F. Scott Fitzgerald and Parshas Vayechi

Fitzgerald once said, "The test of a first-rate intelligence is the ability to hold two opposing ideas in mind at the same time and still retain the ability to function."  He may have been a dissipated lush, but, from personal experience, that doesn't mean he couldn't occasionally say a good thing.

Dealing with contradiction is a hallmark of sophistication, and I do not mean that word to reflect its etymological sense of sophistry.  The examined life inevitably exposes us to the innumerable inconsistencies of reality, and, I believe, intelligently embracing these contradictions engenders mental flexibility and perspective.  Light is a particle and not a wave; light is a wave and not a particle.  Time is immutable; time is relative and specific to every particular place.  Hashem knows what we will choose: Hashem's knowledge does not mandate that we make any particular choice.  Hashem determines whether we have what to eat and wear; we are obligated to do hishtadlus.  The universe was created from nothing five thousand seven hundred and seventy two years ago; the universe is 14 billion years old, and the Earth is four and a half billion years old.  The mabul wiped out all living creatures; no archaeological record of any such world-wide deluge exists, and the Chinese have uninterrupted bureaucratic records going back to before, during, and after the date of the mabul.  Hashem loves Klal Yisrael, His chosen People, and will redeem them, and Hashem rewards good deeds and punishes wickedness; the history of the Jews and the fate of Rav Akiva (כל דעביד רחמנא לטב עביד) and Nachum ish Gamzu (גם זו לטובה) would make Dr. Pangloss run out and swallow poison.  שכר מצוה בהאי עלמא ליכא; but you can be sure that עונש עבירה בהאי עלמא איכא.  (see Rashi Shemos 6:9)

Yaakov Avinu did not die; Yaakov Avinu was embalmed, mummified, and buried.

That Gemara in Taanis (5b) is the classic illustration of this idea; it has been used for that purpose by many thinkers- believers and apostates and various combinations thereof.

הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א"ל מקרא אני דורש שנאמר (ירמיהו ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים

I think the lesson of this Gemara is that all such contradictions are only apparent.  Every such enigma has an explanation that will resolve the contradiction.  A humble man of faith will accept his inability to understand, and the question will not bother him, other than to stimulate thought and a sense of awe at the complexity of Hashem's bri'ah.  

I recently talked to a young man that is attending Harvard Law.  He said that every good law school has mostly Jewish professors.  Harvard has to have a higher quality of professor, so they have not only Jewish professors, but Jewish professors that are Shana U'Piresh, who learned in Yeshivos and went off the derech.  He added that from the eight young men and women that entered his class, four had already abandoned the faith of their upbringing.  (He, Baruch Hashem, was well raised, with an exemplary father, who gave up a high level legal career in favor of teaching children Torah.)

Why is this?  Why is Harvard Law so deadly to faith?  I believe that it is because the first thing you learn at Harvard is that you are the intellectual elite: that there is no field of human knowledge, regardless how complex and arcane, that is beyond your ability to research for a week or two and render upon it a wise and expert opinion.  You learn that if you have a question that cannot be answered, then the problem is not that you are inadequate; the problem is with the axioms that underlie the problem.  If you don't understand it, then it is wrong.  If Yaakov was mummified and buried, he was absolutely Dead, and he was not at all alive.  Harvard Law cauterizes humility.  Without humility, unanswerable questions become impossible; without humility, there cannot be faith.

Here is something from Reb Leib Chasman on the subject, with the usual OCR issues:

ובהקדם גם דברי ספר אור יהל להגר״ל  חסמן ז״ל  פ׳ ויחי שכותב לבאר

 מאמר  חז״ל  בתענית דף  ה׳  ע״ ב  דאיתא : רב  נחמן ורב  יצחק  הוו  יתבי  בסעודתא  וכו׳  א״ל  הכי  א״ר  יוחנן

 יעקב  אבינו  לא מת, א״ל וכי  בכדי  ספדו   ספדנייא  וחנטו  חנטייא  וקברו  קבריא,  א״ל  מקרא  אני  דורש  שנא׳  ואתה  אל  תירא  עבדי  יעקב  נאם ה׳  ואל  תחת  ישראל  כי  הנני  מושיעך  מרחוק  ואת  זרעך  מארץ  שבים

 מקיש  הוא  לזרעו  מה זרעו  בחיים אף  הוא  בחיים,  וכתב  לבאר  וללמד  מזה  יסוד  נפלא,  דהנה  אם  אדם

 יראה  בעיניו  את  ראובן  חבירו,  ושומע  קולו  ונדמה  לו  לקול  שמעון, ודאי  ישפוט  שחוש  שמיעתו

 הטעהו,  ובאמת  ראובן  הוא  ולא  שמעון  כי  חוש  הראיה יותר  חזק  מהוש  השמיעה,  כ״ש  אם יאמת  לו  על  אחד

 שמת  ורואהו  עומד  לפניו, מי פתי יחשוב אחרת שאמירה זו אינה מכוונת, והנה ראה זה פלא, שרב נחמן תמה ושואל: וכי   בכדי חנטו חנטיה?  בא  ר״י ומשיב לו מקרא אני דורש, ומה תשובה  היא זו? הא ראינו  שמת וחנטוהו  וקברוהו, אולם חז״ל  השמיענו  בזה, שאם נסתר  חוש  הגשמי  ע״י  מה  שמצאנו  בתוה״ק  איפכא ,

 ע״כ  מסיקים  מזה  שחוש  הגשמי  הטעה,  ורק נראים כחונטים, כי מכיון שמקרא אני דורש עפ״י הכללים

 האמיתיים  שנתנו  לנו  מסיני,  הדי  שהקב״ה  אומר כן, וממילא  ברור שרק נדמה להם שמת, אבל הי היה ,

 ככה  למדו  הז״ל  תורה, וזהו  ההבדל הגדול והריחוק  הנורא שבין דעתנו לדעת חז״ל, מן החיפך אל  החיפך ,

 שאצלנו  בעניותנו  העוה״ז: הוא  מציאות  ״והתורה  נדרשת״ ,  משא״כ  חז״ל  בעיני  קדשם המת  ראו את התורח  בחושיחם כמציאות, וכשמקרא אני דורש בטלים כל החושים הגשמים

In other words, you can say  למה לי קרא- סברא היא, but you can't say  סברא היא- מאי איכפת לי קרא