Vayishlach, Bereishis 32:29. New Names and Irreversible Changes

Brachos 13, end of the first perek:  Once Avram's name was changed to Avraham, it was prohibited to refer to him as Avram.  But Yakov's name change to Yisrael does not create any such prohibition.

תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד [את] שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא: 

Sometimes, with a change we cross a threshold, and can never go back.  The change is essential, absolute, and irreversible.

As far as I know, there are three instances where choosing to do something one time obligates you to do it forever.  I would love a common denominator, but I am almost sure there isn't any.


One is not obligated to give the Machatzis Hashekel until the age of twenty years.  A person that gives the Machatzis Hashekel before he is twenty years old, or a father that gave on behalf of his minor child, is thereafter obligated to give it annually. (Rambam I Shekalim 7.  The Rambam there in Pirush Hamishna says שאומרים לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד (שיגיע) [שיגדיל] ולא תפסוק )

There is no obligation to fast on Rosh Hashanna, but one is allowed to fast.  A Taanis Chalom is certainly muttar.  However, once a person fasts Taanis Chalom on Rosh Hashannah, he is obligated to fast on Rosh Hashanna forever. (OC 597:3.  The halacha is brought in the Beis Yosef from the Hagahos Maimoniyos who says this was the minhag of the Ra"m of Ruttenberg- יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, יתענה כל ימיו בראש השנה שני הימים. וכן נהג הר"מ על ידי שהתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום התענה כל ימיו.  The Aruch Hashulchan there brings an explanation from the Agur.  And, by the way, the Chasam Sofer (168) said about this mesora  דבר זה אין לו שרש בש״ס רק קבלה קדמונית שאיימו עלינו ומי יבא אחריהם, so he apparently wasn't impressed with the Aggur's explanation.)

Many people have a minhag to follow the opinion that Chadash is not assur outside of Eretz Yisrael.  Although many people adopt stringencies in halacha during the Aseres Yemei Teshuva, those who eat Chadash the whole year do not avoid it during the Aseres Yemei Teshuva.  If a person chooses to be machmir on Chadash during Aseres Yemei Teshuva, he is obligated to be machmir forever- not just during the Aseres Yemei Teshuva, even the rest of the year. (Aruch Hashulchan 603:2 - after discussing that a person ought to be machmir on things during Aseres Yemei Teshuva, he says  ונראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך?ה)


I'm not looking for dinim of nedarim, like Nezirus Shimshon, or hilchos shutfim, like the kind of brick you use between properties.  And I don't think Arayos, like the permanent issur of a daughter-in-law, is relevant.  In normal cases, these are the only ones I know of.   Anyone have any others?

Chaim B, in a comment, said that he believes that the din by Shekalim is a din in nedarim.  I am starting to wonder about that.  Maybe all of these are from the parsha of nedarim.  But I still don't know why the din neder is so chamur in these cases so that it's chal forever without recourse although you never intended this consequence.  Another interesting lead is the following from the Chayei Adam (127:10), which is kind of like the Aruch Hashulchan, and also kind of the opposite of the Aruch Hashulchan.  He's talking about the need to be mattir neder for a minhag tov.

וכל זה בדבר שקבלו מעצמם. אבל דברים שיש בו מחלוקת בין הפוסקים ובמקום א' נהגו כדברי האוסר, אם כן לא קבלו עליהם איסור חדש שיהיה נראה לנדר, אלא שקבלו עליהם שדבר זה אסור באיסור תורה או מדרבנן, לא מהני בזה שום התרה, שאין בדורותינו מי שיכול להכריע נגד אותו חכם שאוסר, כי אם אפשר לחד בדרא (פ"ח שם סי' ב'). ולפי זה אותן אנשים שנוהגים שלא לשתות ולאכול חדש, היינו על פי דעת כל הפוסקים הראשונים, ומחמת חולשתם או שאינם בריאים רוצים להתיר נדרם, נראה לי דאם קיבל עליו מחמת שחשש שידע שכל הראשונים אוסרים, ואם כן כבר קיבל עליו באיסור תורה ולא מחמת נדר, ודינו ככל איסורי תורה שאסור, רק לחולי שיש בו סכנה לא מהני התרה. אבל אם לאו בר הכי הוא רק שסבר שהוא חסידות, אם כן דינו כמקבל משום פרישות בסי' ח'. ונראה לי דדוקא בזה. אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט'