Foreword
This post appears to be very long. But unlike other posts on this site, it is not a logical progression that requires unwavering attention. It is composed of five parts which cite sources to support the premise in each section heading, culminating in Section VI which uses the accumulated information to resolve some questions and to raise others. One could read the Introduction and Sections V and VI and get the essence of what is being said here.
Introduction
According to the sources we will cite, a Heavenly decree must come to pass. Nothing can prevent it from happening, not even Teshuva. But this does not mean that Teshuva does not make a difference. Teshuva makes all the difference in the world. While it can not annul the decree, it can prevent the prospective disaster and bring a blessing in its place. We find two streams of thought regarding the manner in which this change comes about.
The first approach is that an ominous decree is immutable: it has a specific connotation that must come true exactly as intended, but the target of the decree might change. We will call this idea "Re-Direction."
The second approach is that every decree is worded with sufficient elasticity such as to be amenable to various interpretations. While the decree must come true, its original ominous portent might be recast into either neutrality or actual benefit. Every frightening decree, every klala, carries within it the potential of blessing. We will call this "Re-Interpretation."
After a thorough presentation of these ideas, we will propose a reason for this inexorability of Hashem's decrees, a concept echoed in the כח הדיבור, the power of speech, of humankind.
.........................................
The connection to our Parsha:
Shemos 10:10
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם
Rashi:
ראו כי רעה נגד פניכם: כתרגומו. ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר:
See that evil is before your faces .... I have heard an Aggadic Medrash...[which explains the passage as follows]: There is a star named Ra’ah . Pharaoh said to them, “With my astrology I see that star ascending toward you in the desert, and that is a sign of blood and slaughter.” When the Israelites sinned with the calf, and the Holy One, blessed be He, sought to kill them, Moses said in his prayer, “Why should the Egyptians say, ‘With Ra’ah He took them out…?’” This is what he [Pharaoh] said to them, “See that Ra’ah [evil] is opposite your faces,” [implying that their blood would be shed in the desert]. Immediately, “The Lord repented of the Ra’ah [the sign of the star]” (Exod. 32:14), and He turned the bloodshed [symbolized by this star] into the blood of the circumcision, for Joshua [in fact] circumcised them. This is the meaning of what is said: “This day I have rolled away the reproach of the Egyptians from you” (Josh. 5:9), for they were saying to you, “We see blood over you in the desert.”
I A Gzeira Must Be Fulfilled In Its Original Connotation, But It May Be Re-Directed
פְּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וַאֲמַר, (ישעיה מג) מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ, יָקָר מִבָּעי לֵיהּ, וְהָכֵי אִצְטְרִיךְ, מֵאֲשֶׁר אַתָּה יָקָר בְּעֵינַי, מַהוּ יָקַרְתָּ, מִכְּלַל דְּאִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ אִתְיַקַּר. הָכֵי הוּא וַדַּאי, דְּכָל בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ בְּחִיּוּבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא הוּא מְזַלְזְלָא. וְתוֹעֵבָה אִיהוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָתַר דְּאִמְלַךְ וְתָב
מֵחוֹבֵיהּ, הַשְׁתָּא אִתְיַקַּר אִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי עֲלֵיהּ וַאֲמַר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ, אַתְּ מִגַּרְמֵךְ יָקַרְתָּ.
בְּעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, דְּהָא לֵית רְחִימוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵי בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, אֶלָּא לְמַאן דְּתָב מֵחוֹבֵיהּ, וְעַל דָּא וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ. אֲבָל מָה אַעֲבֵיד, דְּהָא יְהִיבַת רְשׁוּ לְחִוְיָא לְנַזְקָא. דָּא הוּא עֵיטָא, וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ. מַאי אִיהוּ אָדָם דִּיהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוֹפֶר תְּחוֹתֵיהּ. הַהוּא אָדָם דְּאָתֵי מֵעַמָּא דְּסִטְרָא בִישָׁא, דְּהַהוּא חִיוְיָא מִדִּילֵיהּ יֵיכוֹל. דִּכְתִיב וְאֶתֵּן אָדָם, אַל תִּקְרֵי אָדָם, אֶלָּא אֱדוֹם. וּלְאֻמִּים, דָּא הוּא (בראשית כה)וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ, וְדָא זַרְעָא דְעֵשָׂו, דִּיהֵיב תַּחַת נַפְשֵׁיהּ.
Pirush Hasulam on this Zohar (with interpolations from the Masok Midvash):
בעיני נכבדת ואני אהבתיך: כי אין אהבת הקב״ה אל אדם בעולם אלא למי ששב מעונותיו. וע״כ ואני אהבתיך. אבל מה אעשה (להצילך מן העונש אחר שכבר נגזרה גזירה) כי כבר ניתנה רשות לנחש להזיק. (ואינו מתרצה לפרוש בלי כופר) זו היא עצה ואתן אדם תתתיך. מהו האדם שהקב״ה נותן כופר תחתיו. הוא אדם הבא מעם של הצד הרע. שאותו נחש יאכל משלו. דהיינו מן הצד שלו. שכתוב ואתן אדם אל תקרא אדם, אלא אדום ולאומים, היינו אותו שנאמר עליו, ולאום מלאום יאמץ, וזה זרעו של עשו שנותן תחת נפשו
ויהי אחר הדברים ונוי. אמיו רז'ל אחרי דבריו של שטן ונוי. הוציאו המדרש הזה, במילת אלה הרומז לשטן המקטרג . וכבר פירשנו טעם הענין למעלה. גם סוד עקידת יצהק וזהו סוד האיל שהקריב תהת בנו והבן. מוסף על זה יש לך להתבונן מפסוק פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כי כשנגזרה מיתה על האדם ונמצא מליץ למעלה והכתב שנחתם בטבעת המלך אין להשיב אין תקנה לדבר עד שינתן למלאך המות כופרו וכן אמרו במדרש רות על רבי כרוספדי שחלה והגיע זמנו למות ונמצא לו מליץ למעלה שהיה מעביר על מדותיו אמר שם ולא שביק ליה מלאך המות עד דיהבו ליה באתריה ר׳ כרופסדי סבא כמלקדמין בדין שבק ליה. וזהו רמז אחד בסוד הקרבנות. ובתנא דבי אליהו מצאתי כל גזירה וגזירה שיוצאה מפי הב"ה על האדם כיון שעשה תשובה אין משלחין אותו לפורענות אלא משלחין אותה לאדם אחר. שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו
- Bava Kamma 50a, the story of the daughter of R' Nechunia ben Hakana:
תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו
Rashi:
זכר של רחלים: אילו של יצחק
וזקן מנהיגו: אברהם
Pnei Yehoshua:
ויראה לי שרמזה בזה דודאי נגזר עליה משמים למיתה אלא שהועיל לה תפילה של ר' חנינה בן דוסא וכיון שנגזר עליה משמים אי אפשר לבטל הגזירה עד שיותן תמורתה איזה אדם אחר כדמצינו בכמה דוכתי (עיי' פסחים קי"ח:) וכעובדא דר' ביבי ( עיי' חגיגה דף ד:) ועיקרו מפורש בזוהר גבי נחשא' שלכך נוהגין העולם ליקח תרנגול בערב יוהכ"פ לכפרה וא"כ נרמז זה הענין באיל של יצחק שנקרב תמורתו כן נעשה לה וק"ל
- Reb Chaim Kanievsky in his Taama De'Kra, in Behar, Vayikra 25:35.
בתנחומא כי ימוך אחיך אלו ישראל שנא׳ וימוכו בעונם ומכר מאחוזתו שנמכרו להמן ובא גואלו זה מרדכי וגאל את ממכר שנא׳ ונהפוך הוא ע״ש, ונ' פירושו כמ״ש במכילתא משפטים (בפ׳ אם כופר)גוים אין להם פדיון שנא׳ אח לא פדה יפדה ישראל יש להם פדיון שנא׳ נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך פי׳ כשהגזרה על ישראל ועושין תשובה מעבירין העונש על הגוים שהגזרה צריכה שתחול על אחד אחר שיצתה כמ״ש בזוה״ק ח״ג (דף ש״ד ב׳) על הפסוק ואתן אדם תחתיך וזהו ענין מצאתי כופר. חה הי׳ הענין גם כאן במרדכי שהפך בתפלתו הגזרה על הגוים שנא׳ ונהפוך הוא ולכך מדמה לה כאן לענין גאולה.
ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה
Rashi:
ידבר עמים תחתינו. יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיה מג
It is clear from Rashi that the anger behind the decree must express itself. תחת נפשנו, the original target of the decree, יתן דבר בעובדי כוכבים, in order to cool that anger.
- And in Parshas Va'eira 8:19, the Netziv says this as well, even more strongly:
יט) ושמתי פדת . הראשונים פירשו לשון הבדל ולא נמצא בתנ״ך עול פעם על הבדל לשון פדות וגם אינו מדויק בין עמי בין עמך בין עמי לעמך מיבעי כמש״כ בס׳ בראשית א׳ דתרי בין משמע שיש אמצעי בין שני בקצוות. והתרגומים וכן הרמב״ן פי׳ מלשון כופר ופדיון כמו נתתי כפרך מצרים .ולא ביארו על מה בא הכופר וגס אינו מובן מהו בין עמך ותרגומים הוסיפו ע״ז ע״ש והנראה משום שהיו כמה רשעי ישראל שסירבו לצאת וראוים היו למות כאשר באמת׳ בא עליהם הדבר אח״כ וזהו ביד חזקה כמש״כ לעיל אבל עתה אע״ג שלא היו ראוים לנס מ״מ לא שלטה בהם המכה כי יהי' בזה מקום לומר אשר גם ישראל נלקים ומי יודע את לב העקוב של המסרב לצאת ע״כ ניצולו גם המה והיה פדות מאוה״ע אחרים שהיו במצרים ולא היו ראוים ללקות ומ״מ לקו כדי שיהיו כפרה ופדות עבור אותם ישראל שאין ראוים לינצל מצידם והיינו בין עמי ובין עמך.לעמי ניצולו בהשגחה פרטית לגמרי ועמך נענשו במשלחת ממש . אבל שאר אוה״ע שלא בא עליהם הערוב בהשחתה. אבל מ״מ שלטה בהם המכה אם נזדמנו במקום מסוכן:
If the idea of transferring the Gzeira to some bystander bothers you, let me quote Eli, who in private correspondence wrote "Regarding fairness, I'm not too worried - there are always plenty of deserving targets around."
II A Gzeira Must Be Fulfilled, But It May Be Re-Interpreted
A decree has a primary intention. However, the decree is expressed in words, and those words are chosen to allow alternative and secondary meanings which can supplant the original intent. The alternative meaning might mitigate or ameliorate the decree. This is clear in the Rashi 10:10 in our Parsha on ראו כי רעה נגד פניכם that I quoted above before Section I.
וא"ר יהושע בן לוי הרואה הספד בחלומו חסו עליו מן השמים ופדאוהו הני מילי בכתבא
Rashi:
הספד. תיבה זו לבדה הראוהו
Toras Chaim there (printed by the Rav Chaim Zimmerman Publishing Corporation in 1946, You or I would have known that nobody was interested in the Toras Chaim in 1946, but in Reb Chaim Zimmerman's world, the world of being shaku'ah in Limud and Ahavas Hatorah, everybody will want one! It's an excellent Sefer! He probably sold ten.)
להודיעו שהי' נגזר עליו הספד ממש אלא שנתבטלה ממנו ע"י איזה זכות ונהפך ההפסד להספד כי לא איש קל ויכזב ובן אם ויתנחם וכל מה שגוזר מקיים אלא שהגזירה יש לה פניה וע"י תשובה הקב"ה מהפך הגזירה ומתקן אותה ועושה מן הרעה טובה כההיא דאיתא במדרש שמות י' י' ראו כי רעה גד פניכם כוכב אחד ששמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם מיד וינחם ה' על הרעה
והפך את הדם לדם מילה נמצא שהגזירה מתקיימת אלא שמתקן ומהפך אותה לטוב והיינו מה שיסדו חז"ל לומר ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא תיקנו לומר מעבירין את הגזירה לפי שהגזירה מתקיימת על כל פנים אלא שמעביר את הרע המן הגזירה ומהפך ועושה מן הרעה טובה והכי נמי ההספד ממש שהיה נגזר עליו הפך הק"ה ותיקנו להיות לו לטובה חס פד וזה שנאמר הפכת מספדי למחול לי....
He continues, that is why the Gemara there on amud beis says
האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו.
He explains that
״וטעם הענין שהחלום הרע מתבטל ומתהפך לטובת בשעת ברכת כהנים כשאומר רבש״ע אני שלך וכו', נראה: לפי שהחלום הוא אחד מששים בנבואה וידוע שכל דבר רע בטל בששים, וברכת כהנים כדמות נבואה היא - שהכהן העולה לדוכן לברך את ישראל הרי הוא כמתנבא, דענין הנבואה הוא שמכריז ומשמיע לעם מה שצוהו השם, מגזרת ניב שפתים, אף הכהן מכריז
־ומשמיע מה שצוהו השם לאמר לישראל הברכות הללו. ולהכי כשם שבשעה שהנביא מתנבא השכינה שורה עליו ואין הנביא מדבר אלא הקב״ה, אף הכהן בשעה שעולה לדוכן השכינה שורה עליו, דמהאי טעמא אמרו חכמים ו״ל דאסור להסתכל בכהנים בשעה שעולין לדוכן, ואין הכהנים מברכין אלא הוא יתברך כמ״ש ״ואני אברכם״. וכיון שהחלום אחד מששים בנבואה הוא לכך מי שרואה חלום רע ורוצה שתתבטל נבואה קטנה אשר ראה בחלומו בששים חלקים נבואה טובה ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ומתנבאים נבואה גמורה כדפרישית, ויפרש חלומו לפני השם בסוף כל ברכה בשעה שחלה עליו נבואת הכהנים: ויאמר ״אני שלך וחלומותי שלך וכו׳״, כדי שתתערב נבואתו הקטנה בתוך נבואה גמורה של
הכהנים ותתבטל בששים ותתהפך להיות ברכה כמו ברכת כהנים. וזהו מהו שיש ס' אותיות בברכת כהנים רמז לחלום רע נבואה קטנה שמתבטל בששים חלקים נבואה שבברכת כהנים
- In the מאורי המועדים מבית בריסק חידושים וביאורים בהלכה ובאגדה על עניני המועדים, mostly from Reb Dovid Soloveichik, on Purim, he asks, why do we call it Purim? The Pur was Haman's method of determining the date of his gzeira ra'ah on Klal Yisrael. We ought to call it Hatzalah, not Purim. He answers on the basis of the Beis Haleivi's Drush 14, where he says
הפייטן אמר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הנזירה , ונבאר מקודם הפסוק הושע ב׳, והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, והנראה לפרש המשך הכתוב וביאורו דהנה בתחילה נתנבא הושע כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אשר הוא העונש הגדול שבעונשים ועתה בא לנחמם ,דהנה אם נגזר חלילה על אדם איזה יסורים ואח"כ עשה תשובה מבטל הגזירה ואופן ביטולו מצאנו מבואר במדרש רבה פרשה נשא שאו את ראש משל למלך שכעס על בנו ואמר טלו אס ראשו ולאחר כך כשנתרצה לו אמר הגביהו את ראשו עשו אותו דוכס, כך אמר הקב"ה שאו את ראש זכו כמו דכתיב ישא פרעה את ראשך גבי שר המשקים לא זכו כמו דכתיב ישא את ראשך גבי שר האופים , הרי נתבאר מדברי המדרש הללו דגם אם נגזר איזהו גזרה מ"ימ אם ואח"כ עושה תשובה נתפרש זה המאמר לכונה אחרת ולטובה וזהו דהושע אמר בתחילה לא עמי בא לנחמם דזה המאמר בעצמו יתפרש לטובה דידוע דבישראל יש שני בחינות בחינת בנים ובחינת עבדים וכמו דאיתא במס׳ קילושין(רך ל״ז) כשאחם נוהגים מנהנ בנים אתם קרוים בנים וכשאין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויס בנים אלא עבדים, והנה עם נקראים עבדים יוכל זה המאמר עצמו להתפרש לטוב לא עמי אתם פי׳ שאינכם עבדים רק בנים וזהו שאה״כ והי׳ במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי לזה המאמר יתפרש עצ״ו לטובה גדולה
......
ובזה נוכל לפרש מאמר הכתוב תהלים אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכבר האריכו הדרשנים לפרש פסוק זה דמהו החסד אם משלם לאיש כמעשהו ולפי הנ״ל יש לפרש המשך הכתוב כך אחת דבר אלהיס שתים זו שמעתי דדיבור הוא קשה ואמה״כ דיבור אחד אמר ה׳ והבנתי בו שני כוונות, אחת כי עוז לאלהיס היינו מדת הדן והעונש, שנית ולך ה׳ החסד דיש לפרש גם לטובה ולרוב חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכפי מה שיעשה האדם יתפרש המאמר, והיוצא מזה דע"י תשובה נתפרש הגזרה לטובה
and with this, Reb Dovid explains that it is called Purim because Haman's Pur indeed fixed the date of the destruction of a people, but contrary to how it appeared at the time, it turned out to not be the downfall of the Jewish people, but instead the destruction of Haman's family.
☛I hope you noticed that the Briskers hold that even the Ribono shel Olam sometimes taitches ohp with a new pshat that is mamesh farhkert from pashut pshat.
תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה נביאי מנא ידעי אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ה' [אלהים] דבר כי אם גלה סודו ודילמא הדרי ביה אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה
Rashi:
תמרי בארבילא. תמרים הנתונים בכברה: דילמא הדרו ביה. פמליא של מעלה וניחם על הרעה והם אינם יודעים והיאך מתרינן בו התראת ספק: והא יונה דהדרו ביה. מהפוך את נינוה: מעיקרא נינוה נהפכת אמרו ליה. ברוח הקדש ומשמע נמי לטובה שיהפכו מעשיהם מרעה לטובה וכיון ששבו נתקיימה הנבואה ולא מיהדר הוא: ואיהו דלא ידע. הוא היה טועה וסבור שהוא לרעה:
The Abarbanel in Yonah explains:
...היה הייעוד כפשוטו, שבזמן ארבעים יום נינוה תהיה נהפכת בהכרח ממה שהיא עתה, לפי שאם אנשיה ישובו בתשובה, תהיה נהפכת במעשיה ותכונה מרעה לטובה וממרשעת לצדקת, וצדק אם-כן הייעוד שאמר 'ונינוה נהפכת' מלשון 'ונהפכת לאיש אחר', 'נהפך לבי בקרבי'; ואם לא יעשו תשובה תהיה נהפכת כמהפכת סדום ועמרה ויתקיים הייעוד הזה על כל פנים. וכדי שמילת 'נהפכת' תכלול שני המובנים, לא ציווה ה' לנביא שיקרא: ונינוה נהפכת כמהפכת סדום ועמרה, אלא נהפכת בסתם, רוצה לומר שבהכרח בזמן ארבעים יום נהפכת, אם בעניינה שתעשה תשובה ותתהפך במעשיה ועם ביישובה"
Please note: the Gemara seems to be saying that הדרי ביה is possible, just that if הדרי ביה the pamalia shel maala would tell all the neviim- אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי. However, it could be that what the Gemara calls הדרי ביה is what we called in Section I Re-Direction. That is a big Dochek.
It's interesting that the ibn Ezra there in Yona doesn't agree with the Gemara's other pshat of נהפכת meaning שתעשה תשובה ותתהפך. He says that
יש אומרים כי נהפכת שנהפכה ממעשיה הרעים וזה דרש אינו נכון רק הדבר כמו רגע אדבר
The
רגע אדבר he's referring to is Yirmiyah 17:8-
רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתושׁ ולנתוץ ולהאביד׃ ושׁב הגוי ההוא מרעתו אשׁר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשׁר חשׁבתי לעשׂות
and the Mefarshim there (Metzudos, Malbim) have no problem interpreting it simply, that Hashem responds to their Teshuva by annulling the Gzeira.
III Mitigating Curses by Reinterpretation
It appears that where a person who cursed another person has some justification- that even the most minor injustice was done to one who curses, or the other person did not fulfill a duty to protect or help him- the klala has to be fulfilled, if not immediately, then in ten or a hundred years. We see this from the Klala of Avimelech against Sara, where he said הנה הוא לך כסות עינים", and a hundred years later it was fulfilled in her son Yitzchak, about whom it says "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו".
However, Chazal sometimes attempted to mitigate the effect of a klala by doing some relatively harmless act that could be seen as a fulfillment of the Klala. This seems to have worked to some degree.
ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשינהו למניה דרבא במיא ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא
Rashbam:
וקטרדא ליה. לומר לא יפה דנתני: א"ל לספריה זיל כתוב לה. שהדין עמה וכתוב בסוף השטר משנה השנויה בב"מ בהשוכר את האומנין (דף עה:) שוכר עליהן או מטען וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה ולהטעותה נתכוין להיפטר ממחלקותה והיא הבינה בדברים וקללתו: ליטבע ארביה. תיטבע ספינתו: אטעויי קמטעית ליה. בתמיה: אמשינהו למניה. שראום במים להתקיים קללתה בכך: לא איתפרק מעונשה. דאל תהי קללת הדיוט קלה
- Similarly, in Gittin 35a:
אמרה ליה אפכוה לכורסיה כבי תרי עבדא לי
הפכוה לכורסיה ותרצוה ואפילו הכי לא איפרק מחולשא
Rashi:
הפכו לכורסי' ותרצוה. הפכו כסאו וזקפוהו כדי שתתקיים הקללה בכך
These cases involved Kalalos that had some justification, they were not על חנם
. If, however, the klala was entirely unjustified, it does not affect the target at all. But even there, the words of the Klal will eventually strike. But they will be fulfilled against the person who cast the curse.
- We see this in Sanhedrin 48b:
אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעוזיהו דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב והצרעת זרחה במצחו מחזיק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא.....
אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי תהאתהא לוטא ולא תהא לאטה
Rashi:
תהא לוטא ולא לטה. נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל
In other words, a Klala with some justification will be fulfilled as under Heading II above- i.e., subject to reinterpretation. A Klala without justification will be fulfilled under Heading I- fulfillment exactly as in the original connotation, but with a change of target.
IV The Potential of Alternative Interpretation Applies to Brachos As Well
אמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי
רב הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה מאי האי א"ל לא הוה לי קידושא ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי שמע רב ואיקפד אמר מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר
V The Klala of a Talmid Chacham
The Gemara says that the Klala of a Talmid Chacham that is conditional will be fulfilled even if the condition precedent is not fulfilled, (מכות דף יא א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה) and the Klala of a Talmid Chacham that is entirely unjustified will still do its damage against the target (קללת חכם אפילו על חנם היא באה: ברכות דף נו. סנהדרין דף צ: ומכות דף יא.)
Why would that be true? If the klala of the Chacham was expressly conditional, and the condition was not fulfilled, why should it have an effect?
When I asked this question Shabbos morning at my kiddush, one of the chevra, Harry Friedman, said an excellent answer.
Words can be conditional. An act cannot be conditional.
The words of a Talmid Chacham have the power of an action. Actions not descriptions of what will be done, they are done immediately, and cannot be taken back, or made conditional. Not all the results of the action are immediate: an action might have consequences that take place in the future. But once the arrow is loosed, it is going to strike. Chazal say that the passuk in Iyov (22:28) ותגזר אומר ויקם לך teaches that the words of a Tzadik are given מעין the power of a Gzeira of Hashem, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים: Taanis 23a:
ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור 'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה
and Moed Kattan 16b:
אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה
To a smaller extent, this applies to the words of a Hediot, because "מאן דנפח מדיליה נפח".
VI A Final Explanation, a Question, a Strange Answer, and The Language of the Universe
With Harry's pshat in mind, we have a way to understand the idea of Gzeiros having to come true, in one way or another. The Gzeira of the Ribono shel Olam is not what we think of as "words." The Gzeira is from מי שאמר והיה העולם, and as such, it is not words, it is an action, it creates a reality. The only way such a gzeira can be changed is by reinterpretation or redirection.
But if this is true, how can the target change? If the words of Hashem are like actions, what's done is done! In truth, This is a question that should have bothered us as soon as we read the mefarshim in Section I. If the dibbur of Hashem has to have a kiyum gamur, and the dibbur was addressed to Reuven, how can it be called having a kiyum gamur if it happens to Shimon? Does הרי את מקודשת לי of Reuven to Rachel have a kiyum in the chalos kiddushin of Reuven and Leah? I understand that by
נינוה נהפכת, the word נהפכת can mean two things. But that's for Section II, Reinterpretation. What about Section I, Changing the Target?
Apparently, Re-Direction can take place only because the person was not named explicitly in the Gzeira. Hashem was talking to a person, or a nation, or about a person or a nation, when the Gzeira was made, but their identity was not explicit- you, he, they, it. I am sorry, but the only way I can explain this is by saying that the Gzeira was worded in pronouns instead of nouns.
And so, we have come to realize that Section I and Section II are not different at all. The only reason Hashem can Re-Direct the Gzeira is because of Section II, that the Gzeira, although pashtus it meant Reuven when it was stated, can be Re-Interpreted to mean Shimon.
Galeleo is reported to have said "Mathematics is the language with which God wrote the universe." That may be true. But the language of the higher spheres is davka words, with their inherent ambiguity.
Notes:
1. On the topic of a Gzeira that was modified from its original and primary meaning, see
here, an early post discussing the Gzeira of 400 years and the consequences of reinterpreting what 400 meant. The gist of that post is that while Gzeiros can be reinterpreted, the original and primary meaning of the Gzeira still has to express itself in some manner. This can be found in the Beis Halevi Drush 2.
2. Having said that reinterpreting is not a full solution, because the original meaning of the Gzeira still has to have some kind of Kiyum, we can say that options I and II are not mutually exclusive. Option II, reinterpretation, will prevent the fearsome Gzeira from being fulfilled, but it leaves a roshem that has to be paid over time. Option I is paid in full, albeit by a different person.
3. Eli is uncomfortable with the idea that the Ribono shel Olam would impose absolute constraints on Himself. He suggests that the path of a Gzeira- fulfillment as stated, re-interpretation, re-direction, or even total annulment, depends on the Zechusim/Zechuyot of the person involved. The dibbur of Hashem becomes the metziyus of the world, it becomes part of Teva, just as His dibbur created the world and Teva. And the world and the Teva can be changed by a nes nigleh that is le'maalah min hateva, like Kri'as Yam Suf. If the person is ra'ui lekach, there is no limit to the possibility of kaparah, and just as Zedonos can become Zechuyos, a Gzeira can turn into a Bracha Gemura. In his words,
once Hashem (and by extension a Tzadik) decrees something , this becomes part of nature laws. It might be later changed by Tefilla, Teshuva etc, but the bigger the change required in these laws is, the more 'difficult' is it to achieve, see Shabbos 32a פרקליטין גדולים. So practically, in many or maybe most cases, a decree is not fully cancelled, because the subject does not merit such a dramatic change of an existing decree כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב.
While most mefarshim that write on the topic clearly do not hold like this, he has the pashut pshat in the Gemara in Sanhedrin brought down at the end of Section II.
4. great unknown made it known to me that this post can be construed as a form of Avoda Zara, or a form of Shtei Reshuyos. He refers us to the Ramchal's Daas Tevunos, Shaar HaYichud, as follows:
I can't reproduce the original here, because of formatting problems with word order and OCR issues. It would be best to just go to the
source. Please read the pirush there as well.
I realized a very important thing- that both Eli and great unknown were making essentially similar points. In Eli's words, it is an artificial complaint that is inconsistent with our concept of the infinity of Hashem's Rachamim. In gu's words, from the Ramchal, it is a form of Avodah Zara.
