NOTE: BEGINNING DECEMBER 2013, ALL NEW POSTS OF SERIOUS DIVREI TORAH WILL BE POSTED ONLY AT Beis Vaad L'Chachamim, beisvaad.blogspot.com


For private communication, write to eliezer(no space)e at aol

Friday, April 22, 2011

Tefilla and Krias Yam Suf, Prayer and the Splitting of the Sea.

The Medrash (Beshalach 21:5 and Lech Lecha 45:4) says as follows:  My translation is selective, and the way I formulate the lesson of the Medrash is very terse.  There is a great deal more to be said, but it is wiser for each person to make an effort to develop their own understanding of what Chazal are saying.

 אמר רבי ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה' אמרו ישראל למשה מה עשית לנו עכשיו הם באים ועושים לנו כל מה שעשינו עמהם שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם וברחנו לא אתה אמרת לנו (שם ג, כב) ושאלה אשה משכנתה באותה שעה היו עומדים ולא היו יודעים מה לעשות והיה הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר שנאמר (שם יד, ג) סגר עליהם המדבר אמר רבי ירמיה בן אלעזר אין סגר אלא חיות שנאמר (דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא כיון שראו ישראל שהיו מוקפין משלוש רוחות הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקדוש ברוך הוא שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות ב, כג) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו מיד (שם, כה) וירא אלהים את בני ישראל התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה' באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם שנאמר יונתי בחגוי הסלע השמיעני קול אינו אומר אלא (שיר ב, יד) השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני את קולך כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר מה תצעק אלי:

Briefly:
Rav Brachia said, Pharaoh's menace looming over the escaping Jews was better than one hundred fasts and prayers.  When they became frightened, they lifted their eyes to Heaven and returned to Hashem and prayed.... They were hemmed in on all sides; the sea, their mortal enemies and the wild beasts of the desert.  , and so they had no choice but to cry to Hashem.  Why did Hashem do this to them?  Because Hashem desires their prayer....desired to hear her voice, but she didn't want to talk to him.....they began to cry out and turn their trust to their Father in Heaven....sought to hear their voice, as it says, My dove is in the crevices of the rock, let me hear your voice (Canticles 2:14), let me hear the voice I heard in Egypt.  

So the lesson of the Medrash is this:

The purpose of prayer is not to alleviate suffering.  The purpose of suffering is to elicit prayer.


(I chose this formulation to emphasize the lesson of the Medrash.  It is possible that what the Medrash is saying was true at the Yam Suf but is not of universal application.  But the thought is found in many other places, e.g, Yevamos 64a-
 א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, 
and Tanchuma Toldos 9, 
 "ולמה נתעקרו האמהות, א"ר לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתם, אמר הקב"ה עשירות הן נאות הן אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני".  
For an interesting approach to this idea, see the Gemara (Chulin 60b) that says

רב אסי רמי כתיב (בראשית א) ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב (בראשית ב) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, 
and then see the Maharsha there who says
 "והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים שהם מטילין כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין"  
Who knows?  Maybe this was the instrumentality of changing over from the original status of a world created with Middas Hadin to one that experiences an admixture of Middas Harachamim.)


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

2 comments:

tzvee said...

This is a great post because it highlights the theme that God wants the prayers of Israel -- that is surely a prime motivator to Jews to engage in prayers of compassion, to bring compassion into the world. The operative categorical notion, the emotionally resonant activity, appears to be that suffering provokes the output of compassionate prayer; and philology backs that up; compassion is from the Latin for co-suffering, com pati; in turn compassion endows suffering with meaning.

Barzilai said...

Thank you for highlighting an aspect I hadn't considered. When the Maharsha says that tefilla strengthens the middas harachamim vis a vis the middas hadin, perhaps that is a tefilla that benefits the world as a whole, a tefilla that bespeaks not mere self interest, but also compassion. As always, mida k'neged mida, our compassion elicits the same from God.