NOTE: BEGINNING DECEMBER 2013, ALL NEW POSTS OF SERIOUS DIVREI TORAH WILL BE POSTED ONLY AT Beis Vaad L'Chachamim, beisvaad.blogspot.com


For private communication, write to eliezer(no space)e at aol

Monday, November 11, 2013

Vayishlach. Everything Has To Be Earned.

Bava Kamma 50a:
אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט
Rav Chanina said, whoever says that Hashem is foregoing (i.e., indulgent- that He forgives sin gratuitously, without Teshuva,) his life will be foregone.  For it says "the Rock, His acts are perfect, all His ways are Justice."
Rashi:
ותרן: לעבור על כל פשעם. יותרו חייו: יופקרו חייו וגופו שמורה אל הבריות לחטוא

This principle is quoted in the Mesilas Yesharim (4):

  והוא מה ששלמה המלך עליו השלום אומר (קהלת יב): כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט וגו', כי כאשר אין הקדוש ברוך הוא מניח מלשכוח כל מעשה טוב קטן כמות שהוא, כן לא יניח מלשפוט ולהוכיח כל מעשה רע קטן כמות שהוא, ולהוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשוב שלא יעלה האדון ברוך הוא בדיניו הדברים הקלים ולא יקח חשבון עליהם, אלא כללא הוא (בבא קמא נ): כל האומר, הקדוש ברוך הוא ותרן הוא, יתותרו מעוהי. וכן אמרו: אם אומר לך יצר הרע, חטא, והקדוש ברוך הוא מוחל לך אל תשמע לו. וזה דבר פשוט ומבורר, כי הנה אל אמת ה'.
והוא מה שאמר משה רבנו עליו השלום (דברים לב): הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', כי כיון שהקדוש ברוך הוא רוצה במשפט, הנה כך הוא עבור על המשפט, העלים את העין מן הזכות כמו מן החובה. על כן אם משפט הוא רוצה, צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק, בין לטוב בין למוטב, והיינו, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, שפירשו ז"ל (ספרי): לצדיקים ולרשעים, כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט


The Yam shel Shlomo (Maharshal) in Bava Kama fifth perek section 23 quotes the above Gemara and Rashi,
(אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו, שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד, 
פירש"י האומר הקב"ה ותרן הוא לעבור על כל פשעים, יותרו חייו, יופקרו חייו וגופו לפי שמורה אל הבריות לחטוא עכ"ל. 
He clarifies Rashi, saying that when Rashi says  ותרן הוא לעבור על כל פשעים he doesn't mean that the problem is only when a person says that Hashem disregards all of a person's sins.  What Rashi means is that the problem is when a person says that Hashem disregards any one, even the smallest, of a person's sins and let's it pass unpunished without teshuva.
ולאו דוקא שפי' רש"י שיאמר הקב"ה ותרן לעבור כל פשעים יחד בלא תשובה וכו' יותרו לו חייו, אלא ר"ל שיאמר הקב"ה ותרן להעביר על כל פשעים, איזה עבירה שתהיה בלא תשובה, והוא הדין שאפילו אמר על עבירה קטנה הקב"ה ותרן יותרוהו לו חייו כי כל דרכיו משפט וכו'. 

But then the Maharshal tells us something new.  He tells us that
ואם כן ראוי לגעור באותן אנשים שיאמרו בלוע"ז, "יש לי (טוב) יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי ושעבודי נגד ה'", דאם כן הכי קאמר "ותרן הוא", אלא כך יכול להוסיף זולת זכות אבות המסייע לו וכן קבלתי
This being the case, one should strongly castigate those people who use the expression "I live a life better than I deserve according to my acts and my obligations to Hashem."  Saying this is saying that Hashem is a Vatran/indulgent to people who don't deserve it.  He must add "if not for the merits of my fathers that stands in my stead."  This I received from my teachers.

The Maharshal says that the idea of ותרן applies equally to forgiving and to giving- forgiving for no reason is called ותרנות, and giving for no reason is called ותרנות.  Forgiving a sin without Teshuva, or giving a gift to one that does not deserve it is the same ויתור.

According to the Maharshal, if a person wants to say that he is getting more than he deserves, he must add that he is getting the extra only because of Zechus Avos.

This idea is expressed before Pesukei D'Zimra every morning (and in Ne'ilah on Yom Kippur,)
לא על צדקותינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. מה אנחנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקותינו, מה ישועתנו, מה כחנו, מה גבורתנו. מה נאמר לפניך, ה' אלקינו ואלקי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל. כי רוב מעשיהם תהו, וימי חייהם הבל לפניך, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל
We are like nothing.  But, we are not nothing, we are "like" nothing when considering the difference between lowly humans and the Ribono shel Olam and all we owe Him.  But since we are like nothing, how can we even approach the Ribono shel Olam?  We immediately anticipate this, just as the Maharshal tells us, by saying
אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם..., זרע יצחק..., עדת יעקב בנך בכורך, 

The Maharshal’s approach can be seen in Rashi in Tehillim 16:2-3 as well.
The pesukim:
אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך
לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.
Rashi:
טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי אלא מפני הקדושים אשר בארץ
Rashi says "the kindnesses You do to me, You have no obligation to be kind to me, because it is not because I am righteous that You are good to me.  It is only because of the holy ones that lie in the Earth. The passuk does not say that these undeserved gifts are just given for no reason.  They are given because of my ancestors who earned Hashem's favor. This is exactly what the Maharshal says.


In this and last week's Parshios there are three instances that directly bear upon this Maharshal.  But before we discuss that, we need to do a little more analysis of the Maharshal.


First, let me mention that this Maharshal is brought by the Magen Avraham in OC 156.  The Magen Avraham disagrees with the Maharshal, saying
ולי נראה, דהקב"ה נותן שכר יותר, אך שאינו מוותר עבירה ומאריך אף
To me it appears that Hashem does give reward greater than deserved, but does not forgo any sin, but only patiently waits for Teshuva.
The Machtzis Hashekel explains the Magen Avraham by saying
דהא דאמרינן דאין הקב״ה מוותר, היינו שאם אדם עבר עבירה, אין הקב״ה מוותר מעונשו אלא א״כ עשה תשובה, ורק
 שמאריך אף, ואם לא חזר בו, גובה דיליה.  אבל אם האדם עושה דבר טוב, הקב״ה  מוותר ונותן לו יותר משכר הראוי לו
 לאותה מצוה.
Hashem is not Mevateir, namely, if a person sins, Hashem will not forgo the sin unless the person does teshuva, but Hashem is patient.  If he doesn't do teshuva, Hashem will collect what's his.  But if a person does a good thing, Hakadosh Baruch Hu forgoes strict justice and gives him more than the reward that mitzva deserves.  (In other words, Hashem is not mevater in forgiving, but is mevater in giving.)

This, too, is in the Mesillas Yesharim.
ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות.

אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון. וכן כל שאר דרכי חסד: כענין ברא מזכה אבא (סנהדרין קד), או מקצת נפש ככל הנפש (קהלת רבה ז כז), המוזכרים בדברי החכמים, דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מדת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עבירות בלא כלום או שלא ישגיח עליהם, זה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי אפשר להמצא כלל. ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא להמלט, ודאי שמדת הדין לא תשוב ריקם.


I think that even the Maharshal would agree that the reward we get for mitzvos are not debts that Hashem owes us.  Whatever we get is a chesed, a gift from Hashem, because Hashem does not need or benefit from our Mitzvos.  Imagine if someone had all that he needed, and he hired people to build something that he has absolutely no use from.  His hiring them is only a chesed to enable him to pay them without embarrassing them for taking charity.  All that we accomplish by doing the Mitzvos is that the reward we are given is not called נהמא דכיסופא, the embarrassing gift of bread given to someone that is totally undeserving.  By doing the Mitzvos, at least we're not getting something for nothing.  (The term first appears in the Beis Yosef's Maggid Meisharim בראשית מהדו"ק ד"ה אור ליוה"ש יד טבת.)  As Rabbeinu Yona says (Shaarei Teshuva 3:29) on the passuk (Devarim 9:4)
אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת [וגו'] לא בצדקתך וביושר לבבך וגו
הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקנו ויושר לבבנו. אבל נאמין ונדע עם לבבנו, כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת
Whatever success we attain is not earned- it is a gift that stems from Hashem's kindness and goodness.

This is emphasized in the Medrash in Va'eschanan (Devarim 23:3)
ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים. אמר רבי לוי למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים. המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך. כיצד כך אמר הקב"ה למשה (שמות לג, יט): "וחנותי את אשר אחון" אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו.
Rashi there brings the same idea, emphasizing that Hashem gives mankind gifts, מתנת חנם.
ואתחנן: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן.
I entreated: Heb. וָאֶתְחַנַּן [The word] חִנּוּן [and its derivatives] in all cases is an expression signifying [requesting] a free gift. Even though the righteous may base a request on the merit of their good deeds, they request only a free gift of the Omnipresent. Because God had said to him [Moses],“and I will favor (וְחַנֹּתִי) when I wish to favor (אָחֹן)” (Exod. 33:19), he [Moses], he spoke to Him [God], using the expression וָאֶתְחַנַּן.

If you think about it, perhaps you will decide that the great midda of hakaras hatov, of gratitude to the Ribono shel Olam, is predicated on our not thinking that we've earned what we have.  The essence of gratitude the awareness that we have received something that was not earned.

The Torah Temimah (Devarim 32:4, on Hatzur Tamim Pa'alo) also brings the Maharshal and says that he can't possibly mean what he seems to say.

If so, what does the Maharshal mean?  Anyway, it just doesn't make sense to say that the Maharshal holds that a person is obligated to say to himself "Everything I have I earned and I am entitled to everything I have." If this were true, you wouldn't have to make a bracha on food.  Of course Hashem gives us things that we don't 'deserve' in the legal sense of having earned them.

I think it is is clear that there is a spectrum that ranges from "legal entitlement" to "receiving for nothing."  One can earn a wage by shoveling gravel in the hot sun under a lash, one can earn a wage by clicking a key on a keyboard, one can earn by creating something of great value, and one can earn by having been born with a pleasing appearance.  Yes, the Maharshal is saying that we have to earn what we get, but he certainly agrees that to earn things from the Ribono shel Olam does not mean that we have a mechanic's lien.

The very small point that they do argue about reflects the use of the term ויתור in the Gemara in Nedarim 32b.  There, the term can refer to the small extra produce thrown in by a merchant, and it can refer to allowing strangers to cross your property.  Vitur is like the word "Gratuitous."  A gratuity can refer to giving a tip to a waiter or a cab driver, and it can refer to pure tzedaka.  Obviously, the first instance is not pure vitur.  Nobody throws in a few bagels to someone that didn't buy any bagels at all.  But the word ויתור is used there just as it is by allowing people to cross your field in the summer when nothing is growing there.

And I think that everyone will agree that Chesed and Rachamim are not without a cheshbon. Let's remember the Gemara with Reb Chanina ben Dosa in Taanis 25.  When he asked for a chesed, he got it.  But it was deducted from his schar in Olam Haba.  Rachamim and Chesed certainly are different than Din, but there's always a cheshbon.


In any case, it is clear that the difference between the Maharshal and the Magen Avraham is very, very small. All will agree that we are given great reward for doing very little things.  If you have to at least do something, the extra is not called Vitur, it's just a greater pay scale than what was promised. While everyone agrees that in the sugya of Vitur in Maseches Nedarim, that would be called Vitur, in the sugya of Vatran in Bava Kamma, it is not called Vitur.  The machlokes Maharshal and Magen Avraham only involves what people mean when they say they got  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי.  The Maharshal is only saying that since we need to do at least something for a reward, and it's only a question of shiurim, you can't use the expression "I got more than I deserve according to my actions."  That expression means that you got something for nothing, which would be calling Hashem a Vatran.  The Magen Avraham holds that saying that you are getting more than you are entitled to is not calling the Ribono shel Olam a Vatran.  The expression  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי, more than what I am entitled to according to my behavior, just means that you earned a little and you got a lot, and that is not calling the Ribono shel Olam a Vatran.  

But let's take the perspective of the Maharshal.  According to the Maharshal, a person is not allowed to say that he is getting "more than he deserves according to his actions."  As far as I can tell, there are exactly three and no more than three places in Torah Shebichsav that are relevant to this Maharshal, and they are all in Parshas Vayeitzei and Vayishlach.

1. In Vayeitzei 30:35.  Leah, upon the birth of Yehuda, her fourth, says "now I praise/thank Hashem."  Rashi- יותר מחלקה, I received more than my share, and so I need to give thanks.  Rav Sternbuch puts it this way:  Leah's novel concept of Hodayah, of expressing gratitude to the Ribono shel Olam, stemmed from the recognition that she did not deserve what she got.
ואף שבלידת ראובן הודתה שראה ה' בעונייה , ובשמעון ששמע ה' קולה,מכל מקום לעיקר גדר ההודאה, היינו להכיר שהכל מתנת אלקינו ולא מגיע לאדם מאומה, את זה השיגה דוקא בלידת יהודה שהרגישה שנטלה יותר מחלקה

According to the Maharshal, the idea that she received more than her share is tzarich iyun.  What does “my share” mean?  Doesn’t it mean that which she deserved?  Was Leah saying she got more than she was entitled to?

According to the the Maharshal we will have to say as Rava says in Moed Kattan 28a, that חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא.  So when Leah referred to חלקה by saying that she got יותר מחלקה.  She was saying that according to mazel, she ought to have had no more than three sons, and having a fourth meant that the Ribono shel Olam took her beyond her mazel, not beyond what she deserved.  The Maharshal is only talking about things that are not talui in mazal; or he is talking about saying that you have more than you deserve.  Leah didn't say that she didn't deserve what she got, only that it was more than her share.

This explanation is not forced; If Leah was talking about what she deserved on the basis of mishpat, how did she know that she was supposed to have davka three kids?  How do you compare Leah to the shfachos?  Maybe she was a bigger tzadeikes and entitled to ten?  But if it is a question of Mazal, then either she knew what her mazal was, or she figured that all things being equal, each wife would have an even number.

2.  In Vayishlach 32:11, Yaakov says
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות
Rashi and the Ramban disagree in what Katonti means.  As the Ramban puts it:
נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, לשון רש"י. ואיננו נכון בלשון הכתוב 
ועוד, כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים, ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך. ועוד, כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן, ואמר תחלה מה שנאמר לו בחרן, ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, והוא שנאמר לו בצאתו מבית לבן (לעיל לא ג): שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. והנה אחרי כן לא היטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם:

אבל "קטונתי" לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז ב), מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו. וכן אמרו בבראשית רבה עו ח: קטונתי, רבי אבא אמר איני כדאי. והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר, והאמת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו. יאמר שאיננו ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן, ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו:

Rashi- Yaakov was afraid that the Hashem's promise to protect him had lapsed due to sin, and he would fall to Eisav.  
Ramban- Yaakov was thinking that he was unworthy and undeserving of all the promises Hashem had made to him.

This Machlokes Rashi and Ramban is exactly the Machlokes Rav Abba bar Kahana and Rav Levi in the Medrash here (76:5)
 קטנתי מכל החסדים א"ר אבא בר כהנא איני כדאי
ר' לוי אמר כדאי אני אבל קטנתי מכל וגו
Rashi is like Rav Levi, the Ramban like Reb Abba bar Kahana.

It appears that Rashi/Rav Levi is like the Maharshal, and the Ramban/Reb Abba bar Kahana is not like the Maharshal!

I have a yetzer hara to say that Rav Levi is leshitaso, and not like the Maharshal, because of the Medrash in Va'eschanan that I brought above.  There, Reb Yochanan made a flat out statement that  אין לבריה כלום אצל בוראו, that Hashem "owes" us nothing, because we don't really earn anything.  But Rav Levi seems to argue, because he says מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו, and that indicates that there are those that can say that they are entitled to schar from Hakadosh Baruch Hu, at least to the extent that their schar comes from Rachamim, not Chanina.

In fact, the Gaon, as brought by Rav Sternbuch, seems to say not like the Maharshal:
ורבינו הגדול הגר"א זצ"ל פירש שיעקב אבינו טען לפני הקב"ה שאם היה מקבל מהקב"ה הכל כתגמול ושכר למעשיו היה לו לחשוש שעתה כבר תמו זכויתיו, אבל כיון שתמיד קיבל הכל כחסד , אם כן גם עכשיו מבקש עזרת ה' בחסד דוקא, וז"ש קטנתי מכל החסדים, שאמנם מעולם לא היה ראוי לקבל את חסדי הקב"ה, אבל כיון שהקב"ה תמיד נתן לו בדרך של חסד,
מבקש שייטיב עמו גם עתה ויצילו מיד עשו במידת החסד , כי מעולם לא כלו רחמיו ולא תמו חסדיו. 
ונראה דזהו מה שאנו אומרים בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" בושים ונכלמים להכנס ולבקש מהקב"ה עבור מעשינו, וכל בקשתנו "חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו" שהקב"ה יתן לנו תנינה ויעניק לנו בחסדו ובטובו חיים לכל חי

But....
of course, this is 100% not a kashe on the Maharshal.  In fact, it is a Raya to the Maharshal.  In the passuk (32:10) immediately before this one, Yaakov says 
ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק  ה' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך
and the Maharshal will tell you that davka because of the Vatran problem Yaakov prefaced his words with the idea of Zechus Avos!  He said.  Hashem, it is only the zechus of my fathers Avraham and Yitzchak that stands up for me, because I myself have done nothing to deserve what You have done for me.  So the Ramban is not contrary to the Maharshal- it is exactly like the Maharshal.

3.  In Vayishlach 33:9, Eisav says יש לי רב.  In 33:11, Yaakov says יש לי כל.  One can see in the difference the idea of the Maharshal.  As my father zatzal said, Eisav saw what he had as a means to satisfying his taavos, and there is a limit of how much a man can eat and use and squander.  He had more than he could possibly use.  Yaakov, on the other hand, knew that whatever a person has was earned and given as an opportunity to do good with it: a person has exactly what he deserves and there is a purpose for every penny. Every single penny is given with a cheshbon.  (The Pnei Yosef from Rav Yeshaya Pontremoli says something similar.)

Post script
There is one little issue with the Maharshal, and that is the nusach of Birkas Hagomel.  We say הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, which is the girsa of the Rif on the Gemara in Brachos 54b.  How can we say הגומל לחייבים טובות ?  According to the Maharshal, the nusach should not say לחייבים.   If you were  חייב, you wouldn't be standing there making a bracha.
The simple answer is that חייבים means Chayav according to Middas Hadin.  According to Middas Hadin, we are all Chayavim.  But Hashem judges us according to Middas Harachamim, and we survive.  Even the Maharshal would accept that.  He only doesn't like the expression  יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי ושעבודי נגד ה.  Middas HaRachamim, according to the Maharshal, is not hefker, and schar on the basis of Middas HaRachamim would also be called  ראוי לי.  If you got something on the basis of Middas HaRachamim, that's not called יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי.

But I saw that Reb Reuven Margolios in his Nefesh Chaya on Shulchan Aruch in 156 asks this kashe.  He brings from Tshuvos Eisan Ha'ezrachi from a talmid of the Sma (3) that he heard a Yerushalmi Ashkenazi darshan named Moreinu Ori Feivush, and he thinks it was in the name of Reb Moshe Kordovero or the Maharam Alshakar that really, only a person that faced imminent harm should make a bracha, not a person that crossed a desert or the ocean.  But those people, while they do make a bracha, they use a nusach that means that there are people who really are chayav to make a bracha (the חייבים.)  I'm not one of them I'm just a recipient of כל טוב,) and I thank Hashem for not putting me in that position.

No comments: