Yisro: Sinai, Seyir, and Paran

There are well-meaning Jews that feel that religion is not exclusive, that while Hashem commanded the Jews to behave in a specific manner, Hashem inspired other nations with alternative ways to serve Him. With all due respect, I believe this would be apikorsus - nebach an apikores, but nevertheless apikorsus. There is one revealed truth, and Hashem's people is Klal Yisrael, and all other religious belief systems are affronts to the Ribono shel Olam that range from false to depraved. Still, there are shomrei Torah uMitzvos, Yerei'ei shamayim, people who sincerely feel that they are ma'aminim, who do feel that way.

Describing Mattan Torah in Vezos HaBracha, Moshe Rabbeinu says (Devarim 33:2)

יאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת [אש] [דת] למו

Chazal tell us that Hashem offered the Torah to the nations, but they all declined. Rashi there says

מסיני בא. יָצָא לִקְרָאתָם כְּשֶׁבָּאוּ לְהִתְיַצֵּב בְּתַחְתִּית הָהָר כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לְהַקְבִּיל פְּנֵי כַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות י"ט), לִמְּדָנוּ שֶׁיָּצָא כְנֶגְדָם:

וזרח משעיר למו. שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ:

הופיע מהר פארן. שֶׁהָלַךְ שָׁם וּפָתַח לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקַבְּלוּהָ וְלֹא רָצוּ (ספרי):

Which is in Avoda Zara 2b

אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתי' (דברים לג, ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן  א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה

and the Medrash there in more detail.

אריב״ל, בתחלה כשבקש ה׳ ליתן תורה לישראל הלך אצל בני עשו הרשע ואמר להם רצונכם לקבל התודה? אמרו, מה כתיב בה? אמר, לא תרצח. אמרו, לא הבטיחו אביו אלא על החרב שנאמר על חרבך תהיה (בראשית כ״ז:כ״ה) ואיך נקבל התורה? (עי׳ מכילתא יתרו פ״ה). הלך אצל בני עמון ומואב, א״ל רצונכם לקבל התורה? אמרו, מה כתוב בה? אמר, לא תנאף. אמרו, איננו באים אלא מזימה, שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית י״ט:ל״ו) ואיך נקבלה. הלך אצל בני ישמעאל, א״ל רצונכם וכו׳, אמר, לא תגנוב. אמרו, כל אותן האנשים אין חייהם אלא מגניבה וגזל, דכתיב והוא יהיה פרא אדם, ונקבל התורה?! הלך אצל בני ישראל, אמרו נעשה ונשמע. עלי עשור ועלי נבל (תהילים צ״ב:ד׳) - עלינו לקבל עשרת הדברות עלי נבל, עלינו לקבל אפילו בימי השמד. ובשעה שהקב״ה ירד על הר סיני ליתן תורה לישראל נדמה להם כזקן, שאין תורה נאה אלא א״כ זקן. ובשעה שעלה אלהים לעשות מלחמה נדמה להם כבחור, שאין מלחמה נאה אא"כ בחור, שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳).

I saw a interesting thing about this passuk. The ibn Ezra mentions that some חסרי אמונה, those that lack the true faith, claim that this passuk alludes to the historical process of revelation, the development of all three Abrahamic religions - Sinai, the first revelation, to the Jews, Seir to the Christians (Edom, Breishis 36:8, וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום), and Paran to the Muslims (Yishmael, Breishis 21:21, וישב במדבר פארן ותקח־לו אמו אשה מארץ מצרים).  Some see in writings from Rav Saadia Gaon, (found in the Geniza,) that he, too, had to address this claim and demonstrate its falsehood.

Here is the ibn Ezra in the passuk in Vezos HaBracha. 

אש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו:

I saw this in a Bar Ilan article by Shimon Stober, who actually cites a Muslim theologian that made this assertion.

Ali ibn Rabban al-Tabari in Kital al-Din w-al-Dulah (The Book of Religion and Empire), wrote of Mount Paran, mentioned at the end of the verse at hand, as follows:
"In this book [Deuteronomy], Moses said:  “The Lord came from (Mount) Sinai and rose up from Seir, and appeared from Mount Paran, with tens of thousands of saints at His right hand.”  …Paran is the land which Ishmael—peace be with him—inhabited; for this reason the name of the Lord is on the Prophet [=Mohammed]."

The article does not mention an interesting fact - that His full name was Abu al-Hasan Ali Bin Sahl Rabban al-Tabari, and that his father, Sahl, came from a prominent Jewish family. (He was, of course, a famously successful physician.)  One might speculate that he had a personal motivation to view Islam as a rightful heir to the Gilui Shechina on Sinai.  In any case, al Tabari was born in 838, and Rav Saadia Gaon in 882, so he might have been familiar with al Tabari's writings.)

It's interesting that all the supplanters, mimics, and modifiers, ranging from Achav to Menashe to the Tzedokim to modern Reform and Reconstructionists, have to prove that theirs is the truest expression of Judaism, or, at least, that it stems from the same foundation as Judaism. Aaay, you might ask, what's wrong with Yiddishkait unmodified, as it has been practiced for thousands of years? Oh, we were expected to evolve past that, or the Jews were cast away, or any other self-serving  rationalization. So no, the Torah is not telling us that Christianity and Islam are chas mi'lihazkir divinely inspired alternatives.

But I think that derech drush one could say that the passuk is a foreshadowing of the positive effect that Mattan Torah to Klal Yisrael had on the rest of the world.

It's interesting that of the four verbs in the passuk - ,בא, וזרח, הופיע, ,ואתה , two clearly are past tense and two can be either past or present or future. בא and אתה are general, while זרח and הופיע are clearly past tense. One clear example of the word "Ba" having a range of meanings is the machlokes Rambam and Raavad and Ramban regarding the phrase "עולם הבא."  
Rambam and Raavad 8 Teshuva 8:

זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם. אין הדבר כן. אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה: 

השגות הראבד   זה שקראו וכו'. א"א נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש: 

Similarly, the Zohar Chadash page 265, 

(השמטות הזוהר דפו"  דף רס"ה ע"א) השמטות הזוהר סולם אות שלד: (ספר הבהיר שם עין לא ראתה וגו'. סימן לט) ישב רבי ברכיה ודרש מאי האי דקא אמרינן כל יומא העולם הבא ולא ידעינן מאי קאמר העולם הבא מתרגם עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור גדול להאיר. ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו צפה הקב"ה שאינן יכולין לסובלו לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד לבוא אמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוהו אתן להם זה לעולם אחרון והיינו דכתיב העולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה"ד (תהילים פרק לא פסוק כ)  מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:

הסולם אות שלד: ישב ר' ברכיה וכו: ישב ר' ברכיה ודרש, מהו זה שאנו אומרים כל יום עולם הבא שמשמע שבא מכבר, ולא יודעים מה שאומרים. והתרגום מתרגם על עולם הבא עלמא דאתי, ומשמע גם כן שבא מכבר [=מקודם].

The gilui Shechina of בא on Har Sinai is a  קול גדול ולא יסף  (Devarim 5:19), which means once and never again, and it also means once and never ending. 

The fundamental and primary Mattan Torah to Klal Yisrael is ongoing. That Mattanah created an ongoing relationship, a Bris, between the Ribono shel Olam and Klal Yisrael, to the extent that Lo bashamayim hee, it is our Torah and the Beis Din Shel Maalah listens to what we say, אמת מארץ תצמח.  


The other nations - Edom and Yishmael - could not cope with the Taryag, they did not accept the Torah as we did. But they did learn from us, and although they modified it to be palatable to their tastes and their prejudices, they did absorb the teachings of monotheism, of Schar v'Onesh, and of revealed ethical law. The Torah was Sinai, and only Sinai, without addition and without subtraction. But it did leave a tremendous impact, and a salutary roshem, on Seir and Paran. So despite Edom and Yishmael's rejection of the Torah in full, le'maiseh they did listen and accept some essential truths.  When we look at those religions, as flawed as they are, we see the benefit of Mattan Torah.