רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה לא שנו את שמן ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין לא היו קורין ליהודה רופא ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי לא שנו את לשונם להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן (שמות ג) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וכתיב (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ולא אמרו לשון הרע שנאמר (שמות יא) דבר נא באזני העם אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה תדע לך שהיה כן אחת היתה ופרסמה הכתוב שנא' (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, שלומית, דאמר ר' לוי דהות פטטא בשלמא שלם לך שלם לכון בת דברי אמר ר' יצחק שהביאה דבר על בנה למטה דן גנאי לאמו גנאי לו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו.
On the other hand, Chazal say that we had fallen to the forty ninth level of tumah, of spiritual decay. I wonder, what is the value of having Jewish names and talking in Hebrew if you worship idols? I understand the value of kind speech, and family purity. But how important, and of what spiritual or ethical weight, is ethnic purity? Does acting like a "Hebrew" have any value at all? Was the value simply that we had retained a bond to Avraham Avinu? Is there some greater value in Jewish Identity that is entirely unrelated to spiritual standards?
1. The famous statement of Chazal that "Klal Yisrael was redeemed in the merit of not having adopted non-Jewish clothing" does not exist. The only similar statement is the one quoted above, which appears in several places. The one similar source is likely a copyist's error.
(מדרש רבה שיר השירים (מדרש חזית
גן נעול אחותי כלה: רבי הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.
מכילתא בא פ"ה,
שלא נחשדו על העריות, ולא ספרו לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם
בזכות ארבעה דברים, נגאלו ישראל ממצרים,
שלא שינו את שמם,
ושלא שינו לשונם,
ושלא היה בהן לשון הרע,
ושלא היה בהן פרוץ בעריות,
שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון סלקין, ראובן ושמעון נחתין, שלא שלא שינו לשונם, כי פי המדבר אליכם(בראשית מ״ה י״ב), ובלשון הקודש היה מדבר, ושלא היה בהן לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א בי) את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש, ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חברו, ושלא היה בהן פרוץ בערוה, תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.
שלא שינו את שמם,
ושלא שינו לשונם,
ושלא היה בהן לשון הרע,
ושלא היה בהן פרוץ בעריות,
שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון סלקין, ראובן ושמעון נחתין, שלא שלא שינו לשונם, כי פי המדבר אליכם(בראשית מ״ה י״ב), ובלשון הקודש היה מדבר, ושלא היה בהן לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א בי) את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש, ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חברו, ושלא היה בהן פרוץ בערוה, תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.
On the other hand, it does appear here, but it 's probably a copyist's mistake.
(Medrash Lekach Tov) פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק ו' אות ו' :
לכן אמור לבני ישראל. זו שבועה, שנא' ולכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד): אמור לבני ישראל אני ה'. שאמרתי לאברהם אביכם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז): והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם,כנגד ד' זכיות שבידם,
שלא שינו את לשונם,
ולא חילפו את שמלותם,
ולא גילו את סודם, דכתי' ושאלה אשה משכנתה ,
ולא בטלו ברית מילה.
שלא שינו את לשונם,
ולא חילפו את שמלותם,
ולא גילו את סודם, דכתי' ושאלה אשה משכנתה ,
ולא בטלו ברית מילה.
It also appears there in Shemos 12:6, but there it is consistent with all the other Medrashim and says nothing about clothing.
ארבע מצות היו להם לישראל
, לא נחשדו על העריות
,לא שינו את שמותם,
לא שינו אה לשונם
לא גילו אה סודם
So the Lekach Tov quoted above is most likely not reliable. Anyway, if they didn't wear Egyptian clothing, what was the point of ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת? They couldn't wear the stuff anyway! Unless you want to answer that they didn't borrow the clothing to wear; they gave it to their kids to wear, which explains ושמתם על בניכם ועל בנתיכם.
Having said that, I want to emphasize that this does not prove there is no validity or significance to the alleged Chazal. It has become a part of our oral tradition, like הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, which also is not exactly what it says there, or כל ישראל ערבים זה לזה. For example, the Chasam Sofer is quoted as saying on the passuk ויבא יעקב שלם that it is the the Roshei Teivos of שמם לשונם מלבושם, שלא שינו את שמם ואת לשונם ואת מלבושם. Also, the Chasam Sofer brings that language in his drashos here (Drashos II page 516.)
2. Reb Moshe in his Igros, OC 4:66 says the following, in which it is clear that he is thinking about our question.
זה ששיבחו חז"ל ויק"ר ל"ב בגלות מצרים שלא שינו את שמותן הוא לקודם מתן תורה שלא היה היכר גדול בשביל קיום המצות דבני נח ובפרט שחלק גדול מישראל עבדו ג"כ ע"ז ורובן לא מלו את בניהם עד סמוך להגאולה כשהיו צריכין לאכול הפסח שמל אותן יהושע ומשמע שהיה רוב גדול לבד שבט לוי שהם מלו את בניהם כדכתיב ובריתך ינצורו בברכת משה ואף שפרש"י על אלו שנולדו במדבר היה זה גם במצרים כמפורש במדרשות,
שלכן בשביל האמונה שיגאלו ורצו שיהיו ניכרין שהם ישראל הנהיגו להקפיד שלא ישנו את שמם ולא ישנו את לשונם ומטעם זה שייך זה להגאולה משום שבשביל אמונת הגאולה הקפידו על זה
אבל אחר מתן תורה אין לנו חיוב מדינא וגם לא מעניני זהירות ומוסר אלא מה שנצטוינו התרי"ג מצות לדורות והמצות שנצטוו לשעה וכפי שנאמרו בתורה שבעל פה ולכן לא הקפידו ע"ז רבותינו דהא אף עניני זהירות ומוסר ומעלה נמי נאמרו מסיני עיין בריש פרקי אבות ברע"ב ולא היה זה בקבלה שכן איכא מעלה גם אלאחר מתן תורה אלא שבזכות זה נגאלו אבותינו שאפשר לפרש שהיה מעלה ודבר טוב רק אצלם כדלעיל ולא אחר מתן תורה. ואף שמסתבר כן מסתפינא לומר זה בלא ראיות גדולות
He says that the merit of keeping our language and clothing was not the mere fact of retaining those things. It is because their doing so demonstrated that they remembered Hashem's promise that He would redeem them, and they wanted to remain Jews, so that Hashem should take them out and bring them near to Him as His nation. They kept their way of dress and speech in order to remain a separate nation, the nation that Hashem promised to redeem.
3. And from the Sefer Ma'or Va'Shemesh (Rimzei Pesach, bottom of first column):
I apologize for the terrible OCR that resulted from the old print. If you have a clean copy, please send it to me. I fixed what was necessary to get a rudimentary understanding.
ויראה בזה על מאמר חז״ל בזכות ג׳ דברים נגאלו
ממצרים שלא שינו את שמם ילא שינו את לשונם ונו׳ ויש
להתבונן מה שלא שינו את שמם ומה מעלתו גם אמרו שלא
שינו את לשונם איך היה באפשר לדבר לשון הקודש תמיד הלא
בין עם לשון אסרת התגוררו אשר לא הבינו לשון הקודש והיו
מוכרחים לדבר עמהס בלשונם גם מהו גריעות שינוי הלשון גם
אמרי חז״ל שהרשעים אינם יודעים את שמם טןכר וזה עעמא
בעי מדוע אינם יודעים שמם ולבאר כל זה נראה ע״פ מימר
מזיל עד שאתה מתפלל שיכנסו בן ׳דנד תודה התפלל שלא
יכנסו בן מאכלות אסורות והענין הוא כי הנס כל מיני ד נוד׳
« ל עיני לשונות כילם הם על ידי צירופי הכיב אוסיוס
המורה הקשודם נס׳ מוצאות הסה שאי אפשר לדבר פוס דיבור
מולא דק על יד• אוסן הכ«« אוסיום וכקודוסיהן שהם הם
אושיוס סורסינו הקדושס ולכן כשהאדם שוער פיו ילשינו
מיינו •mid• מלמו שלא •כגנס גר׳ס הלשון נמאכלוס אשמיו׳
יגס שלא ׳דגר שקרים ולה״ר ולצנום ודומיהן אז פיו ולשונו
סם בקדושה ואינם .סחסהסיא שאין אייזס החילונים כהי
«ולאוס פיו ואז אן אם ידבר מ אד לשונוס תודו סם ככלל
Basically: he says it is difficult to understand why retaining their ancestral language was a reason for their redemption. מהו גריעות שינוי הלשון? What's so bad about changing your language? He answers, I think, that by "lashon" Chazal didn't mean lexicon. They meant the kedusha of the way they expressed themselves. When someone says that a person dresses like a sheigitz, or talks like a sheigitz, I think it doesn't necessarily mean that he wears jeans and talks in English. It means that he wears clothing, and uses language, that we associate with a cultural milieu that is inconsistent with Yiddishkeit. When the Kohen Gadol is told not to be meisi'ach da'as, when we are told not to be mei'si'ach da'as from Tefillin, it means to not do something that is inconsistent with the Kedusha of Tefillin.
4. We can't not quote the Maharam Shick. A vociferous enemy of the Haskala and the Reform, he took every opportunity to attack what he saw as breaches in our Mesora. This is from his Teshuvos, YD 169. The idea is that he holds that having a non-Jewish name is an issur De'Oraysa that might fall into the category of Yeihareig ve'al ya'avor.
אם אמנם שאין אני יודע לכנות אותו מ״מ ראיתי שראו• להשיב על הדבר אשר שאל שיש בני אדם שמכנים עצמם בשם הגוים וממלחו די הוכיח אוחם דהרי אמרו במדרש שבזכוה זה שלא שינו אמ שמם זכינו לצאמ ממצרים והם משיבים שלזה די כמה שיש להם שם יהודי לקרותם בו לעלות לחורה וזה רבר הבל וטפשות כי בוודאי יש בזה איסור דאוריימ׳ כמ״ש הרמב״ם כפ׳ י״א מהלכו׳ מ״ז דמקרא מלא נאמר בסוף פ׳ קדושים ואבדיל אתכם מן העמים להיוה לי ומשם ילפינן בספרי דאין רשאין לדמות להם בשום אופן וכל שהוא מושה לדמות להם מובר מל מה שנאמר בתור׳ דאסור לנו לדמות להם וכשם שאסור לנו להדמות להם במלטשם ובהילוכם ובשאר מנהגיהם ה״ה וכ״ש דאסור לדמום להם בשמם ומלינו למשוה כמו
שמשו אכומינו שנאמר כהם ויהי שם לגו• גדול ודרשו חכז״ל מלמד שהיו ישראל מצויינים שם : וביותר ביאור אמרחי הכוונה דהנ׳ כהיוחי רכ דק״ק ימרגין סמוך לפרפשכורג ופמם נזדמן לי כשמסרמי המאפריקמל להשר המיופד לזה החרפם לפני ואמר כי לא נאה מה שיהודים קורץ מצמם כשם הגרם ושאר כל האומומ מחשיטן השמוה הכאים להם מראש
האומה דהיינו אונגאד׳ פראנצמזיא וכדומה כולם מחשיכין הלשון והשמוה שלהם ואינם משנים כשום אופן כי מחזיקי׳ זאה להם לככת׳ ולמפארמ והיהודים אשר הם מקדמור האומומ קיומי הסולם המה כושים מצמם להקרא כשם המצם ומשנים שמם לשם האומו׳ וזה להם גנאי גדול ולא הי׳ כפי ממנה להשיכ לו אכל דחימי אומו כדכדם שהגלומ גורם זאמ •
אבל כאמה גם כזה נהקיים כנו הקרא כי דור מהפוכומ המם כדם לא אמון כס שאכומינו וכל הדורוה אשר לפניהם הי׳
סליהם מול הגלומ כמקפו ומ״מ לא שינו אח שמם ולא הי׳ להם שם הישראלי לכיוש ולכזיון ואדרכה הי׳ להם שם הישראלי לככוד ולתפארת וכמו שאמרו חכז״ל פל הקרא איש יהוד הי׳ כשושן שהי׳ מוכמר כנימוסין שפשה לסצמו כתר שהוא יהודי ורףמו כחקוהיהם לא מלט ואכויל אמכם מן הסמים ומכשו שהוקל כוכד הגלומ ואין הישראלי׳ מכוזים טן האומו׳ הם משנים שמם ולשונם כדי לומוח מצמם לאוה״ע ויש להמליץ זה כקרא כי דור מהפוכוה המה וז״ש כנים לא אימק כס היינו שאיני רוצי׳ כשם המגדלי׳ אותם ומהמימ׳ שהרי אמרו כיומי ל״ח ס״כ דאסור לקרוי כשם איש שהוא רשפ דרשעי׳ לא מסקיק כשמייהו שנאמ׳ שם רשפי׳ ירקכ פיי״ש ואומן אנשי׳ קודאין פצמם כשם הגוים והרי כזה הם מראים שהם מחשיכים יאה הגרם יומר מהישראלית והד מפולס הי׳ הדרך לקרוא שם כניהם וכנוהיהם סל שם אכוחיסם או סל שם צדיקים קדושים וגאונים גדולים שהם היו החשוס והחדשים מכזים אכוחיהם וגמליהם וקדושיהם ומחשיבץ ומשכחץ ומסאדן שם הגרם לקרוא שם צאצאיהם סל שמם והרי זה כזיון גדול לאכוחיהם כל אחד מישראל שהטא טטרים הי׳ קורא בקול גדול וירד מצרים שם ויהי שם לגוי גדול וגדול הוא לשון חשיכומ והיינו דדרשו בסשרי שטו מצויילם שם דהיינו מלשון שם והיינו שטעו מצויינים ג״כ כשם אפפ״י שפכדו פמנו פטדה פרך אסי״ם לא נתנו לקרות לסצמם כשם הגוים ושם היהודי לא הי׳ לסם לכת ולקלק תהו שפמוה לאבותינו ולנו כצאמינו ממצדם
5. To balance out the Maharam Shick, here is what the Maharashdam says in YD 199. He says it's no big deal.
אלו האנוסים שבאו מפרטוגל והיו להם שמית כשמות
הגוים ואחר שבאו לבקש את ה׳ ואת תורתו משנים שמם
לשמות בני ישראל ויש להם צורך לנתונ ממקוס אשר הס ׳ושניס ניהחחס אצ
ממקום אשר סיה להם שמות נשמות הגו״ אס לקרוניהס וחס למי שנושא ועת!
ממונם אס יסלים לנתונ ולשנות שמס נשמות אשר סיו להם נגיותס או אס
יש חשש איסור נדנר מפני שנראה מקיים היותו עדןגוי ונלת׳ מורה נתורת ה׳
תשובה אמת נ׳ מדת חסידות לא קאמינ׳ דודא׳ מדת חסידות הוא
להרסיק סאוס עצמו ננל מינ׳ הרחקת שאיפשר ונפרט למי שענרו
על רא8ו סמיס הזדוני׳ אנן מן הדין נד נעינ׳ דנד נרו׳ שאין נזה סשש איסור
ל ואע״נ דלנאורה היה גר׳ להניא קלת ראיה לאסור ממה שנתנ הטור
׳״ר סי׳ קצ״ז וז״ל אסור לארס לומר שהוא צוי נרי שלא יהרנוהו רניון שאומר
שהוא נוי הרי מורה לרתס ונופר נעיקר ע״נ ויאמר האומר רסכא נמי כיון
שקור׳ עצמו נשם צוי הוה ליה נאומי שהוא גוי ואסור ואפי׳ את״ל ישאג־
החס מ״מ נס יש נגוון ההוא יתר שאת שהוא להציל עצמו מן המות ואפיה
אסור הנא ולא הוי אלא לצורך ממון או ר׳א היה ראוי לאסור אלא שנר׳ נלי
ספק שאסר עיון נל דהו ימצא סארס שהרק הוא שהוא מותר
6. To Eli and gu- I think you're both right, and I'm not done yet. And Eli- thanks for the MM to the Igros. I hadn't looked at the comments before starting out this afternoon.
7. I can't enunciate it well, but to me, there's something here that illustrates the importance of things that define us as Jews, even outside Torah and Mitzvos. Maybe it's the "organic whole" idea.
7. I can't enunciate it well, but to me, there's something here that illustrates the importance of things that define us as Jews, even outside Torah and Mitzvos. Maybe it's the "organic whole" idea.
6 comments:
The value of keeping a connection with Avraham Avinu is actually very important. Ideologies come and go, but in the long run, once you're part of Klal Israel, there is still hope.
Moreover, keeping one's Jewish identity, especially at times when this means more difficult life, could signify that whatever complicated relationship this person has with HKBH, he is still interested (maybe subconsciously) in this connection.
Finally, see Reb Tzadok somewhat controversial view (censored in some editions) http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154006&#
Section #54 (p.25)
This was the shitta of Rav Noach Weinberg ZTz"L: give people a Jewish identity, make them proud of it, and worry about the details later. This is basically the approach of Chabad also.
On the other hand, Ohr Somayach feels that they have to take each individual and make a complete chareidi out of them.
Note that the "loshon horah" factor in the midrash is expressed in other places as "lo gilu mistorin shelahem l'goyim." Again, family pride: don't break omerta.
As Eli says, this was an expression not of "they deserve to be redeemed" but rather "there is still hope, so let US try it." As in "או הנסה אלקים".
Which brings up a novel possible interpretation of Hillel's dictum: "...מה דסני עלך לחברך"; once you accept the members of Klal Yisroel as "חברך" [or "רעך" in Rabbi Akiva's declaration of the כלל גדול בתורה], then "אידך פירושה, זיל גמור"
Your phraseology begs the converse question: what is the value of a high level of spiritual attainment if one does not feel part of the body of Yiddishkeit?
Isn't this the issue of Poresh Min Hatzibur?
What frightens me are the determinants of belonging: Jewish names and speaking Hebrew. Is Mike or Bill or Berel a Hebrew name? Does English or Yiddish or Brooklynese qualify?
I have theory why the name/ethnicity bit is important. If you look at the effects of the Reform movement as compared with the effects of Zionism it's easy to understand. Both were led by people whose belief in mesora was weak or non-existent. In a way, the Reform movement was more religious, placing emphasis on religious ceremonies as opposed to ethnicity or national pride. Yet they not only failed in their mission, 5 generations later, many of their descendants aren't even Jewish! On the other hand, the secular, even atheist, Zionists kept their Jewish names, created a new language, and took great pride in their jewish identity. Now, only a few generations later many of their descendants have rediscovered Orthodoxy, or at the very least,most believe in G-d. When the base of ethnic identity and pride exists, there's always a chance to rediscover the mesora. When you don't have that, it doesn't matter how "spiritual" you are- there's no possible Jewish future for your progeny.
R. Moshe (http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=920&st=&pgnum=118) says that maybe Lo Shinu Shmam etc. is only before Matan Torah. Meshech Chochma (http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14061&st=&pgnum=60), however, relates it to Galus in general, where keeping the Jewish identity is the major concern "שלא יאבדו קיומן וצורתם הלאומית".
In addition, RMF (above) says that names שנשתקעו בישראל are ok, so I guess Berel is fine, but Bill maybe not.
Thanks for the Reb Meir Simcha, Eli. It'll be useful at the seder.
Post a Comment