The Rambam and the Four Tibulim

Mishna Pesachim 116a:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים

Every other night we dip once.  On this night, we dip twice.

Gemara there:

מתקיף לה רבא אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא אלא אמר רבא הכי קתני שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים מתקיף לה רב ספרא חיובא לדרדקי אלא אמר רב ספרא הכי קתני אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים

Rava asks, is it so certain that we do dip once at other meals?  Rather, this is what it should say: on all nights, we are not obligated to dip even once, and on this night, twice.  Rav Safra asks, "Obligated?  This is not really an obligation, it is just so that the children should wonder what is going on and ask questions!"  Rather, says Rav Safra, this is what it should say: we don't even dip once; this night, twice.  (According to Rav Safra, the proper wording is, as we say it, "On all nights we don't dip even once....")

Rashi: 

חיובא לדרדקי. בתמיה הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן: אלא אמר רב ספרא כו'. מהכא שמעינן דהכי אית לן למימר שבכל הלילות אין אנו מטבילין [אפילו] פעם אחת 

What are the two dippings?  Rashi on the Mishna says

שתי פעמים. טיבול ראשון דשאר ירקות וטיבול שני דמרור

The problem is that the Rambam prescribes not two dippings, but four.

In 8 Ch'uM 2 he says

מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת (1) ואוכל 

and there in 8:8 he says 

בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה. ומטבל מצה בחרוסת (2) ואוכל. וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת (3) ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו. וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת (4) ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש

That's a total of four.  So how is it that the Rambam brings the Mishna in its original form and says that the question is worded "two times"?

8:2

. ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים.

This is not my question.  It was asked by numerous Rishonim and Achronim, as brought in the Tur in OC 475.  This is why many disagree with the Rambam's idea of dipping Matza into Charoses, or anything at all.

But even if you drop the dipping of Matza on its own, there remains another issue:  The Rambam says that the Korech has to be dipped into Charoses as well.  This makes perfect sense, because the Korech contains Maror.  Hillel, when he made his Korech, had to have dipped it into Charoses, so if we're making a Korech in memory of what he did, it makes sense that we do so as well.

But, as the Tur brings from the Avi Ha'Ezri, that leaves us wondering why we do three tibulim, when the Mishna says two.

The Pri Chadash (OC 475, DH ומ"ש עוד) says he's not bothered by the additional tibbul of the Korech, because the dipping of the Korech is only as an alternative to the dipping of the Matza and the Maror individually.  We do both, to honor the two opinions, but in theory, they are mutually exclusive.  But he is still bothered by the Rambam's idea that the Matza should be dipped into Charoses, so that's three tibullim- Karpas, Maror, and Matza.

Dr. Nachum Stone, of Maale Adumim, suggested two answers, and I think they're both kedai to hear.

1.  That the tibbul of the Matza is not counted.  They would always dip the bread into something at a meal, so it wouldn't arouse any remark.  It is only the dipping of Karpas and Maror that is unusual, as Rashi said.  I later found that my rebbi and chavrusa, Rabbi Moshe Brown of Far Rockaway, says this in his most recent sefer, Ma'adanei Moshe.

2.  The although the Gemara does not make any determination of whether the halacha is like Hillel or the Rabanan as far as Korech is concerned, the Rambam pretty clearly is favoring Hillel, most likely because he learned that even the Rabanan agree that one would be yotzei the mitzvos of the Korban and the Matza, and certainly the Maror, with a korech.  Hillel only differs in holding that they must be eaten like that.  (This is how the Rashbam and the Ramban learn the Gemara Pesachim 115a)  This is evident in the Rambam in 8:6, where he says 

 ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

The fact that the Rambam then turns around and says that nowadays we eat them separately at first and only later combine them into a korech is hard to understand, (and may have to do with the Reb Chaim on Pesachim 120a, page 33 of Reb Chaim Al Hashas and the mitzvos mevatlos issue) but in any case, it is pretty clear he paskens that we used to do like Hillel's korech only.  I later found that Rav Yaakov Kaminetzky says this in his Emes L'Yaakov.

If so, then Bizman Habayis there were only two tibullim, the Karpas and the Korech.  The language of the question, that originated in the time of the Beis Hamikdash and reflected what they did then, remains on the books, despite the fact that we do things differently now.  But that's not a problem.  At worst, it will just be another reason to ask a question.  And at best, it's a preparation for Biyas Hamashi'ach.

Today, (Vayakhel-Pekudei 5673), the Chaver Mike Nussbaum proposed another answer.  The phrase "Matbilin shtei p'amim" might refer to the thing we're dipping in.  There are two dips, saltwater and charoses. I have to think about the word "p'amim" though.  If it said יש לנו שתי טיבולים. or מטבילין שתים, I would agree, but to read this into פעמים is difficult.  Furthermore, while the Rambam in Pirush Hamishnayos says that the first tibbul is in saltwater, in the Yad he says that there is no tibbul in saltwater: that all the tibullim are in Charoses.  So CMN's teretz will not stand.

I recently heard a very nice answer to this question.  The Leket Yosher (page 85), a talmid of the Trumas Hadeshen, says that he saw his rebbi dip two zeisim of maror at once, in the beginning of the meal.  He would then eat one, and save the second one to put into the Korech.

וראיתי שנוטל שני דתים מרור בטיבול ראשון, ויטבול בחרוסת, ונתן לכל בגי הסעודה עוד שני זיתים, ואח־כ עשה הכרכה [על אכילת מרור], ואוכלים זית אחד, והזית שני מניחים עד לכריכה, וכרכו למצה השלישית והוא אכל בהסבה, כן כתב בסדרו

He does not suggest any explanation for what he saw the Trumas Hadeshen do, he just reports what he saw.

But the Mateh Moshe (648), in discussing the problem with the number of tibullim, says that he has a solution: that you should do both zeisim of Maror at once, and use them separately, and so there would be only two tibullim; one of Karpas in saltwater, and one of the two zeisim of maror.  It's interesting that he suggests it as a solution to the tibbul issue, without knowing that by doing so he explained the behavior of the Trumas Hadeshen.

 ואח״כ יבצע מצה שלישית לכריכה וכתב אבי העזרי שאין למובלו בתרומתלשני שיבולים מצינו בזמן הזה דרניצין למיעבר כהלל ג׳ לא מצינו . ור׳ שמעיה כשם רש״י כתב לצריך לסובלו במרושת וכן כתב הרא״ש ז״ל וטובלו בתרופת שכך היה הלל עושה אוכל השמ מצה ומרור וטבל במרושת וז״ל כמ״ג רבעו ימיאצ היה טוכל הכריכה במרושת למאמר דהיה זכר להלל עבדינן כהלל לכרך פשח מצה במרומז ראם לא כן היכן אכל מרושת ליליה . וכן היה נוהג מהר׳׳ש ומהר״י מול״ן-וכן כתב אבן הירמי ומצאתי כתוב לכלי שלא להוסיף על השיכולים יטבול בדיישונה שני זמים וינימ אמת לכריכה: 

Please see the comments:
I don't have time to write any more today, but it's very kedai to see the ideas brought there, such as that the word Tibbul does not necessarily mean dip; many rishonim say it means 'beginning a meal.'  As such, the question is not why do we dip once, or twice, or three times.  The question is why do we dip the karpas before we're ready to really begin the meal:  why do we act as if we're beginning a meal when we don't actually eat anything at that point.