NOTE: BEGINNING DECEMBER 2013, ALL NEW POSTS OF SERIOUS DIVREI TORAH WILL BE POSTED ONLY AT Beis Vaad L'Chachamim, beisvaad.blogspot.com


For private communication, write to eliezer(no space)e at aol

Thursday, August 08, 2013

Shoftim, Devarim 17:9 and 19:17. Duties of Obedience and Respect Towards the Shofet. Who is a Shofet?


The Torah commands us to obey and respect our Shoftim, our Judges.  Who is the Shofet that we have to honor?  Does this halacha apply in our times?

Before starting what I have to say, I need to note that Chaim B sent in a Mareh Makom to Rav Zolti's Mishnas Yaavetz CM 6 which addresses many of the issues I discuss here, and if you only have time for one, his is the one to read.

Pesukim 17:10-11 tell us that we are obligated to obey our Judges and and to respect what they say no matter what they say.
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך    
על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

And you shall do according to the word they tell you, from the place the Lord will choose, and you shall carefully follow their instruction.
According to the law they instruct you and according to the judgment they say to you, you shall do; you shall not diverge from the word they tell you, neither right nor left.

As time passes, as the distance from Har Sinai grows, what we know with clarity diminishes, and Torah wisdom deteriorates.  Nonetheless, you may not say that because the Shofet of your time is inferior to those of previous generations he is not entitled to respect.  Our parsha says twice that you must show respect to the Shofet, the Judge, of your time.

17:9
ובאת אל הכוהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.

and Rashi brings from the Sifri
ואל השופט אשר יהיה בימים ההם: ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך:

and to the judge who will be in those days: Although this judge is not [of the same stature] as other judges who preceded him, you must listen to him, for you have only the judge [who lives] in your time. 

19:17
ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם

and Rashi brings from the Gemara (Rosh Hashannah 25b)
אשר יהיו בימים ההם: יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד:

who will be in those days: [Now could one stand in front of those who are not in his day? Rather, it means that] Yiftach [one of the less important judges] in his generation, is [to be considered] as Samuel [the greatest judge] in his generation; you must treat him with respect.

In passuk 17:9, Rashi says that you must obey the Shofet.  In 19:17, Rashi says you must show respect to the Shofet.  Obviously, both rules need to be stated, because it is quite easy to be grudgingly obedient while being disrespectful, and vice versa.

There is a general requirement to honor a Talmid Chacham, derived from the passuk (Vayikra 19:32) מפני שיבה תקום.  As the Rambam (6 TT 1) says,
 כל תלמיד חכמים מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו: שנאמר "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן", זה שקנה חכמה. 
The requirement that we honor a Shofet is independent of that of a regular Talmid Chacham, as we see from our passuk that says ועמדו specifically by a shofet- ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.

This halacha is brought in Choshen Mishpat 2, where the Shofet is granted broad powers not only to interpret, but also to institute laws and ordinances as he deems necessary, and to enforce them and all civil and religious law by any means he deems necessary.

Here is the question.  Who is this Shofet that is empowered to do these things?  Who is it that is entitled to our obedience and respect?  Is his title earned by a standard of scholarship and wisdom, or is it granted democratically or by a committee?  Is his status universal, or limited to the community, or neighborhood, or state, in which he holds that position?

The title "Shofet" does not mean the same thing in every context.  For example, the definition of Shofet in Sefer Shoftim in Nach is clearly not the same as the Shofet of our parsha.  The Shoftim, such as Shmuel and Shimshon and Yiftach and Gideon and Asniel, were given that title by the Ribono shel Olam, either through a Navi by means of prophecy or by the appointment of a Beis Din of Semuchim, through whom the Ribono shel Olam spoke (see Abarbanel's introduction to Sefer Shoftim- "ע"י ב"ד אשר רוח ה' דיבר בם.")  I don't think that our passuk and the duty of obedience and respect is limited to such Shoftim.  So to whom does it apply?

Additionally, at the beginning of our Parsha we are told that we must appoint Shoftim and Shotrim, Judges and enforcement officers.  This was a Mitzva D'oraysa (see, e.g., Chinuch 491, Rambam 176,) when the institution of Semicha existed.  Now that the Semicha referred to in the Torah no longer exists, the mitzva of appointing Shoftim no longer has the status of a Mitzva D'Oraysa.  Does that mean that the din of obedience and respect for the Shofet of your time no longer applies?   Are the De'Oraysa laws of obedience and respect limited to formally appointed Judges that have Semicha De'Oraysa?

There's an interesting Chinuch in 495, on the passuk in 17:10, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך.  The Chinuch says
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים בזכרים ונקבות, שהכל מצוין לעשות כל אשר יורו, ובכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר''ה כה, ב) ואל השפט אשר יהיה בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר, שמצוה עלינו לשמע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת. 
that although the primary meaning of the passuk refers to a Beis Din of Smuchim, it applies even now, when there are no Smuchim.  It creates an obligation of obedience and respect to הגדולים שבדור בחכמת התורה, the great of the generation in Torah wisdom, and anyone that does not listen to them transgresses a Mitzva of the Torah....and this is well known to anyone that has any sense.

Along these lines, he says in Mitzvah 496, on the next passuk, the din of Lo Sassur,
שנמנענו מלחלק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי (כאן), לא תסור, זו מצות לא תעשה. 
משרשי המצוה (עי' רמב''ן עה''ת יז יא). לפי שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא שאלו תהיה כונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלקת בישראל במשמעות המצות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בסדר משפטים (מצוה עח). על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפרוש האמתי המקבל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב [ה] תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חרבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האמה לגמרי. ומפני ענינים אלה, נמסרה כונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם הכת [ה] מועטת מן החכמים כפופה לכת המרבים מן השרש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים. 


Reading the Chinuch, it might seem that he holds that this halacha pertains even now Mideoraysa.  I find that hard to believe.  It seems to me, that the Chinuch's application of the din of V'asisa and Lo Sasur to Gedolei Torah in our time is not a psak halacha of what Din Torah entails.  It is not an extrapolation, it is an extension.  As he says in 495, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.  He is extending what he calls the Din Torah because of the underlying rationale of the Mitzva.  We don't hold like Reb Shimon that paskens on the basis of being דורש טעמא דקרא.


However, I think that a good argument can be made that the rule of שליחותייהו קא עבדינן would really make this a din De'Oraysa.  The Gemara (BK 84a-b) asks, what legitimacy do our courts have if we don't have Semicha, and the Gemara answers that we act as agents of the courts of old that did have Semicha-שליחותייהו קא עבדינן.  (I don't mean that as Shluchim we have the dinim of the Meshalei'ach.  That would be silly.  If some achron has said that pshat, I sincerely apologize.)  The Nesivos in 1:1 says that the rule of שליחותייהו עבדינן is De'Oraysa, but Chazal limited its application to only those cases and to the extent necessary for maintaining a functional society.  This opinion is not unprecedented.  The Ramban (Yevamos 46b) says ואפשר דמן התורה אפילו הדיוטות דנין בשליחותייהו דמומחי in order to explain how we are able to create Geirim in our days.  

The Ramban in Bamidbar (35:29) says this even more clearly.  On the passukוהיו אלה לכם לחקת משפט   לדרתיכם בכל מושבתיכם he says 
בכל מושבתיכם - לימד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל לשון רש"י וכן הדבר שלאחר החורבן אינה נוהגת לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ כמו שאמרו רבותינו בפרק ארבע מיתות בית דין (סנהדרין נב) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים יז ט) בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט ושנו במכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד) אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית אבל לא מצאתי במצוה שתלויה בזמן הבית שיאמר בה "לדורותיכם בכל מושבותיכם" כי זה יורה אפילו על זמן הגלות בחוצה לארץ כמו שנאמר בשביתת חג השבועות (ויקרא כג כא) ובאיסור החדש (שם פסוק יד) לחייב בהם בחוצה לארץ בזמן הזה שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה וכן בחלב (שם ג יז) שלא נתלה אותו בקרבנות ואולי הם דורשים "אלה לכם לחקת משפט" על הסנהדרין הנזכרים בפרשה תמיד שנאמר לפני העדה למשפט (פסוק יב) ושפטו העדה (פסוק כד) ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת אפילו לאחר חורבן לדון דיני קנסות וגזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים

 How does this prove that the Chinuch's dinim of Lo Sassur, of Ve'asisa, of Kavod, of Morah, might be De'Oraysa in our time?  Because if, as the Nesivos says, the din of our being Shluchim of the Sanhedrin applies to the extent necessary for a well functioning society, and if, as the Chinuch says, a religious society cannot exist without religio-civil authorities, then this array of dinim is a necessary aspect of Shoftim and Beis Din and will therefore become part of our Shlichus from the Sanhedrin.  Despite our lack of Semicha, despite flaws in the appointment procedures, our Dayanim, or our Gedolim, have the status of members of the Sanhedrin by virtue of their being Shluchim of Sanhedrin.

Additionally, you have the Mabit in Kiryas Sefer (end of 5 Sanhedrin), but I think that his fascinating shitta is marginal and therefore not helpful for a discussion of normative Halacha.  The Mabit says
כל הנסמכין בא״י דנין דיני קנסות אפילו בח״ל, דסנהדרין נוהגת בח״ל כדתנן התם, וכן אפילו בלא סמיכה נראה דמדאורייתא דנין דייני ח״ל אפילו בדבר שאינו מצוי בדיני ארץ דבזמן שאין סמוכין כולן שוין והכל הולך אחר חכמה

למדנו מדברי מבי״ט אלה חידוש עצום, שמפרש דזה שהבדילו חכמי הש״ס בין א״י לחו״להוא דוקא בזמן שהיו סמוכין, דמכיון דאיכא סמוכין אזי אמרינן בח״ל ״אלקים בעינן וליכא״ וגם בעינן אז לטעמא דשליחותייהו דב״ד של א״י קא עבדי במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס, אבל בזמן שאין סמוכין אזי כולן שוין לדון הכל, משום דמצות התורה של שופטים ושוטרים תתן לך שישפטו את העם משפט צדק בכל הדברים׳ נאמרה לחקת עולם בכל הדורות ובכל הזמנים ואף בחו״ל [חוץ מד״נ דאיכא מיעוט מיוחד שדנין דוקא בזמן שישבו סנהדרין בלשכת הגזית והמקדש קיים], לכן מכיון דליכא ״אלקים״ ואי אפשר לקיים את ה״עד אלקים יבואו דבר שניהם״ כולן שוין לדון.



II
Can a Shofet forego the honor he is due?

The halacha is that a King cannot waive the honor due to him. (Ksuvos 17a)  מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.  A Talmid Chacham may. (Kiddushin 32a)   הרב שמחל על כבודו כבודו מחול.  Rashi here brings that we are obligated to honor and respect a Shofet.  Where does a Shofet fall?  Can he be mochel his honor or not?  Is his honor based on his being a Talmid Chacham, or is his honor based on his being a leader of the people?  

I would say that the answer to this question depends on how you explain the difference between a king and a Talmid Chacham.  There are two approaches, the Maharsha and Reb Chaim Volozhiner, and there is Tosfos in Sanhedrin.

The Maharsha in Kesuvos 17a DH Vezeh Vezeh says that a king's honor is associated with that of the Ribono shel Olam, and this is why we say שחלק מכבודו ליראיו on a Jewish king, and why Chazal say (Brachos 58a) that מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.  It is Hashem's honor, granted in part to a king, and the king has no right to be mochel on Hashem's honor.  One assumes that the honor to a Talmid Chacham is for his achievement in Torah, and what he has learned belongs to him, as the Gemara in Kiddushin 32b and AZ 19a says, תורה דיליה היא דכתיב  ובתורתו יהגה.  If that's the difference, then we would have to say that while the honor due to a Shofet has aspects of the honor of a Talmid Chacham, which can be waived, it also has aspects of the authority of a king, which is a divine entitlement, and not subject to mechila.  And how do I know that the honor of a Shofet is like that of a king, namely, that it has aspects of Kovod to Hashem?  Because the source of the obligation to honor a Shofet is our passuk in 19:17, which says  ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.  You see a direct correlation between ke'vod Hashem and ke'vod Hashofet.  (I'm realize I have a problem with Reb Akiva's drasha in defense of Shimon Ha'amsoni.  I hope I can find a way out.) 


Reb Chaim Volozhiner, on the other hand, is quoted as saying that the logic of the distinction between a king and a talmid chacham is the following:  A king is different from everyone else only because he was given the status by the people.  That status expresses itself specifically in being honored by everyone else.  If he were to be mochel his honor, this would entirely remove from him that which distinguishes him from other people.  His mechila would mean that he is no longer a king.  A Talmid Chacham, on the other hand, is entitled to honor because of what he is, because of what he knows, because he is a repository of Torah.  Even if he is mochel his honor, he still remains a Talmid Chacham.  The kavod of a Shofet is a hybrid of both elements, of wisdom and of having been appointed to a position that requires that we honor him.  Even if he were mochel, he would have the special attributes of a Shofet. Therefore, according to Reb Chaim Volozhiner, his mechila should be effective.


III
Whose honor is greater- a King's or a Talmid Chacham's?

The Gemara in Sanhedrin says that Yannai was told to stand up for the Sanhedrin.  Tosfos asks, but a Talmid Chacham doesn't have to stand before them (Sanh. 30b), and a king's honor is greater than that of a Talmid Chacham, as shown because the latter can be mochel his kavod while the former cannot; if so, certainly a king shouldn't have to stand before Sanhedrin.  Tosfos answers that really, the honor of a Talmid Chacham is greater.  The reason a king cannot be mochel is the passuk of Som Tasim Alecha Melech, a Gzeiras Hakasuv that mandates that we honor a king, irrespective of his wishes.  A Talmid Chacham may be mochel because the Torah is his, as I brought above in the Maharsha from Kiddushin and AZ.

The Chasam Sofer (CM 29) asks on Tosfos from Brachos 12b.  The Gemara there says that if a Talmid Chacham is sick, people are obligated to pray and beseech Hashem till they get sick from their efforts.  The Gemara wants to prove this from the passuk by Shaul where the people were criticized for not sickening themselves on his behalf, but then the Gemara rejects this proof, because דלמא מלך שאני, perhaps a king is different.  This apparently means that you can't prove that a Talmid Chacham is entitled to your efforts from the fact that a king is, which indicates the king's superiority.

The Chasam Sofer says answers that the fact that a king's illness requires greater efforts than a Talmid Chacham does not prove that his honor is greater.  We see that when a king dies, all the people have a din Onein, and this is not true by a Talmid Chacham.  The pshat is that a king represents and in some way embodies the people, which is not true by a Talmid Chacham.

*

2 comments:

Chaim B. said...

All shlichusayhu allows you to do is pretend you have a B'd of semuchim. The problem is that the din of lo tasur applies (lichorah) only to the sanhedrin (see Rambam beg of hil mamrim) -- not to any b"d of semuchim.

Mishnas Ya'avetz C.M. siman 6 discusses this problem and whether/how it relates to shlichusayhu (see Mishkenos Ya'akov at the end of C.M.36
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1094&st=&pgnum=140)

Barzilai/Eliezer Eisenberg said...

The Nesivos I quoted clearly doesn't hold like that. He holds Shlichusayhu creates a din of Beis Din.

The Mareh Makom to the Mishnas Yaavetz is perfect, and I put the link at the beginning of the post. Thank you.