Little Observations in Parshas Balak

1.  Apropos the new wearable computer, Google Glass, please note that in the Zohar of this week's parsha, the words "and Bilaam saw" are interpreted to mean that he had special glasses that gave him a super-normal ability to see things that no other man could see.  They are called משקופי דחכמתא, smart glasses.  It goes without saying that the terms מכשף  (magician) and מחשב (computer) are homonyms.  As Arthur C. Clarke posits in his third law, "Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic."

2.  In Bamidbar 22:20, the Netziv points out that Bilaam was warned not to go עמם , meaning with them, but later he was allowed to go אתם, with them.  Similarly, in Bamidbar 11:17, where Hashem was speaking to Moshe Rabbeinu, in one place  it says ודברתי עמך instead of the usual ודברתי אתך.
The Netziv explains that imam means intending to do what they wanted him to do, with a unity of vision and intent.  Itam, on the other hand, just means traveling together because your interests happen to overlap.    This, Hashem allowed, because although they wanted him to curse, he ended up giving a bracha.

What changed?  What characterized the Itam and the Imam?

Rav Schwab in the Maayon Beis Hashoeiva explains that the first time, there Bilam would have gone because he wanted to protect Moav and Midian, and his klala would be ‘lishma.’  When a person does something lishma, with sincerity, his effort will bear fruit.  Even though the Ribbono Shel Olam was defending Klal Yisroel, if Bilaam would have gone lishma, there was a chance he could have managed to say a klala, and a klala from Bilaam that would be lishma would have been destructive, and so Hashem told him not to go.  But once Bilaam revealed that his motivation was the honor and the reward he would receive, as he said in passuk 20, then Hashem told him to go, because then it was not lishma, and he didn’t pose a danger to Klal Yisroel.
We see from here that a person that works lishma can turn over the world, and can even subvert the retzon Hashem in this world at least for a time.  To a great degree, historic events stem from the will of charismatic individuals.  Every effort that is lishma will bear fruit— bichol etzev yehai mosar.
This is what the Chofetz Chaim meant.  He was asked, why is it that the communists were so successful, and seemed to be taking over the world.  He answered, Because there are among them a few that mean what they're doing sincerely:  “וייל עס איז דא צוווישען זיי א פאר וואס מיינען דאס אויף אן אמת.”  Those few that really believed in the truth of communism enabled that terrible and destructive and murderous movement to be so powerful and successful for almost a century.


This explains the difference in psukim referring to marriages.  Koheles 9:7- לך אכל בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך:  כי כבר רצה האלהים את מעשיך.   בכל-עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר.  ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך.  But in Koheles 7:26, מוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה.  
And this is why we make two brachos in the Sheva Brachos on the simchah: the first is chasan v’kallah, and the second is chasan im hakalla.

3.  22:18.  Bilaam was considered to be avaricious.  He said that even if he were offered a houseful of gold, he couldn't go against Hashem's will, and Rashi brings that this was evidence of his avarice, that he desired, and felt he deserved, a palace full of gold.
22:18:

 ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה

Rashi:

מלא ביתו כסף וזהב: למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:

In an interesting coincidence, that at least will remind us of the name, see Pirkei Avos 6:9, where Rebbi Yosi
ben Kisma said

אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

The question is, of course, where is the diametric difference between the greed of Bilaam and, lehavdil, the indifference to material things of Rebbi Yosi ben Kisma, evident in their almost identical statements.

But what I wanted to point out is that the name Kisma echoes the story of Bilaam who, the passuk says, was visited by the elders of Midian who came with magical items in their hands- Kisamim b'yadam.  (22:7)

וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם ויבואו אל בלעם

Eli sent a comment that I want to put in here.  I've expanded his references where I was able to.  His words are indented.

Re: עם vs. את -- I was bothered by these rules once, it is hard to apply them consistently. The Netziv you mentioned and הכתב והקבלה here in Balak say that עם is a stronger bond, unity of intent. This is along the path of Sefer Chasidim dictum on בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים. 

From the Sefer Chasidim:
`אל תערב בנים ובנות פן יחטאו. אז תשמח בתולה במחול לבדם אבל בחורים וזקנים יחדיו (ירמיהו לא יב), וכן ילדים וילדות משחקים ברחובותיה (זכריה ח ה) ילדים לבד וילדות לבד. וכן בסוף תהלים (קמח יב) בחורים וגם בתולות ולא אמר בחורים עם בתולות כמו זקנים עם נערים גם לרבות נשים לב

Maharal (Derech Avos on the Mishna of R. Yossi ben Kisma, see bottom right) goes in somewhat opposite direction, saying that 'א' עם 'ב' means that 'א' טפל ל'ב' (and that's why Rav Yosi ben Kisma did not accept the offer שתגור עמנו במקומנו).

 ואז אמד רבי  רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף  אלפים וכוי, והוצרך לומר עמנו במקומנו כלומר  בשביל שאנו צריכין לרב לעצתו וכדאמרינן למעלה  שנהנין ממנו עצה ותושיה, ולפיכך הוסיף עמגו.  ובודאי אם היו רוצים בו שילמד להם תורה היה בוחר  בישיבתם ביניהם, אבל לא היו רוצים רק שהם  צריכים לו׳ ולכך אמר עמנו לעשות אותם עיקר. ואם לא כן רק שהיו באים ללמוד ממנו, היה לו לומר רצונך שתדור אצלינו כי לשון עמנו שהם עיקר  והוא טפל עמהם׳ ולכך השיב לו כך. וכבר אמרנו כי  כל זה הגיע לו מצד שהיה מהלך בדרך והיה מחשבתו  בתורה לגמרי׳ ולפיכך באהבתו אשר נפשו היתה קשורה בתורה השיב כן. 

However, this echoes Rabbeinu Tam (but not Rabbeinu Elchanan) in Tosfos Yeshanim Yoma 85b, and how the Maharsha explains וחי אחיך עמך - חייך קודמין

Trying to avoid typing the whole thing out, I found a very fine sefer (despite what some people said about it) that brings down and expands the Tosfos Yeshanim there, and who brings in the machlokes rishonim to explain Ben Petura and Reb Akiva on 62 :

הנה התוספות ישנים (יומא פה) מביאים דיעות רבינו תם ורבינו אלחנן בביאור מדוייק של תיבת ״עם״. שם שנינו במשנת מיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה. שאלו שם בגמרא עם התשובה אין בפני עצמן לא (אין יום הכפורים מכפר) נימא דלא כרבי, דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר  ומתרצו שם בגמרא תשובה בעיא יום כפור, יום כפור לא בעיא תשובה. וכתבו התוספות, ואם תאמר הכא משמע דיום הכפורים עיקר ואפילו הכי קאמר עם תשובה, וקשה מכאן על רבינו יעקב שרגיל לומר  דתלמוד תורה טפל לגבי דרר ארץ מדקתני־ (אבות ב' ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, אלמא דרך ארץ עיקר, כדדייקינן (יבמות לח) גבי שומרת יבם שנפלו לח נכסים דיורשי האב עיקר ומיירי בנכסי מלוג מדקתני יחלוקו יורשי בעל עם יורשי האב אלמא יורשי האב עיקר, ואילו הכא קאמר עם התשובה אף על פי שאינה עיקר עיי״ש מה שתירצו, והביאו עוד קושיא על רבינו־ תם מדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת. וגו׳ וחיים עיקר, ותירצו דחיים דקרא דרשו׳ (בקדושין ל) על אומנות. ושוב הביאו את דעת רבינו אלחנן כי תורה עיקר, ומה שכתוב עם הוא איננו עיקר, ודחה שם את הראיה מיבמות, דשם: הדיוק הוא לא מדקתני עם יורשי האב, אלא מיתורא דמתניתין שלא אמר בםתמא יחלוקו. וכך הביא את שתי הדיעות האלו בהגהות מיימוניות. (ה׳ תלמוד תורה פ״ג) והאריך בהן עיי״ש.

ולפי זה נבין במה פליגי בן פטורא ורביי עקיבא, דבן פטורא סובר כרבינו אלחנן דתיבת ״עם״ אין פירושו עיקר או עדיפות, ולכן במה דכתיב וחי אחיך עמך, אין לו לעצמו עדיפות בכלל על אתיו, ואם בקיתון מים אין כדי להציל שניהם ממיתה, אז ימותו שניהם ולא יראה אתר במיתתו של תבירו, אבל רבי עקיבא סובר כרבינו תם דתיבת ״עם״ פירושו עיקר, וכיון דכתיב ותי אחיך עמך, דרשינן מזח חייך קודמין לחיי חבירה דעמך פירושו עיקר, ולכן חוא חעיקר וחבירו טפל, לכן חייך קודמין לחיי חבירך.

In a letter, Eli also pointed out that you can get a great, but somewhat strange, Sheva Brachos drasha out of this.  According to Rabbeinu Tam, that in phrases of "A im B" B is more important, then  יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ shows that derech eretz is more important, but then we have to interpret  ראה חיים עם אשה אשר אהבת to mean that Chaim is the career, and a wife is more important than the career.  So according to Rabbeinu Tam, the ascending order is Torah, Career, and Wife.  So if a person decides to earn a living instead of sitting and learning, he must hold like Rabbeinu Tam, and so he is obligated to be more dedicated to his wife than to his career.

 (According to Rabbinu Elchanan, that in phrases of "A im B" A is more important, then  יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ shows that Torah is more important than a career, and ראה חיים עם אשה אשר אהבת refers to life, not the career, so it only means that life is more important than one's wife.  According to Rabbeinu Elchanan, all we know is that Torah is more important than career, and life is more important than one's wife.)

ויקח משה את עצמות יוסף עמו or אם גנב יגנב מעמו - isn't אתו more appropriate according to the Netziv? Yosef indeed said והעליתם את עצמותי מזה אתכם.

Moreover, the Meraglim are called והאנשים אשר עמו (referring to Kalev). In Yehoshua, Kalev again refers to them as ואחי אשר עלו עמי These examples work better with the Maharal.

By Eliezer (when he went to find a wife for Yitzchak) we find first ורגלי האנשים אשר אתו and then on their way back והאנשים אשר עמו (here the Netziv approach might say that on the way there, Eliezer wanted to accomplish his mission, while the accompanying people just wanted to get home asap. On the way back, they all just wanted to get home)

 However, (i) we find that when Yaakov is going to Lavan - וישבת עמו and then later וישב עמו and ויעבד עמו. This seems a problem to both approaches. (ii) Avraham and Lot - וילך אתו לוט and then ולוט עמו הנגבה. Then again וגם ללוט ההולך את אברם and once more - אחרי הפרד לוט מעמו. (iii) In shoftim it says by Avimelech ויעל הוא וכל העם אשר אתו and in the next pasuk ויאמר אל העם אשר עמו, and there are many more such examples. It may be possible to find a local explanation to all of these, but the exceptions seem to overwhelm the rule.