoid the issue and be tovel such metals after one has already recited the beracha on metal or glass.

So even if Zirconium were to be defined as a metal, the question would remain.  But I don't think that can be assumed.  To the uneducated eye, it is no more glass than metal and no more a metal than ceramic.  And we cannot look to what chemists or metallurgists or advertising departments say.  We need to prove how it would be categorized according to halacha.  Since we don't know the rationale for Tevilla, it is difficult to extrapolate.

The bottom line is that it is so different from each of them, that it really ought to be in a class of its own, like plastic, and one could make an argument that it does not require tevilla at all.

It happens that the status of corelle and pyrex, among other pyrocerams, is also not simple.  The crystalline structure of these materials resembles ceramic more than glass.  In fact, ceramic is subject to differences of opinion regarding kashrus, some considering it to be glass, but many hold that it is Kli Cheres (מ"ב תנא, קסג), which has very different halachos both for tevilla and kashrus.  But at least in those cases, the raw material is the same and the appearance and smoothness is the same as regular glass.  That is not the case here.

Additionally, I think it is clear that Cheres/earthenware for Tevillas Keilim is not identical with Cheres/earthenware for Kashrus.  For Kashrus, the only issue is its absorbtiveness.  The Gemara discusses various utensils that are coated with tar, or made from various earths, and uses simple observation of fact to determine whether they have a law of kli cheres for kashrus.  For Tevilla, absorbtiveness is not necessarily a determinant.  For all we know, Cheres for Tevilla has nothing to do with be'li'ah, but instead with tumah.

More mar'ei makom on porcelain vis a vis kashrus-

 בשכנה"ג או"ח תנא, הב"י ל', כתב שמנהג העולם להשתמש בפורצלאן בפסח, אף שהשתמשו בו בכל השנה בחמץ, שהם כזכוכית. והוא לעצמו החמיר כדברי הרדב"ז, אבל לאחרים לא החמיר. גם בשאלת יעבץ א, סז, התיר. והפר"ח כתב, שגם המקילים היו מקילים בפורצלאן אמיתי, אבל עתה יש מזויפים שבולעים, ולכן לכו"ע צריך להחמיר. וכ"כ מחב"ר תנא, י. והובא בכה"ח תנא, שה. וכן פסק בקול מבשר א, פ. וכן המנהג. אבל בצירוף של ספקות נוספים אפשר להקל, כמובא בדברי האחרונים שנזכרו בס' הגעלת כלים יג, שסח; וביבי"א א, יו"ד ו; וח"ז יו"ד י.

So, I'm sorry to say that I'm left with the default position- one should get a regular metal utensil and take it to the mikva when you're taking a ceramic knife, and make a bracha on the regular metal utensil to cover the ceramic knife.  (I don't think glass would be a good idea.  Glass is derabanan.  A bracha on a derabanan before doing a deoraysa might be a problem in over d'over.)


Dr. Nachum Stone was kind enough to discuss these matters with his Rav, Harav Rabinovich of Maaleh Adumim.  Dr. Stone's presentation of the question is particularly important in that he is a musmach, a talmid chacham, and a dentist who is very familiar with ceramics and metals, and their chemical and physical makeup.  This is what he reports.

בעניין חומרים חדשים טבילתם והכשרתם

מה דינו של סכין מחומר קרמי –האם זכוכית? 

צריכים לבדוק מה זה בדיוק

אבל לגבי טבילה כנראה כמו זכוכית- לחומרא

--------------------------------------------------------------------------------

האם דינו ככלי הכנה בלבד ולא כלי סעודה , ואולי מן הדין אינו חייב אפילו מדרבנן

?

ייתכן שלא חייב אבל בכל מקרה יהיה טבילה בלי ברכה

--------------------------------------------------------------------------------

  לגבי חרסינות חדישות כגון
CORNINGWARE + CORRELLE

 חול, כמו כל זכוכית, אלא עיבוד שלהם בחום  SiO2 שחומר גלם שלהם הינו בעיקר
גבוהה מאד.

המראה חיצונית היא כמו זכוכית אטומה  , אבל במבט של
 ELECTRON MICROSCOPE המראה

 היא של אירגון פנימי

מאד ,מאד מסודר  כמו של מתכת.
כשנשברים, זה דומה לזכוכית לכל דבר.

לגבי טבילה  והכשרת כלים  איך להתייחס לאילו?

להתייחס אליהם כזכוכית .אפשר  הגעלה להכשירם. לא יודע למה אומרים 3 פעמים .

Checking on the web, I found the following on a website written by Rav Ovadiah's grandson, Harav Yaakov Sasson, "member of the prestigious Bet Midrash Yechave Da’at in Jerusalem," and based on Harav Ovadiah's psakim.   I mention it only because of its refreshing candor.

שאלה:   האם סכין קרמי חייב בטבילה
תשובה: החומר ממנו עשויה סכין קרמית, אינו מתכת. אך אין לנו ידיעה ברורה ממה היא עשויה, אם היא עשויה מחומר הדומה לחרס, או חומר הדומה לזכוכית, שאז יש להטבילה, או שמדובר בחומר הדומה לפורצליין, שאין חיוב להטבילה. ובכל אופן, נכון להטבילה בלא ברכה.